כולנו יודעים שאנו חיים בעולם תלת־ממדי. למעלה־למטה, ימינה־שמאלה, קדימה־אחורה – אלו הם כיוונים מוכרים לנו היטב בשלושת ממדי המרחב שאנו תופסים. עם זאת, אנו גם חיים בעולם תלת־ממדי מסוג אחר. בפיזיקה, יש לנו יחידות מדידה. יש הרבה כאלה, אך רק שלוש הן יסודיות – כל השאר הן שילובים שונים של שלוש אלה – מטר, שנייה וקילוגרם (כן, במדע אנו משתמשים במערכת המטרית ולא ביחידות האימפריאליות). אנו מודדים מרחב במטרים (m), אנו מודדים זמן בשניות (s) ואנו מודדים מסה בקילוגרמים (kg). שלוש יחידות אלה הן יסודיות במובן שהן בלתי ניתנות לצמצום וכל היחידות האחרות הן שילובים של מטר (m), שנייה (s) וקילוגרם (kg) (יש לשים לב שבהקשר זה, קילוגרם אינו מדד של משקל, אלא מדד של מסה, שאינם בדיוק אותו דבר). לדוגמה, כוח נמדד בניוטונים (m·kg/s2), אנרגיה נמדדת בג’ולים (1 ג’ול = 1 ניוטון · 1 מטר – m2·kg/s2), וואט הוא ג’ול לשנייה (m2·kg/s3), וכן הלאה.
שלוש יחידות אלה יוצרות מרחב תלת־ממדי, שבו ממד X הוא מרחב כשלעצמו, ממד Y הוא זמן וממד Z הוא מסה. כל חלקיק בעל מסה m0, שנמצא בזמן t0 בנקודה A, ניתן לומר שהוא תופס נקודה במרחב התלת־ממדי הזה בעל הקואורדינטות (m0, t0, A). מובן מאליו שנקודה A היא בעצמה מרחב תלת־ממדי שונה – המרחב המוכר לנו היטב של למעלה־למטה, ימינה־שמאלה, קדימה־אחורה, שבו כל נקודה A היא קבוצה של שלושה מספרים (x, y, z). המרחב השני כלול בראשון. ניתן לדמיין זאת על ידי דמיון שכל נקודה A מוחלפת בבלון תלת־ממדי.
מרחב, זמן ומסה נחשבים כבלתי תלויים לחלוטין זה בזה. אך האם זה באמת כך? בואו נבחן את המהות של כל אחד מהמושגים הללו.
מהו זמן? אריסטו כבר ציין שזמן, במהותו, הוא שינוי (או קצב השינוי).
מרחב, לעומת זאת, הוא ההפך מזמן – במהותו, זהו המושג של יציבות, היעדר שינוי. מרחב הוא סטטי. הוא הרקע של העולם הדינמי שמתרחש על רקע המרחב. הוא הקנבס שעליו מצויר העולם הזה. בקיצור, מרחב הוא היעדר השינוי.
מהי מסה? מסה מודדת את ההתנגדות של גוף לשינוי. נזכור בחוק השני של ניוטון – תאוצה פרופורציונלית לכוח הפועל על גוף – a·m = F, כאשר a היא תאוצה, m היא מסה ו־F הוא הכוח. או, a = 1/m · F. אנו רואים שבהינתן F מסוים, ככל שהמסה m גדולה יותר כך התאוצה a קטנה יותר. במילים אחרות, מסה היא המדד להתנגדות לשינוי.
הנה לכם: זה עתה צמצמנו את שלושת המושגים הנראים כבלתי תלויים לרעיון יסודי אחד של שינוי – זמן הוא שינוי, מרחב הוא היעדר השינוי, ומסה היא ההתנגדות לשינוי.
בואו נעבור עתה להילוך אחר ונבחן את העולם הרוחני עם המבנה הספירותי שלו. העץ הספירותי מורכב משלוש שלישיות – חכמה־בינה־דעת, חסד־גבורה־תפארת ו־נצח־הוד־יסוד בתוספת מלכות. מאיפה באות השלישיות הללו? בפירושו על ספר יצירה, הרב אריה קפלן מציע שהן באות משלישייה פילוסופית – תזה־אנטיתזה־סינתזה. לדוגמה, אם חסד הוא תזה, גבורה בשמאל היא האנטיתזה של חסד בימין, ותפארת באמצע היא הסינתזה של חסד ו־גבורה.
באופן מעניין, השלישייה של מרחב־זמן־מסה נראית גם היא נכנסת בצורה מסודרת לשלישייה הקדמונית של תזה־אנטיתזה־סינתזה. אכן, אם זמן (שינוי) הוא תזה, אז מרחב (היעדר השינוי) הוא האנטיתזה. מסה שקשורה לשניהם כהתנגדות לשינוי היא סינתזה של זמן ומרחב. אנו רואים כאן כיצד מושגים רוחניים, שלישיות ספירותיות, כגון חסד, גבורה ו־תפארת, מתלבשים בעולם החומרי במאפיינים פיזיקליים של זמן, מרחב ומסה.
