וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. (בראשית כה:א)
קטורה: זו הגר. נקראת קטורה שנאים מעשיה כקטורת. (בראשית רבה סא:ה)
קטורה היא הגר. (זוהר קלג)
כפי שדנו קודם לכן, לאברהם הייתה פילגש, הגר. מאוחר יותר בחייו, לאחר פטירתה של שרה, אברהם לקח אישה נוספת ששמה היה קטורה. המדרש, הזוהר, רש”י ופרשנים אחרים קובעים שקטורה היא הגר.
כדי לזקק מצב זה לתמציתו, יש לנו כאן שתי דמויות שנראות נפרדות אשר, לדעתם של לפחות חלק מפרשני המקרא, הן אותו אדם. לכל פיזיקאי, נרטיב זה מדבר על איחוד. אכן, מצב זה דומה למגמת האיחוד בפיזיקה תיאורטית, שבה אינטראקציות יסודיות שונות מאוחדות לאחת.
הרעיון של איחוד בפיזיקה צמח במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה כאשר מייקל פאראדיי וג’יימס קלרק מקסוול הצליחו לאחד תופעות פיזיקליות נפרדות עד אז—כוחות חשמליים ומגנטיים—לשדה אלקטרומגנטי אחד הנשלט על ידי תורת האלקטרודינמיקה. זה היה האיחוד הראשון בהיסטוריה של הפיזיקה,[1] שבו שתי תופעות נפרדות התגלו כשני פנים של תופעה אחת, בדומה לשני שמות של אותו אדם.
לאחר פרסום מאמריו על תורת היחסות הכללית בשנת 1916, אלברט איינשטיין בילה את רוב חייו בניסיונות כושלים לאחד את הכבידה עם האלקטרומגנטיות. ההצלחה הבאה בחיפוש אחר איחוד בפיזיקה הגיעה בתקופה שבין 1964 ל-1967, כאשר סטיבן ויינברג ועבדוס סלאם הצליחו באופן עצמאי לאחד כוחות אלקטרומגנטיים עם כוחות חלשים, הידועים גם כהתפרקות בטא. למרות שכוחות אלה מתנהגים באופן שונה למדי באנרגיה נמוכה, הם מתמזגים לכוח אחד באנרגיית האיחוד של 246 GeV.[2] בשנת 1979, שלדון גלאשו, סלאם וויינברג חלקו את פרס נובל בפיזיקה על תרומתם לפיתוח תורת האלקטרו-חלש.[3]
המודל הסטנדרטי הולך צעד נוסף ומספק פלטפורמה משותפת לשלושה מתוך ארבעת הכוחות היסודיים—מאחד את הכוחות האלקטרו-חלשים והכוחות הגרעיניים החזקים. הכבידה עדיין נשארת יוצאת דופן הממתינה לאיחודה עם הכוחות היסודיים האחרים.
יהיה זה טיפשי לחלוטין להציע שרש”י או המדרש צפו איכשהו את האיחוד של הכוחות היסודיים כאשר הם ציינו שקטורה הייתה אותו אדם כמו הגר, ואין טענה או רמז כזה נעשה כאן—רחוק מכך. מה שמעניין, עם זאת, הוא תחושת החיסכון המשותפת—במספר דמויות נפרדות בנרטיב המקראי או במספר תופעות פיזיקליות נפרדות—והדחף המשותף לאיחוד שמשותף לחלק מהפרשנים המקראיים הקלאסיים שכתבו לפני מאות שנים ולפיזיקאים התיאורטיים של ימינו.
—————-
הערות שוליים:
[1] אולי, למעט חוק הכבידה האוניברסלי של אייזק ניוטון שאיחד את הכוח ששמר על כוכבי הלכת במסלוליהם ואת הכוח שגרם לעצמים ליפול לקרקע על כדור הארץ לכוח כבידה אחד.
[2] GeV—ג’יגה-אלקטרון-וולט, כלומר מיליארד אלקטרון-וולט (1GeV=1,000,000,000 eV). אלקטרון-וולט אחד (1 eV), השווה ל-1.602×10−19 J (ג’אול), הוא כמות האנרגיה הקינטית שנרכשת או מאבדת על ידי אלקטרון המואץ ממנוחה להפרש פוטנציאל חשמלי של וולט אחד.
[3] ניתן לשער שבאנלוגיה של קטורה-הגר עם האיחוד האלקטרו-חלש, קטורה מקבילה לכוח החלש, בעוד שהגר מקבילה לכוח האלקטרומגנטי. כדי לתמוך באנלוגיה זו, הבה נזכור שהגר פירושה “זרה” או “חיצונית”. קטורה קשורה לקטורת. קטורת נשרפת בקודש הקודשים—החדר הפנימי ביותר של בית המקדש (בית המקדש)—יום אחד בשנה, ביום כיפור, על ידי הכהן הגדול. לכן, קטורה היא ה”פנימית” האולטימטיבית בניגוד בולט להגר, ה”חיצונית”. כוחות אלקטרומגנטיים הם בעלי טווח אינסופי ומשחקים תפקיד בעיקר מחוץ לאטומים ויוצרים קשרים כימיים המחברים אטומים יחד במולקולות. הכוח החלש הוא כוח גרעיני הפועל במרחקים קצרים מאוד בתוך גרעין האטום. כך שהדיכוטומיה פנים-חוץ של קטורה-הגר נכונה גם לכוחות חלשים וכוחות אלקטרומגנטיים בהתאמה, תומכת במקבילה. יתר על כן, רש”י אומר שקטורה ניתן לה שם זה כי מעשיה היו מתוקים כקטורת (קטורת) שנשרפה בקודש הקודשים בבית המקדש. במקרה, התיאוריה של אינטראקציות חלשות נקראה בעבר “פלייבורדינמיקה”. עם זאת, מקבילה זו היא השערה בלבד ובין אם היא נכונה או לא, היא מוסיפה מעט לנקודה העיקרית שהשוואת שני אנשים שונים היא מטאפורה לאיחוד של שני כוחות שונים.
