וכל הר סיני עשן כי ירד עליו ה’ באש ויעל עשנו כעשן הכבשן…
שמות יט:יח
בפוסט הקודם, לא תקרוס את פונקציית הגל של הקב”ה, דנו ברעיון שהקב”ה מופיע לאדם רק בענן עשן, ומסיבה זו, הכהן הגדול היה צריך למלא את קודש הקדושים בעשן של קטורת, לפני שנכנס אליו. בשבועות, אנו קורים את פרשת התורה משמות פרק יט, שבה הרעיון הזה מובע בצורה מפורשת מאוד – “וכל הר סיני עשן כי ירד עליו ה’…”
יש סמליות גדולה בעשן הזה, שקדם להתגלות, כאשר הקב”ה נתן לעם ישראל את עשרת הדברות. כפי שדנו בפוסט הקודם, הראשונה מעשרת הדברות מתחילה באנכי – אני כ’ – המילה “אני” ואחריה האות כף, הנקראת “כף הדמיון” שלפי האישביצר רבי, ניתן לתרגם כ”בערך אני” או “משהו כמו אני” המציין שלעולם לא נוכל לדעת את מהות הקב”ה, רק קירוב חלש. באותו פוסט, לקחתי את החופש הפואטי לתרגם זאת כ”פונקציית הגל של הקב”ה”, כביכול. בפרשת התורה הנקראת בשבועות הרעיון הזה מודגש על ידי חזון העשן המקיף את ההר, שבו יורד הקב”ה להתגלות לעמו.
