רבי שניאור זלמן מלאדי (הרבי הראשון של חב”ד ומחבר התניא), הידוע כאדמו”ר הזקן, אמר פעם, עלינו לחיות עם הזמן – כלומר, עם פרשת התורה הנוכחית.
פרשת התורה שאנו קורא השבת הזו – מטות – מדברת על שבטי ראובן וגד שלא רצו לעבור את הירדן. היה להם הרבה מקנה וכשראו שארץ סיחון ועוג הייתה שופעת ומתאימה למקנה, הם ביקשו ממשה רשות לבנות בתים למקנה שלהם, לילדיהם ולנשותיהם בארץ הזו. הם ביקשו שהשטח הזה יינתן להם כארץ נחלה במקום החלק מהארץ בכנען בעבר השני של הירדן. משה כעס עליהם מאוד. הוא האשים אותם בחזרה על טעות המרגלים שהרתיעו את בני ישראל מלהיכנס לארץ המובטחת. בני ראובן וגד השיבו למשה:
“ואנחנו נחלץ חושים ונלכה לפני בני ישראל, עד אשר הביאנום אל מקומם… ויאמר אליהם משה: אם תעשון את הדבר הזה, אם תחלצו לפני ה’ למלחמה, ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה’ עד הורישו את איביו מפניו, ונכבשה הארץ לפני ה’, ואחר תשבו והייתם נקיים מה’ ומישראל, והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ה’.”
האם התורה יכולה להיות יותר רלוונטית? שמעתי אותה מדברת אלי. אנחנו, יהודי התפוצות, דואגים יותר ל”מקנה” שלנו (כינוי לעושר) מאשר לארץ המובטחת. התיישבנו באמריקה, באירופה, באוסטרליה, שם ראינו שהארץ טובה ל”מקנה” – המדינות שבהן יכולנו להתפרנס ולחיות בשלום. אבל מה עם האחים והאחיות שלנו שחיים בארץ המובטחת שלנו, ישראל, תחת מטח הרקטות שנורות עליהם מדי יום על ידי חמאס, שחיים תחת איום טרור מתמיד, שבהם המלחמה היא חלק מהחיים?
הגיע הזמן שכולנו נשאל את עצמנו את השאלה הקיומית שאלוהים שאל את אדם שהתחבא מאלוהים בגן עדן, “איכה?” – איפה אתה? מי אתה? איפה אתה עומד? האם אנחנו פחדנים כמו המרגלים המקראיים שאמרו, “לא נוכל לכבוש את הארץ ההיא?” האם אנחנו הולכים להתחבא יחד עם נשותינו וילדינו בערים הבטוחות של סיחון ועוג, של ניו יורק וטורונטו, של מוסקבה ומלבורן? או, כמו בני ראובן וגד אנחנו הולכים ללכת לפני צבא ישראל ולהוביל אותם בקרב עד שיתיישבו בארץ המובטחת בשלום? איכה?!
תורת חב”ד מסבירה שכוונת בני ראובן וגד הייתה טובה. הם הבינו שקדושת ישראל חייבת להתפשט מעבר לגבולות הארץ הקדושה והתנדבו להתיישב ולרומם את הארצות הסמוכות. אבל הם גם הבינו שרוממות הארצות מחוץ לארץ הקדושה אפשרית רק באמצעות קשר חזק עם הארץ הקדושה עצמה. לכן הם עברו את הירדן עם אחיהם ונלחמו במלחמת כיבוש ארץ כנען מהגויים הפגניים.
הרבי השלישי של חב”ד, הצמח צדק, אמר פעם, “מאך דא ארץ ישראל!” – עשה כאן ארץ ישראל, כלומר, רומם את הארץ שעליה אתה חי. אבל זה אפשרי רק באמצעות קשר חזק עם ארץ ישראל האמיתית – הארץ הקדושה!
