ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא. ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה’ במועדו בתוך בני ישראל. ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה’ לכם. וידבר ה’ אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדרתיכם ועשה פסח לה’. בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על מצות ומררים יאכלהו. לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו ככל חקת הפסח יעשו אתו. (במדבר ט:ו-יב)
הפשט של פסח שני (“הפסח השני”) מובן מאליו—זו הזדמנות להקריב את קרבן הפסח עבור אלה שלא יכלו לעשותו בזמנו הראוי. כפי שהסביר הרבי מלובביץ’, הרב מנחם מנדל שניאורסון, פסח שני הוא חג של בעלי תשובה (“אלה שחזרו”, כלומר, החוזרים בתשובה), שכן הוא מדגיש את היכולת לתקן הזדמנויות שהוחמצו. יתרה מכך, הרבי מדגיש שבעוד הפסח הראשון נמשך שבוע שלם, השני נמשך יום אחד בלבד. כך, תשובה (“חרטה”) יכולה לתקן טעויות עבר בהרף עין. (לקוטי שיחות כג, עמ’ 70-17)
פסח שני יש לו מטפורה מעניינת בפיזיקה. בפיזיקה, אנו מדברים על מערכות ומצבים. מערכת היא אוסף של עצמים פיזיקליים (חלקיקים, גלים וכו’). מערכת יכולה להיות במצבים שונים. לדוגמה, למטבע יכולים להיות שני מצבים—עץ או פלי. לסביבון יש גם שני מצבים אפשריים—הוא יכול להסתובב עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון. לאור יכולים להיות שני מצבים גם כן—להיות בקיטוב אנכי או קיטוב אופקי. במכניקה קלאסית, מערכת יכולה להיות רק במצב יחיד, כלומר, בכל נקודת זמן נתונה, מטבע יכול להיות במצב “עץ” או במצב החלופי “פלי”. סביבון יכול להסתובב עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון.
במכניקת הקוונטים, מערכת יכולה להיות גם במצב של סופרפוזיציה. נניח שלמערכת יש שני מצבים אפשריים A ו-B. אם מערכת יכולה להיות במצב של סופרפוזיציה של שני המצבים הללו, המצב הזה מסומן בסימון ברא-קט של דיראק כ-|C〉= a|A〉 + b|B〉, כאשר a ו-b הם, באופן גס, ההסתברויות למצוא את המערכת במצב A או B. לדוגמה, אלקטרון יכול להיות במצב ספין-למעלה |↑〉 או ספין-למטה |↓〉. הספין של האלקטרון יכול להיות במצב של סופרפוזיציה של ספין-למעלה וספין-למטה: c1|↑〉 + c2|↓〉 – כאשר c1 ו-c2 הם מקדמים שבריבוע נותנים לנו הסתברויות למצוא את האלקטרון במצב ספין-למעלה או ספין-למטה.
פונקציית גל היא עצם מתמטי המתאר את מצב הידע שלנו על המערכת הקוונטית-מכנית. על פי כלל בורן, ההסתברות (ליתר דיוק, צפיפות ההסתברות) למצוא מערכת במצב נתון, כאשר נמדדת, פרופורציונלית לריבוע האמפליטודה של פונקציית הגל של המערכת באותו מצב. פונקציית הגל מציית למשוואת שרדינגר—המשוואה הראשית של מכניקת הקוונטים—המנבאת את התפלגות ההסתברות למצוא את המערכת במצבים שונים. מכיוון שמשוואת שרדינגר היא לינארית, כל צירוף לינארי של הפתרונות שלה הוא גם פתרון של המשוואה הזו. לכן, מכניקת הקוונטים מאפשרת את קיומה של סופרפוזיציה (כלומר, צירוף לינארי) של מצבים רבים. כאשר אנו מודדים את מצב המערכת, אנו “מקריסים” את פונקציית הגל ומוצאים את המערכת באחד מהמצבים הללו.
כאשר מערכת נמצאת במצב של סופרפוזיציה, דברים מוזרים יכולים לקרות. לדוגמה, אלקטרון יכול “להסתובב” עם כיוון השעון ונגד כיוון השעון בו זמנית (במציאות, אלקטרון לא מסתובב, הוא מתנהג כאילו הוא מסתובב, יוצר שדה מגנטי ותנע זוויתי), והחתול של שרדינגר יכול להיות גם מת וגם חי או לא מת ולא חי.
