בהמשך לנושא הפוסט הקודם שלי, משכן – מטפורה למציאות קוונטית, האנלוגיה בין המשכן (“משכן“) ובין המציאות הקוונטית הולכת עמוק יותר.
העולם הקוונטי מתואר כיום בצורה הטובה ביותר על ידי תורת השדה הקוונטי. על פי תיאוריה זו, אין חלקיקים, רק שדות. כאשר אנו מתקשרים עם שדה, הוא מתגלה כקוונטום של השדה, אשר במידה מסוימת נראה ומתנהג כמו חלקיק. לדוגמה, כאשר אנו מתקשרים עם שדה אלקטרומגנטי, הוא מתגלה כפוטון – קוונטום של השדה האלקטרומגנטי. אלקטרון, לפי תורת השדה הקוונטי, אינו באמת חלקיק אלא קוונטום של שדה האלקטרונים, שהוא שדה קוונטי המתפרש על פני היקום כולו. קוונטום זה הוא עירור של אותו שדה. זהו מצב מדיד של השדה שאיתו אנו מתקשרים. פוטון אינו אלא עירור של השדה האלקטרומגנטי, או קוונטום של אותו שדה. לעתים, קוונטים כאלה (פוטונים או אלקטרונים, כמו גם חלקיקים תת-אטומיים אחרים) מתנהגים כמו חלקיקים ולעתים הם מתנהגים כמו גלים. במציאות, הם אינם חלקיקים ואינם גלים, אלא עירורים של שדות קוונטיים מתאימים. מכיוון ששלושה מתוך ארבעת הכוחות היסודיים כבר אוחדו במודל הסטנדרטי (כאשר הכבידה עדיין ממתינה לאיחודה), ניתן אפילו לדבר על שדה אוניברסלי אחד שעירוריו נתפסים לעתים כקוונטים של חומר (למשל, אלקטרונים) ולעתים כקוונטים של שדות הנושאים כוחות יסודיים (למשל, פוטונים – נושאי הכוח האלקטרומגנטי).
תכונה מדהימה של תורת השדה הקוונטי היא שאנחנו יכולים לדבר על קוונטי שדה רק כאשר אנחנו מתקשרים עם השדה, כאשר השדה מקבל אחד ממצביו המותרים והמדידים ומתגלה כקוונטום (או ה”חלקיק”). בין התקשרויות אלה, המצב והטבע של השדה הם בלתי מוגדרים למדי. כפי שאיננו יכולים לדבר על מיקום האלקטרון בין האורביטלים באטום, או לדבר על מסלול של חלקיק בין הנקודות בהן הוא מתגלה דרך האינטראקציה עם חלקיקים אחרים, איננו יכולים לומר דבר ודאי על טבע המציאות הקוונטית (השדה הקוונטי) בין המצבים בהם הוא מתגלה באינטראקציה עם הצופה. אנחנו יכולים לדבר רק על ההסתברויות למצוא את השדה באחד מהמצבים המותרים (ה”ספקטרום“).
הבה נפנה כעת אל המשכן – המשכן, שבו התגלה ה’ לבני ישראל במדבר סיני. המילה “משכן” קשורה אטימולוגית למילה שכינה – נוכחות ה’ בעולם. (המילה שכונה, בעברית מודרנית, פירושה שכונה, כלומר נוכחות מקומית).
ה’, כמובן, נוכח בכל מקום. לא רק שהוא נוכח בכל מקום במרחב, הוא הוא המרחב שבו אנו נוכחים. (סכום הערכים המספריים של אותיות שם הוי”ה בריבוע שווה לערך המספרי של המילה המקום: (י)2(ה)2(ו)2(ה)2 = 102+ 52+ 62+ 52=186; המקום = 5+40+100+40=186.)
באופן דומה, לא רק שה’ הוא נצחי, הוא הוא הזמן שבו אנו קיימים כשמו המפורש, י-ה-ו-ה, משמעותו היה, הווה, יהיה – הווה, עבר ועתיד. לא רק שאיננו יכולים להחיל על ה’ מושגים כמו מתי או היכן, איננו יכולים לומר דבר מוחשי על ה’ בכלל, מלבד שהוא בוראנו (וזאת רק מפני שהוא עצמו אמר זאת בתחילת בראשית!) עם זאת, הוא בחר להתגלות בעולם הזה באחד המצבים ה”קוונטיים” המותרים: זה היה חייב להיות במשכן ורק במהלך חניות בני ישראל במדבר, כאשר נוכחות ה’ – השכינה – שרתה במשכן. בלקיחת חירות פואטית, אולי אפשר לומר, שהשכינה הייתה ה”עירור” המקומי של אור ה’ אור אין סוף (ה”שדה הקוונטי”), כביכול. המשכן (ומאוחר יותר, בית המקדש – בית המקדש הקדוש בירושלים) היו המקומות היחידים (מצבים קוונטיים) בהם יכולנו לתקשר עם האלוקות ישירות ולחוות את התגלות האלוקות.
כפי שאנו רואים, המשכן – משכן – הוא מטאפורה למציאות הקוונטית במובנים רבים. עבורי, ההתקדמות המדהימה במדע בכלל ובהבנתנו את המציאות הקוונטית עם התפתחות תורת השדה הקוונטי בפרט הם כולם סימנים לגאולה המשיחית המתקרבת אשר, בין היתר, תגאל אותנו לא רק מהגלות הפיזית והרוחנית-גלות, אלא גם מהגלות האינטלקטואלית שלנו, ממצב הבורות שלנו כאשר מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים (ישעיהו י”א:ט). באותו זמן נוכחות ה’ – השכינה – תיגאל מהגלות (מצב אי-הוודאות) גם כן ותתגלה בגלוי (במילים אחרות תקבל מצב “מדיד”, כלומר מצב קוונטי גלוי) בבית המקדש השלישי-בית המקדש השלישי-שייבנה במהרה בימינו!
