וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ–בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה; לֹא יוּמְתוּ, כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה (ויקרא י״ט:כ)
בפיזיקה קוונטית קיים עיקרון של מונוגמיה של שזירה, שמשמעותו בקירוב היא שאם שני חלקיקים (או עצמים) שזורים, אף אחד מהם אינו יכול להיות שזור עם חלקיק שלישי (או עצם). המקבילה האנושית לעיקרון זה ברורה – אם שני בני זוג נשואים, אף אחד מהם אינו יכול לקיים יחסים אינטימיים עם אדם שלישי. במילים אחרות, נישואין חייבים להיות מונוגמיים. בשל הקבלה זו, הקשר הפיזי בין חלקיקים שזורים במכניקה קוונטית נקרא עקרון המונוגמיה, או מונוגמיה של שזירה.
בהלכה היהודית, הלכה, ניאוף נחשב לעבירה שעונשה מוות. אם גבר מנאף עם אישה נשואה, שניהם צפויים לעונש מוות.
בפרשת קדושים, המציגה לנו את קוד הקדושה, אנו מוצאים קטע מוזר:
וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ–בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה; לֹא יוּמְתוּ, כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה (ויקרא י״ט:כ)
מדוע זהו חריג לכלל והמנאפים אינם מקבלים עונש מוות? כדי להבין, עלינו להעמיק במונוגמיה של השזירה.
על פי עקרון המונוגמיה, אם חלקיק A וחלקיק B נמצאים במצב שזור מקסימלי, אז לא חלקיק A ולא חלקיק B יכולים להיות שזורים עם החלקיק השלישי C. כפי שהסברתי בפוסט שלי, “תהיו משוחררים משזירה… אך לא מנותקים,”
שזירה אינה יחס בינארי – שני חלקיקים אינם או שזורים או לא. זהו יחס שיש לו סקאלה – שני חלקיקים יכולים להיות שזורים יותר או פחות.
זוג נשוי הוא שזור מקסימלית ולכן, כל הפרה מנאפת של קשר זה מחייבת אותם לעונש המקסימלי – מוות. ישנם מצבים, עם זאת, בהם זוג עדיין אינו נשוי לגמרי. דוגמה אחת כזו ניתנת בפסוק שלנו.
כפי שרש”י מסביר, התורה מדברת כאן על שפחה כנענית, שהיא חלקית שפחה וחלקית אישה חופשייה. מצבה דו-משמעי כי כשפחה, היא שייכת לשני שותפים. אחד מהם שחרר אותה (כלומר, ויתר על חלקו בבעלות עליה), והשני לא. כך האישה נמצאת במצב של סופרפוזיציה של היותה שפחה ואישה חופשייה. השותף, שלא שחרר אותה מעבדות, אירס את האישה הכנענית הזו לעבד עברי. (תורת כהנים יט:נב; כריתות יא.). אולם, מכיוון שהאישה נמצאת במצב של סופרפוזיציה של היותה שפחה ואישה חופשייה, אירוסיה לעבד העברי אינם מחייבים לחלוטין והיא אינה שזורה מקסימלית עם חתנה. בדיוק כמו במכניקה קוונטית, עצמים שאינם שזורים מקסימלית אינם אסורים להיות שזורים עם עצם שלישי, כך גם כאן: יחסי הניאוף של השפחה עם גבר אחר אינם מגיעים לדרגה של עבירה שעונשה מוות. (למען הסר ספק, אינני תומך בעבדות ואין כוונה שזה יהיה מיזוגני או פוגעני בשום צורה – זוהי רק דוגמה ליחסים בין אנשים או עצמים הנמצאים במצב מעורב כדי לשמש כמטאפורה לשזירה קוונטית.)
לפעמים אני תוהה, מדוע התורה מביאה דוגמה כה נדירה ומסובכת שנראית לחלוטין מחוץ להקשר (שעלולה אפילו להיות פוגענית לרגישויות מודרניות) ובעלת עניין אקדמי בלבד? אולי זה כדי לתת לנו מטאפורה גרפית למושג מורכב בפיזיקה קוונטית שחשוב להבנת הנושא המרכזי של פרשת תורה זו – מושג הקדושה, כפי שדנו בפוסט הקודם, “תהיו משוחררים משזירה… אך לא מנותקים“.
