מבוא
האדמו״ר הזקן אמר פעם ביידיש, “לעבן מיט דער צייט” (לחיות עם הזמן), שפירושו שעל האדם לחיות עם פרשת השבוע הנוכחית. בפרשת בהעלותך, אנו נתקלים בסיפור מרתק על שני נביאים, אלדד ומידד, שנבואתם פורשה במסורת חז״ל כקשורה למלחמת גוג ומגוג האסכטולוגית. מאמר זה חוקר את המקורות הטקסטואליים והפרשנויות המקשרות אירוע מקראי זה לנבואת אחרית הימים, תוך שימת דגש מיוחד על מסורות המקשרות עימות זה למלחמה הנוכחית באיראן.
התיאור המקראי
התורה אומרת:
וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי־אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה׃ וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה׃ (במדבר יא:כו-כז)
הטקסט המקראי עצמו אינו מפרט את תוכן נבואתם, מה שמותיר מקום לפרשנות ולהרחבה רבנית.
פרשנויות תלמודיות
התלמוד הבבלי (סנהדרין יז ע״א) מציג שלוש דעות לגבי תוכן נבואתם של אלדד ומידד:
- רבי אליעזר: הם התנבאו על מותו של משה וירושת יהושע, באומרם, “משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ.”
- רבי עקיבא: הם התנבאו על השלו שיבוא כמתואר בהמשך הפרק, באומרם, “סליק שליו, סליק שליו.”
- רבי נחמן (לפי חלק מהנוסחים, רב פפא): הם התנבאו על מלחמת גוג ומגוג. רבי שמעון גם אמר: “הם התנבאו על גוג ומגוג.”
מסורת התרגום
תרגום יונתן על במדבר יא:כו מספק פרשנות מורחבת לאירוע זה. לפי תרגום-פרשנות ארמי זה, אלדד ומידד היו למעשה אחים למחצה של משה דרך אמם יוכבד, בהיותם בני אליצפן בן פרנך. התרגום מייחס להם נבואות על אירועים עתידיים רבים, כולל מלחמת גוג ומגוג:
שניהם התנבאו יחד, ואמרו: בסוף הימים, יעלו גוג ומגוג וצבאו על ירושלים; אך בידי המלך המשיח הם יפלו.
מסורת הילקוט שמעוני
הילקוט שמעוני, אוסף מדרשי שמאמינים שחובר במאה ה-13, משמר מסורות חשובות על נבואה זו. בילקוט שמעוני על במדבר תת״מ, הטקסט מרחיב על עמדתו של רבי נחמן שאלדד ומידד התנבאו על גוג ומגוג.
רבי נחמן אמר: הם התנבאו על ענייני גוג ומגוג, כמו שכתוב (יחזקאל לח:יז) “האתה הוא אשר דיברתי בימים קדמונים…”
גרסת פרס
באופן משמעותי, חלק ממסורות כתבי היד ומהדורות מודפסות של הילקוט שמעוני מכילות אלמנט נוסף המזכיר במפורש את פרס. לפי מחקר אקדמי, גרסה זו מופיעה ב:
- כתב יד פרמה 266
- מהדורת ונציה 1566
- כתבי יד תימניים שונים
הטקסט המורחב אומר:
…ושהמלכות הרשעה הנקראת פרס תקום על ישראל ותיפול בסוף, בעוד ישראל ייגאלו.
גרסה זו, שאינה מופיעה בדפוס וילנא הסטנדרטי, מצוטטת על ידי פרשנים מאוחרים, כולל החיד״א בחיבוריו מעשה רוקח ומדבר קדמות. עורכים ביקורתיים מודרניים ציינו שייתכן שזו הערת שוליים שחדרה למסורות כתבי יד מסוימות של הילקוט שמעוני.
הקשר לישעיהו
מסורת קשורה מופיעה בילקוט שמעוני על ישעיהו (תצ״ט):
אמר רבי יצחק: בשנה שמלך המשיח נגלה בה, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לאדום ליטול עצה מהם. ומלך פרס מחריב את כל העולם כולו, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך? ואומר להם הקב״ה: בניי אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם.
טקסט זה מזהה במפורש את פרס (איראן של ימינו) כשחקן מפתח בדרמה האסכטולוגית, ויוצר קשר רעיוני בין הנבואות המיוחסות לאלדד ומידד והמתחים הגיאופוליטיים הכוללים את פרס/איראן.
