נבואה על ידי שזירה קוונטית

…וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה. (במדבר י”א:כ”ז)

בפרשת בהעלותך, ישנו סיפור מעניין:

ויאמר ה’ אל משה: ‘אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו; והבאת אותם אל אוהל מועד, והתייצבו שם עמך. וירדתי ודיברתי עמך שם; ואצלתי מן הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם… וירד ה’ בענן, וידבר אליו, ויאצל מן הרוח אשר עליו, ויתן על שבעים הזקנים; ויהי כנוח עליהם הרוח, ויתנבאו ולא יספו. וישארו שני אנשים במחנה, שם האחד אלדד ושם השני מידד, ותנח עליהם הרוח; והמה בכתובים ולא יצאו האוהלה; ויתנבאו במחנה. וירץ הנער ויגד למשה ויאמר: ‘אלדד ומידד מתנבאים במחנה.’ במ׳ 11:17-27

לסיכום, שבעים זקנים נבחרו בהגרלה לסייע למשה בהנהגת העם היהודי במדבר. כאשר משה ציווה עליהם להופיע באוהל, שניים מהם חשו לא ראויים לכבוד ולא הלכו – הם נשארו במחנה. אולם, כאשר ה’ לקח חלק מרוח הקודש ממשה והעניק אותה לזקנים, השניים שנשארו במחנה קיבלו אותה גם כן, למרות שלא היו נוכחים. איך זה הגיוני? שזירה קוונטית, כמובן!

זוכרים את שני השעירים שיועדו לקורבן ביום הכיפורים? אם אחד מהם מת או נפסל, שניהם היו צריכים להיות מוחלפים. למה? כי ברגע שיועדו למשימה, שני השעירים הפכו לשזורים – הם הפכו ליחידה אחת (ראו את הפוסט הקודם שלי, סיפור השעירים השזורים). באופן דומה, בסיפור זה, ברגע ששבעים הזקנים יועדו למשימה, הם הפכו לשזורים – הם הפכו לקבוצה אחת, ליחידה אחת. כמו במקרה של חלקיקים תת-אטומיים שזורים, אנחנו יכולים לכתוב פונקציית גל יחידה שמתארת את המצב של שבעים האנשים האלה – המצב של להיות מיועדים להיות מנהיגי העם היהודי. כתוצאה מכך, כאשר ה’ העניק חלק מרוחו של משה לקבוצה, שני החברים שלא היו שם קיבלו אותה גם כן. זה לא שונה מזוג חלקיקים שזורים המופרדים במרחק – ברגע שאנחנו מקריסים את פונקציית הגל של אחד, השני קורס אוטומטית. לכן אלדד ומידד הפכו לנביאים על ידי שזירה קוונטית.