חיי שרה והפיזיקה של מקיפים ופנימיים תקציר מאמר זה חושף התכנסות מספרית עמוקה בין התורה לפיזיקה הקוונטית דרך המספר 137. בספר בראשית, ישמעאל מת בדיוק

כאשר ה׳ מבטיח עושר רב לאברם, לאחר שאברם מסרב לקחת את שלל המלחמה שהציע מלך סדום, אברם משיב: מה תיתן-לי, ואנכי הולך ערירי… הן לי

אִם־מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל וְאִם־אֶקַּח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָךְ… (בראשית י״ד:כ״ג) לאחר ניצחון על חמישה מלכים, אברהם (אז נקרא אברם) מסרב לקבל כל שלל ממלך סדום, עד לחוט ושרוך

ויאמר ה’ אל אברם, אחרי הפרד לוט מעמו… “ושמתי את זרעך כעפר הארץ.” (בראשית יג:יד–טז) מדוע רק אחרי? רש”י ברור: כל עוד הרשע היה עם

ויאמר ה’ אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. (בראשית י”ב:א) לך לך פירושו המילולי “לך אל עצמך.” האדמו”ר הזקן

המים שמלמעלה ושמלמטה מבוא במבט ראשון, סיפור המבול נקרא כמשל מוסר חד: האנושות חוטאת; ה’ גוזר השמדה; משפחה צדיקה אחת נשמרת כדי לאכלס מחדש את

סיפורם של יוסף ואחיו, המתואר בפרשת וישב, מעלה בעיות רבות. פרשני המקרא הקלאסיים מפרשים את הסכסוך בין יוסף לאחיו בדרכים מנוגדות לחלוטין. חלק מהפרשנים מפרשים

העימות בין יוסף לאחיו הוא אחד הסיפורים המטרידים ביותר בתנ”ך. יוסף ואחיו – שנים עשר בני יעקב – היו אבות שנים עשר שבטי ישראל. הם

וללבן שתי בנות: שם הגדולה לאה, ושם הקטנה רחל. (בראשית כט:טז) רבי ישעיהו הורוביץ (השל”ה הקדוש)[1] אומר באופן מפורסם שהתורה מדברת על העולמות העליונים ורומזת

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (בראשית כה:א)   כפי שדנתי במאמר הקודם, “יום כיפור – התרת השזור“, אדם וחוה היו שזורים זה בזה. הם

המחזה של מייקל פריין משנת 1998, קופנהגן, עוסק בפגישה בין שני פיזיקאים דגולים, נילס בוהר וורנר הייזנברג, בשנת 1941 בקופנהגן. במחזה זה, רוחותיהם של הייזנברג,

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה… תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (בראשית ו:טז) הזכרנו בפוסטים הקודמים שתיבת נח הייתה מיקרוקוסמוס.[1] כפי שדנו בפוסט הקודם, “תיבת נח – שלוש שכבות

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל־אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (בראשית ו:טז)   כפי שהוזכר בפוסט הקודם, “תיבת נח – מודל

“עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר” (בראשית ו:יד) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל־אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם

ויאמר אלוקים: “יהי אור”. ויהי אור. וירא אלוקים את האור כי טוב; ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך. ויקרא אלוקים לאור יום, ולחושך קרא לילה.

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ…[1] (בראשית א:א)   פרשנים מסורתיים של התנ”ך נתנו למילים הראשונות של התורה תרגומים שונים ופירשו אותן במשמעויות רבות

כמו תמיד במדע, כל שאלה שנענית מולידה שאלות חדשות. כעת, כשאנו מבינים שעץ החיים ועץ הדעת הם מטפורות עבור, בהתאמה, פונקציית הגל והתמוטטות פונקציית הגל

וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו… (בראשית י״ח:א-ב)   בפרשת וירא, שלושה

הזמן הוא סערה שבה כולנו אבודים. ” (ויליאם קרלוס ויליאמס, מבוא ל”מסות נבחרות”) תמיד התקשיתי להתייחס לסיפור המבול ברמה המילולית. מדוע ירצה ה’ למחות את

בסוף הפרק הראשון של התורה, בראשית (בראשית), ה’ מתחרט, כביכול, על בריאת האנושות שהתקלקלה: וירא ה’ כי רבה רעת האדם בארץ… ויאמר ה’: אמחה את

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל־יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל־אָחִיךָ אֶל־עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב:ז) מדוע התורה טורחת לספר לנו את המספר המדויק של האנשים

19 בנובמבר 2018 ויחלום והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-להים עלים וירדים בו. (בראשית כח:יב) רבי שניאור זלמן מלאדי (הידוע גם

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. (בראשית א:לא)   הנרטיב המקראי של הבריאה מסתיים בפסוק הנ”ל.

בפוסט האחרון, תשרי—עבר, הווה ועתיד, דנו כיצד כל חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה – מחוברים באותו חוט של זמן, וליתר

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו… (בראשית י״ח:ב) בבלוג זה, אנו דנים לעתים קרובות בקריסת פונקציית הגל כתוצאה ממדידה. תופעה זו נקראת “בעיית

בפרשת וַיֵּשֶׁב (בראשית לז:א–מ:כג), אנו קוראים על יוסף המפרש את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים של פרעה: ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר

קריאת התורה, לעתים, עלולה לתת רושם מוטעה של קריאת סיפור, אם כי הסיפור הגדול ביותר שנכתב אי פעם. דרמה אלוהית זו כוללת דמויות צבעוניות, עלילות

סיפור התאומות השזורות ממשיך בפרשת ויצא (בראשית כח:י-לב:ג). מבחינה מבנית, הוא דומה מאוד לסיפור בפרשה הקודמת, תולדות (ראה “תאומים שזורים“). בפרשה זו, אנו קוראים שוב

שזירה קוונטית נחשבת לתופעה המבלבלת והמהותית ביותר במכניקת הקוונטים. מהי שזירה, בקליפת אגוז? שני חלקיקים שנולדו מתגובה אחת (או שני חלקיקים שמתנגשים) נשארים מחוברים, ללא

תן לי את מערת המכפלה בראשית כ״ג:ט הרכישה המשפטית הראשונה של קרקע בישראל מתרחשת בפרשה זו, חיי שרה, כאשר אברהם רוכש מערה כפולה, מערת המכפלה,