מסקנה
העיתוי הוא לא פחות ממדהים. בעת שאנו קוראים את פרשת בהעלותך השבוע, עם סיפורה על נבואת אלדד ומידד אודות מלחמה עתידית הכוללת את פרס, ישראל זה עתה ביצעה מכת מנע נגד מתקני הגרעין של איראן. יתרה מזאת, סיפור זה מופיע בעלייה השישית – הקריאה השישית בתורה המקבילה ליום השישי בשבוע, יום שישי. אמש, בדיוק ביום שישי, ישראל תקפה את איראן. דברי התורה האלוהיים פועמים לפתע ברלוונטיות מיידית.
במשך מאות שנים, יהודים קראו נבואות אלה כהבטחות רחוקות ומופשטות. אך היום, כאשר שאיפות הגרעין האיראניות מאיימות על קיומה של ישראל וטילים חוצים את שמי המזרח התיכון, נבואת אלדד ומידד נקראת פחות כהיסטוריה עתיקה ויותר ככותרות חדשותיות. תיאור הילקוט שמעוני על פרס המעוררת סכסוך, על אומות הרועדות מפחד, על ישראל השואלת “להיכן נלך?” – מילים אלה יכלו להילקח מכותרות היום. אכן, כל בתי הכנסת נצטוו להיסגר בשבת, ובתי החולים מפונים למיקומים מאובטחים בציפייה לתגובה האיראנית.
עם זאת, המסר הסופי של הנבואה אינו של פחד אלא של הרגעה. בדיוק כפי שה׳ אומר לעם היהודי דרך טקסטים עתיקים אלה, “בניי אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם,” אנו רואים את ההשגחה האלוהית בפעולה. פעולתה המכרעת של ישראל למניעת איראן גרעינית עשויה להיות תחילת התגשמות חזונם של אלדד ומידד: תוקפנות פרס המובילה לא להרס ישראל אלא לגאולתה הסופית.
כפי שלימד אותנו האדמו״ר הזקן “לחיות עם הזמן” – למצוא משמעות עכשווית בפרשת השבוע – איננו יכולים להתעלם מהסינכרוניות העמוקה של קריאת נבואת אלדד ומידד בדיוק כאשר ישראל מתעמתת עם הגלגול המודרני של פרס העתיקה. נבואתם, שנשמרה לאורך אלפי שנות מסורת יהודית, מדברת ישירות לרגע שלנו, ומזכירה לנו שהאירועים הנוכחיים אינם כאוס אקראי אלא חלק מתכנית אלוהית מתגלגלת המבטיחה את גאולתה הסופית של ישראל.
ביבליוגרפיה
מקורות ראשוניים
- תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין יז ע״א
- תרגום יונתן על במדבר יא:כו
- ילקוט שמעוני על במדבר, סימן תת״מ
- ילקוט שמעוני על ישעיהו, סימן תצ״ט
- משנה תורה, הלכות מלכים, פרק יב
מקורות משניים
- בורנר-קליין, דגמר, עורכת. ילקוט שמעוני (תרגום גרמני). מספר כרכים. פרנקפורט: שנים שונות.
- אפשטיין, אברהם. “ילקוט שמעוני.” באנציקלופדיה יהודית. ניו יורק: פונק & וגנלס, 1906.
- רפפורט, י.ל. ערך מילין. פראג, 1852.
- צונץ, לאופולד. די גוטסדינסטליכן פורטרגה דר יודן. פרנקפורט, 1892.
הערות על מסורות כתבי היד
מהדורת וילנא הסטנדרטית של ילקוט שמעוני משמיטה את הגרסה המקשרת את פרס עם גוג ומגוג. עם זאת, היא נשמרה במספר מסורות כתבי יד מוסמכות. ראה:
- ילקוט שמעוני, ונציה, ג׳ובני די גארה, 1566, HebrewBooks PDF #11552, https://hebrewbooks.org/11552
- פרמה, ספריית פלטינה, כתב יד דה רוסי 1172, דפים 213v–214r (מספר רשומה ישיר בקטלוג: NLI Aleph 000471864)
- ירושלים, הספרייה הלאומית, כתב יד תימני Heb. 28° 157 (המאות ה-17-18) רשומת KTIV NNL_ALEPH000127629.
