כפי שכתבתי במאמרי, מנורת שרדינגר: דולקת ולא דולקת, הרבי מלובביץ’, הרב מנחם מנדל שניאורסון, מסביר את נס חנוכה כפרדוקס של המנורה (חנוכייה) שדולקת ולא דולקת, ובכך מגלמת את טבעו המוחלט של הקב”ה, שאינו מוגבל באינסופיותו ומשלב את כל האפשרויות כולל האינסופיות (כח בלי גבול) והסופיות (כח הגבול). הרעיון של המנורה שדולקת ולא דולקת מתאים בקלות להיות מוצג במונחים של סופרפוזיציה קוונטית של מצבי דליקה ואי-דליקה. לא יכולתי שלא לכנות אותה מנורת שרדינגר.
אולם, ישנן מספר בעיות עם רעיון זה. ראשית, כפי שכתב הרבי ב-1971 במכתב למערכת של כתב העת של אגודת המדענים היהודים האורתודוקסים,
“רעיון הניסים מרמז על שינוי בסדר קבוע ולא על התרחשות של אירוע בעל הסתברות נמוכה ביותר.”
במילים אחרות, הרבי טען שאירוע שהתורה מגדירה כ נס אינו תופעה טבעית המותרת על פי חוקי הפיזיקה, גם אם היא בלתי סבירה, אלא סטייה מחוקי הטבע. מצב הסופרפוזיציה הוא מאפיין מרכזי במכניקת הקוונטים והוא טבעי לחלוטין. לכן, במובן הצר, אין שום דבר לא טבעי בשמן שדולק ולא דולק, כלומר, נמצא במצב של סופרפוזיציה של שני מצבים: דולק ולא דולק. אין כאן הפרה של חוקי הפיזיקה – ולכן זה לא יכול להיות נס הראוי לחגיגה. (למותר לציין שאינני מתכוון לרמוז שמנורה מקרוסקופית נמצאת באמת במצב קוונטי-מכני של סופרפוזיציה הקיים בעולם המיקרוסקופי של חלקיקים תת-אטומיים. אני משתמש באנלוגיה זו במובן מטאפורי, כדי להדגים את הלוגיקה הקוונטית של התורה.)
יתרה מזאת, קורא מעמיק בוודאי יעלה התנגדות למטאפורה הקוונטית-מכנית המשווה את מנורת החנוכה לחתול של שרדינגר. אחרי הכל, החתול של שרדינגר נמצא במצב של סופרפוזיציה של שני מצבים – חי ומת – רק כל עוד הוא בקופסה סגורה מוסתר מעיני הצופה. ברגע שהצופה פותח את המכסה ומציץ לתוך הקופסה, הצופה מיד גורם לקריסת פונקציית הגל ומצמצם את מצב הסופרפוזיציה של החתול המסכן למצב יחיד, ובעקבות זאת מוצא את החתול או חי או לא חי. מנורת המקדש שהודלקה על ידי הכהן הגדול בלילה הראשון של חנוכת המקדש (בית המקדש) נצפתה כמובן על ידי הכהן הגדול עצמו וכל שאר האנשים שנכחו בטקס. אם השמן היה במצב של סופרפוזיציה של דולק ולא דולק, מדוע כל הצופים האלה לא גרמו לקריסת פונקציית הגל ולצמצום מצב הסופרפוזיציה של השמן למצב יחיד של דולק או לא דולק?
אני מציע לכם שנס חנוכה לא היה בכך שהשמן היה במצב של סופרפוזיציה של דולק ולא דולק – אין בכך שום דבר ניסי – אלא בעובדה שהצופים באופן ניסי לא הצליחו לגרום לקריסת פונקציית הגל של השמן, מה שאפשר לו להישאר במצב של סופרפוזיציה במשך שמונה ימים, למרות מעשה הצפייה (והדקוהרנטיות הטבעית) שבדרך כלל גורמים לקריסת פונקציית הגל. תופעה זו בבירור מפרה (במובן המטאפורי) את חוקי הפיזיקה ועומדת בהגדרה של נס.
אנו מוצאים מקרה דומה בתורה, בסיפור הסנה הבוער (ראה את המאמר שלי, משה – המדען הראשון):
וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה’ אֵלָיו בְּלַבַּת-אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. (שמות ג:ב-ג)
גם כאן אפשר לומר שהסנה היה במצב של סופרפוזיציה של שני מצבים: בוער ולא בוער. אכן, “הסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל” – הסנה היה בוער ולא בוער בדיוק כמו שמן הזית במנורת המקדש.
