ליהודים יש מנהג מוזר מאוד לקחת ארבעה מינים (ארבעה מינים) – פרי עץ הדר (אתרוג), ענף מעץ תמר (לולב), ענפי עץ ההדס (הדסים), וענפי עץ הערבה (ערבות) – ולנענע אותם בכל ששת הכיוונים (נענועים) תוך החזקת המינים יחד. התנועות המדויקות כוללות הבאת האגודה אל הלב, ואז הנעתה הלוך ושוב בכל ששת הכיוונים, שלוש פעמים בכל כיוון, כשבכל פעם מחזירים את האגודה אל הלב. מראה מוזר באמת… מה יכולה להיות המשמעות?
כתבתי בעבר שסוכות קשור להכנסת קדושה לזמן ולמרחב. שבעת הימים של הישיבה בסוכה (המכונה גם משכן) קשורים למחזור הזמן החשוב ביותר – 7: יש שבעה ימים בשבוע, שבע שנים במחזור שמיטה (שמיטה), שבע מחזורי שמיטה ביובל (יובל), שבעת אלפי שנים במחזורים קוסמיים של שבת, וכו’ והכל מגיע משבע ההתגלויות האלוהיות (מידות—שבע ספירות תחתונות מחסד עד מלכות) של עולם האצילות הידועות בקבלה כסדר הזמנים (סדר הזמנים).
אבל יותר מכך, חג הסוכות קשור למושג המרחב. אנו מתגוררים במהלך חג זה בסוכות זמניות בעלות שישה צדדים הרומזים לששת הכיוונים במרחב תלת-ממדי. אנו מנענעים את ארבעת המינים (ארבעה מינים) בששה כיוונים.
אבל מדוע אנחנו מניעים את הצמחים האלה הלוך ושוב, קדימה ואחורה, שלוש פעמים בכל כיוון? אני מציע את ההסבר הבא.
כפי שאריסטו כבר ציין, זמן הוא קצב השינוי. חכמי הקבלה מסכימים – זמן, במהותו, הוא שינוי. מרחב, מאידך, הוא סטטי. הוא מסמל קביעות, היעדר שינוי. מסה (והאנרגיה שפרופורציונלית למסה: E=mc2), היא מידת ההתנגדות לשינוי. הכל עניין של שינוי. מושג השינוי מגיע מהדחף הראשוני ליצור את העולם – מטי ולא מטי—“נוגע ולא נוגע”. הקב”ה, כביכול, נוגע בעולם הזה ולא נוגע, נשאר מרוחק. הוא הבורא; הוא ממלא את העולם; ועדיין, הוא קדוש, כלומר, מובדל מהעולם, מתעלה עליו לחלוטין. קצב זה מתורגם לקצב הדדי של רצוא ושוב—“רצים וחוזרים”, כפי שיחזקאל צפה בנבואתו מעשה מרכבה. רצוא ושוב הוא קצב הנשימה של היקום המפעיל את זרימת הזמן – שטף הזמן.
אחד המושגים היסודיים במיסטיקה היהודית, הקבלה, הוא מושג האור (אור) והכלים (כלי או ברבים כלים). אור הוא מטאפורה להתגלות אלוהית. אור פשוט (אור) נכנס לכלי (כלי), שנותן לאור את “צבעו”, כלומר, את תכונתו המיוחדת. האור (ההתגלות) מייצג שינוי וכתוצאה מכך, זמן. הכלים, שהם קבועים ובלתי משתנים, מייצגים מרחב סטטי. אור הנכנס לכלים מייצג באופן מטאפורי זמן “הנכנס” למרחב, כלומר, מתאחד עם המרחב.
כוונה מיסטית (כוונה קבלית כוונה) של נענוע לולב ואתרוג (ארבעת המינים – ארבעה מינים) היא להחדיר אור אלוהי לכלים. נראה לי שמשמעות נוספת של תנועות אלה עשויה להיות החדרת זמן למרחב. כפי שהזכרתי לעיל, מסה (אנרגיה) היא מידת ההתנגדות לשינוי. אולי זו הסיבה שאנחנו צריכים להשקיע אנרגיה בהנעת הלולב והאתרוג הלוך ושוב, כמו ברצוא ושוב—רצים וחוזרים, כדי להתגבר על ההתנגדות לשינוי ולהביא לאיחוד זה של זמן ומרחב. מדוע שלוש פעמים בכל כיוון? אולי, מכיוון שהזמן מורכב משלוש קטגוריות – עבר, הווה ועתיד – שאנו מייצגים בשלוש תנועות הלוך ושוב בכל כיוון.
איינשטיין ומינקובסקי ניסו לאחד זמן ומרחב ברצף ארבע-ממדי של מרחב-זמן הנקרא מרחב-זמן מינקובסקי. בתהליך, הם איבדו את שטף הזמן. זה הוביל לתיאוריית הבלוק של הזמן, שבה אין שטף זמן, וזרימת הזמן היא אשליה. בסוכות, אנחנו מנסים לתקן זאת על ידי הנעת ארבעת המינים בכל כיוון כדי לאפס את זרימת הזמן.
