במאמרי “סודות האתון המדברת“, דנתי בתופעת בין השמשות (דמדומים או שקיעה), שאינה יום, ואינה לילה, ואינה שניהם, ואינה אף אחד מהם, אלא מצב נפרד בעל מעמד וחוקים ייחודיים משלו. מה שמעניין בבין השמשות מנקודת מבטנו הוא שיש לו דמיון מפתיע למצב הקוונטי-מכני של סופרפוזיציה. כפי שדנו במאמר ההוא, אלקטרון יכול להיות במצב של סופרפוזיציה של ספין למעלה ולמטה (עם תנע זוויתי המכוון נגד כיוון השעון ועם כיוון השעון) או פוטון במצב של סופרפוזיציה של קיטוב אופקי ואנכי, או החתול של שרדינגר במצב של סופרפוזיציה של היותו חי ומת. בדיוק כמו בין השמשות החתול אינו מת, ואינו חי, ואינו שניהם, ואינו אף אחד מהם אלא נמצא במצב נפרד של סופרפוזיציה של שני המצבים, חי ומת.
פרשת התורה הזו, מטות, מספקת שתי דוגמאות נוספות לסופרפוזיציה של מצבים. פרשה זו עוסקת בנדרים. בעוד שהתורה מזהירה אותנו לשמור ולקיים את נדרינו, היא מספקת מנגנונים להפרת נדר.
התורה נותנת דוגמה ספציפית של נערה, שזה עתה הגיעה לגיל בגרות—בת מצווה (או בת מצווה)—בגיל שתים עשרה. החוק הוא, אם היא נודרת נדר (נניח, לא לאכול גלידה) לפני גיל 12, היא פטורה, כלומר, אם היא מפרה את נדרה, היא אינה נחשבת אחראית לכך. אם היא נודרת נדר בגיל שתים עשרה וחצי, עליה לקיים את נדרה או לעבור את הליך התרת נדרים—ביטול נדרים בפני בית דין רבני, בית דין. עם זאת, אם היא נודרת נדר בששת החודשים הראשונים לאחר הגיעה לגיל בת מצווה, ואביה שומע את הנדר הזה, יש לו את הכוח לבטל אותו ללא בית דין רבני. מה מיוחד בששת החודשים האלה?
לפני הגיעה לגיל בת מצווה, הנערה נחשבת לילדה וככל ילד, היא אינה אחראית למילותיה ואינה נחשבת אחראית להפרת נדרה. לאחר גיל שתים עשרה וחצי, היא נחשבת למבוגרת (“בוגרת“) וככל מבוגר, היא אחראית למילותיה ומחויבת לשמור על נדריה. הגיל שבין היותה ילדה להיותה מבוגרת הוא תקופה מיוחדת שבה הנערה נקראת “נערה,” כאשר היא אינה ילדה, ואינה מבוגרת, ואינה שתיהן, ואינה אף אחת מהן, אלא נמצאת במצב של סופרפוזיציה של שני מצבים: היותה ילדה והיותה מבוגרת, שהוא מצב נפרד בעל חוק משלו להפרת נדרים.
הדוגמה השנייה המוצעת בפרשת תורה זו היא מצבה של נערה מאורסת. לנישואין יהודיים יש שני שלבים עיקריים—אירוסין (“אירוסין“) ונישואין (“נישואין“). בתקופות התנ”ך והתלמוד שני שלבים אלה של אירוסין ונישואין היו בדרך כלל בהפרש של שנים עשר חודשים. כיום הם מתרחשים באותו זמן תחת החופה (או חופה—”חופת נישואין”). נערה לפני האירוסין היא נערה רווקה ויכולה להינשא לכל גבר. לאחר השלב השני, הנישואין, האישה נשואה לחלוטין. מעניין אותנו מעמדה של הנערה בין שני השלבים האלה. לאחר האירוסין (אירוסין) אך לפני הנישואין (נישואין), הנערה כבר אינה רווקה, כיוון שהיא אסורה לכל הגברים (כולל החתן שלה שעמו היא עדיין לא יכולה לחיות). אז בשלב זה, היא אינה רווקה, ואינה אישה נשואה, ואינה שתיהן ואינה אף אחת מהן. הכלה נמצאת במצב של סופרפוזיציה של שני מצבים של היותה רווקה והיותה נשואה כאשר היא נקראת “ארוסה” (נערה מאורסת).
המקרה המעניין ביותר הוא כאשר נערה נמצאת במצב של סופרפוזיציה פעמיים—מבחינת גילה ומבחינת מצבה המשפחתי. זה קורה כאשר נערה בת שתים עשרה שהיא פחות משתים עשרה וחצי, מתארסת. היא נערה (נערה מתבגרת) הנמצאת במצב של סופרפוזיציה של שני מצבים—ילדה ומבוגרת; והיא ארוסה (כלה מאורסת) הנמצאת במצב של סופרפוזיציה של שני מצבים—רווקה ונשואה. מצב מיוחד מאוד זה (של סופרפוזיציה כפולה) נדון בתלמוד ויש לו שם משלו—נערה-ארוסה (נערה מתבגרת מאורסת). למצב ייחודי זה יש מערכת חוקים משלו הדורשת שותפות של אבי הנערה והחתן שלה (חתן) כדי להפר את נדרה. דנו בזה בהקשר של שזירה במאמר “מטות-מסעי – הפרת נדרים.”
