כפי שדנו בפוסט הקודם “סינגולריות וגן עדן“, גן עדן מציע מטאפורה יפה לקוסמולוגיה המודרנית שבה עדן הוא הסינגולריות הראשונית שקדמה לביג בנג, הנהר הזורם מעדן להשקות את הגן[1] הוא היקום המתרחב, והגן עצמו הוא כדור הארץ שלנו.
האלגוריה מתאימה ליישום בקוסמולוגיה המודרנית. כוונת הנפח ורעיון היצירה המייצגים את האות יוד של שם הוי״ה מקבילים לסינגולריות הראשונית שקדמה לביג בנג. הרחבת ריאות הנפח באוויר המייצגת הא מקבילה לביג בנג עצמו ולתקופת האינפלציה הראשונית. צינור הנפח המקביל לאות ואו מייצג את תקופת ההתרחבות הארוכה של היקום. ולבסוף, הזכוכית המותכת המנופחת בקצה הצינור המייצגת את ההא השנייה ומלכות מקבילה לכדור הארץ שלנו, המזוהה גם הוא עם מלכות.
נוכל לסכם את אלגוריית נפח הזכוכית בטבלה הבאה:
| שם הוי״ה | י (יוד) | ה (הא) | ו (ואו) | ה (הא) |
| ספירה | חכמה | בינה | שש מידות[2]—זעיר אנפין | מלכות |
| נפח הזכוכית | רעיון/השראה | שאיפת אוויר לריאות הנפח | נשיפת אוויר דרך צינור הנפח | ניפוח הזכוכית המותכת בקצה הצינור |
| קוסמולוגיה | סינגולריות ראשונית | ביג בנג, אינפלציה | תקופה ארוכה של התרחבות היקום | כדור הארץ |
| גן עדן | עדן—מעיין | מקור הנהר | זרימת הנהר | הגן |
ארבעת שלבי הבריאה – (א) הסינגולריות הראשונית, (ב) הביג בנג והאינפלציה הראשונית, (ג) התקופה הארוכה של התרחבות היקום, ו-(ד) היווצרות מערכת השמש עם כדור הארץ – מקבילים לארבע האותיות של שם הוי״ה ומסבירים גם את בעיית הכוונון העדין, מדוע היקום שלנו מכוונן בעדינות כה רבה להתאים לחיים. אכן, כפי שמסבירה אלגוריית נפח הזכוכית, הכל מתחיל מהרעיון הראשוני של הבריאה. לפני יצירת אגרטל מעודן, על הנפח לדמיין אותו בראשו. באופן דומה, לפני בריאת העולם הזה, הקב״ה דמיין את בריאתו, ומרעיון ראשוני זה, הבריאה זרמה דרך שלושת השלבים האחרים, שהובילו לכדור הארץ ולנו, בני האדם שיכולים לשאול את השאלה, מדוע היקום מכוונן בעדינות כה רבה לקיומנו? אין פלא שהתוצר הסופי – כדור הארץ המיושב בבני אדם – מתאים לקיומנו. הוא תוכנן להיות כך.
[1] בראשית ב:י.
[2] מידות הן שש הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, ויסוד.
