בסוף פרשת השבוע, תצווה, התורה מדברת על קורבנות עולה (בעברית: קורבנות) וקטורת (בעברית: קטורת). הרבי מלובביץ’, הרב מנחם מנדל שניאורסון, מנגיד בין שני סוגי הקורבנות הללו על ידי הדגשת הסמליות שלהם.
המילה העברית לקורבן עולה או זבח, קורבן, קשורה אטימולוגית למילה קרוב, קירוב וקרובים, כיוון שכולן חולקות את אותו שורש קר”ב שמשמעותו “להיות קרוב”. הקרבת קורבן (קורבן) נועדה לקרב (קרוב) את האדם שהביא אותו לאלוהים.
המילה העברית לקטורת, קטורת, משמעותה המילולית היא “עשן”, “ריח הקורבן” או “קטורת”. עם זאת, רבי דוד קמחי (“רד”ק”) מציין שהמילה קטורות משמעותה “מחוברות” כיוון שהיא קשורה אטימולוגית למילה הארמית קטר שמשמעותה “לקשור” ולמילה העברית קשר שמשמעותה “לקשור”, “חיבור” או “קשר”.
הרבי מצביע על ההבדל בין קורבנות לקטורת. הראשון נועד לקרב אדם לאלוהים. עם זאת, “קרוב” עדיין נפרד. זהו מונח יחסי המציין דרגה של הפרדה. מי שקרוב פחות נפרד ממי שרחוק, אך עדיין נפרד.
הקטורת, לעומת זאת, סימלה חיבור שקשר אותנו לאלוהים. הרבי מציין שכפי שבקשר לא ניתן להפריד חוט אחד מהשני (הם למעשה דבר אחד – קשר), כך לא ניתן להפריד את עם ישראל מאלוהים, וזו הייתה הסמליות של הקטורת.
אני מבקש להציע תרגום נוסף למילה קטר—”להסתבך” או “הסתבכות”. אני מאמין שהמילה “הסתבכות” מבטאת טוב יותר את המשמעויות המרובות של המילה העברית קטר—”חיבור”, “קשירה” או “קשר”.
בעיניי, קורבנות וקטורת מסמלים שני סוגים של אינטראקציה פיזיקלית: שדה והסתבכות קוונטית. חלקיקים המתקשרים דרך שדה – כמו שדה כבידה או שדה אלקטרומגנטי – יכולים למשוך זה את זה ולהתקרב זה לזה בעודם נשארים חלקיקים נפרדים. לכן, קורבנות (קורבנות) הם מטאפורה לשדה.
הקטורת (קטורת), מצד שני, מציעה מטאפורה להסתבכות קוונטית, שבה שני עצמים נפרדים הופכים לקשורים (קשר או קטר) יחד כמו קשר (קשר). עצמים מסובכים הם למעשה עצם אחד. זו הסיבה שהקטורת כה עוצמתית—היא מייצגת את האחדות הנצחית של אלוהים וישראל.