התורה נותנת לנו דוגמאות רבות רבות של סופרפוזיציה של מצבים. דוגמה אחת כזו היא המן, שהיה במצב של סופרפוזיציה של כל הטעמים האפשריים (איזה מזון שאדם שאכל מן היה מדמיין, כך זה היה טועם).
דוגמה נוספת היא מצוות הפסח השני, פסח שני, המתוארת בפרשת התורה בהעלותך. אותם אנשים, שלא יכלו להביא את קרבן הפסח בזמן, כלומר, ב-14 לחודש ניסן, קיבלו הזדמנות שנייה להביא את קרבן הפסח (קרבן פסח) חודש לאחר מכן, ב-14 לאייר.
הדבר המדהים, עם זאת, היה שבעת אכילת כבש הפסח עם מצות, אלה שהביאו קרבן פסח בפסח שני הורשו לאכול לחם. בואו נחשוב על זה. בדרך כלל, כל השנה אנו אוכלים לחם חמץ, חמץ (בואו נקרא למצב הזה “חמץ”), בעוד בפסח עלינו להסיר את כל החמץ מבתינו, ומותר לנו לאכול רק לחם לא מחומץ, מצה (בואו נקרא למצב הזה “מצה”). בפסח שני, עם זאת, מותר לנו לאכול חמץ ומצה. במילים אחרות, אנו מוצאים את עצמנו במצב של סופרפוזיציה של |חמץ〉 + |מצה〉! (אפשר לטעון, כמובן, שבכל יום, חוץ מפסח, אנו יכולים לאכול לחם ומצה כי אין איסור על אכילת מצה במהלך השנה. הנקודה היא שבפסח שני, אלה שלא היה להם הזדמנות להקריב קרבן פסח בזמנו הראוי, קיבלו הזדמנות שנייה להביא את הקרבן הזה ב-14 לאייר. אכילת קרבן פסח, עם זאת, מחייבת לאכול אותו עם מצה. אז, עבור אלה שמביאים קרבן פסח בפסח שני, אכילת מצה הייתה חובה—זו הייתה מצווה, אם כי לא חל איסור על אכילת לחם.)
גדלתי ברוסיה במשפחה חילונית, שלא שמרה על חגים יהודיים. לא היה לנו לוח יהודי ואפילו לא ידענו מתי מגיעים הימים הנוראים. לא היינו יודעים על פסח גם כן, אלמלא דודי יוסף שגר בז’יטומיר, אוקראינה, מאיפה הגיעה משפחת אמי. דוד יוסף היה האח היחיד ששרד של סבתי סופיה (שרה). היו להם אחד עשר אחים אבל רובם נרצחו או על ידי הקוזקים במהלך הפוגרומים או על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה (יה-ל ינקום דמם!). סבתי ודוד יוסף היו היחידים שיצאו חיים. מדי שנה, באביב, היינו מקבלים חבילה מז’יטומיר מדוד יוסף עם קופסת מצות. לא ידענו בדיוק מתי הפסח יתחיל, אבל ידענו שזה קרוב, ובמשך חודש בערך היינו אוכלים כל יום מצה… ולחם. לא ידענו יותר טוב. כל פסחי הילדות שלי היו דומים לפסח שני—במצב של סופרפוזיציה של |חמץ〉 + |מצה〉. הגדלה בתרבות חילונית בין רוסים הותירה אותי מבולבל: האם הייתי יהודי או רוסי? גדלתי במצב של סופרפוזיציה של |יהודי〉 + |רוסי〉. כלומר, עד שקרסתי את פונקציית הגל שלי ובחרתי במצב של להיות יהודי. זה הסיפור שלי המסופר במונחים של פיזיקה קוונטית.
פסח שני, עם זאת, הוא סיפור של כל בעל תשובה, אדם שחוזר לשורשיו ושצריך לבחור בין שני מצבים. למזלנו, הסיפור של פסח שני מלמד שאף פעם לא מאוחר מדי.