אם אנחנו באמת מאמינים שלוגיקה קוונטית טמונה בתורה (כפי שאני משתדל להדגים בבלוג זה), עלינו להסיק שמשה ידע את הלוגיקה של מכניקת הקוונטים, לפחות ברמה הרעיונית. אם זה המקרה, כיצד עלינו להבין את הפסוק הבא?
ויאמר משה: “אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה.”
אם משה הבין את מושגי הפיזיקה הקוונטית, מצב הסופרפוזיציה לא היה חדש עבורו. מה הוא מצא כל כך מופלא בתופעה זו? עלינו להסיק שמשה היה נדהם לא ממצב הסופרפוזיציה של בוער ולא בוער, אלא מהעובדה שהוא יכול היה להסתכל בו מבלי לגרום לקריסת פונקציית הגל! זה היה אכן נס שדרש התערבות אלוקית.
קיימת שאלה מפורסמת בנוגע לחתול של שרדינגר: אם זו הידיעה (דעת) של הצופה שגורמת לקריסת פונקציית הגל של החתול, הרי אלוקים בוודאי רואה ויודע את מצב החתול – מדוע ידיעת אלוקים אינה גורמת לקריסת פונקציית הגל של החתול? התשובה לשאלה זו זהה לתשובה לשאלה אחרת: כיצד יכולה להתקיים בחירה חופשית אם אלוקים יודע את העתיד? כפי שמוסבר בפילוסופיה החסידית, ידיעת אלוקים, הנקראת דעת עליון אינה מתערבת בידיעה שלנו, הנקראת דעת תחתון. הידיעה העליונה והידיעה התחתונה קיימות, כביכול, ביקומים מקבילים. לכן, רק דעת תחתון (ידיעת האדם) יכולה לגרום לקריסת פונקציית הגל.
רק במקרים נדירים מאוד, ה’ בוחר להפר את חוקי הטבע שהוא ברא, כמעשה של חסד אלוקי. דוגמה אחת לכך היא סיפור הסוטה, אישה החשודה בניאוף, המתייחדת עם גבר שאינו בעלה בחדר ללא עדים. איננו יודעים מה קרה באותו חדר. לכן, האישה מכניסה את עצמה למצב של סופרפוזיציה של היותה טמאה בניאוף והיותה טהורה (כלומר, חפה מפשע). במקרה זה, כדי להציל את האישה, ה’ מגלה את דעתו העליונה על מה שהתרחש בחדר באמצעות טקס המים המרים ובכך גורם לקריסת פונקציית הגל של האישה. (ראה את המאמרים שלי, סוטה – החשודה בניאוף כחתול שרדינגר וה’ גורם לקריסת פונקציית הגל של הסוטה).
במקרים אחרים, כמו הסנה הבוער ומנורת חנוכה, מתרחש ההפך: במקום לגרום בעצמו לקריסת פונקציית הגל (כפי שעשה עבור הסוטה), ה’ מונע מהצופים האנושיים מלגרום לקריסת פונקציית הגל – לא תקרוס את פונקציית הגל! – מה שמוביל לניסים של הסנה הבוער וחנוכה.
במובן זה, סיפור מנורת חנוכה, שבו ה’ מונע מאיתנו מלגרום לקריסת פונקציית הגל, הוא תמונת ראי של סיפור הסוטה, שבו ה’ בעצמו גורם לקריסת פונקציית הגל. אולי מסיבה זו, בחנוכה אנו חוגגים אישה יהודייה צדקת, יהודית (יהודית), שהצילה את היהודים על ידי התייחדות עם גבר, ניקנור (הולופרנס), גנרל בצבאו של אנטיוכוס (נבוכדנצר), כדי להשקותו לשכרה ולערוף את ראשו. אני מניח שזו דרך אחת לגרום לקריסת פונקציית הגל של מישהו…
נס חנוכה נגרם על ידי הקב”ה הכל יכול שהפר את חוקי הטבע שלו עצמו, ובאמצעות התערבות אלוקית, מנע מהצופים מלגרום לקריסת פונקציית הגל של השמן במנורת המקדש. הנס אינו בדליקה ואי-דליקה; הנס הוא דווקא בראייה ואי-קריסה.
בחגיגת חנוכה עם לביבות וסופגניות, אני מתפלל לעוד נס אחד – להסתכל ולא לאכול. אבל זה דורש כוח רצון אינסופי, שכל כך חסר לי. זה ידרוש לא פחות מהתערבות אלוקית! העבירו לי בבקשה כמה לביבות…
