ויֵרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. שמות ג:ב-ג
בפרק תורה זה, משה רואה מראה מוזר – סנה בוער שאינו נכלה באש. סקרנותו המדעית מתעוררת והוא עושה מה שכל מדען טוב היה עושה — הוא הולך לחקור את “התופעה הנפלאה” הזו. משה היה המדען הראשון שתועד בתנ”ך.
אנחנו, המדענים, רודפים אחר תופעות נפלאות כדי לחקור את טבען. אולם, לעתים קרובות אנו עושים זאת ביהירות, נושאים עמנו את האג’נדה והדעות הקדומות שלנו. התורה מלמדת אותנו אחרת, כאשר ה’ מזהיר את משה:
שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. (שמות ג:ה)
נעליים הן סמל היהירות — לכן יהודים אסורים בנעילת נעליים ביום כיפור, כאשר אנו אמורים להכניע את עצמנו. מדען חייב להיות במצב תמידי של ענווה. עלינו לזכור שאנו חוקרים את העולם שנברא על ידי ה’ — האדמה הקדושה. חליצת הנעליים מסמלת השלכת היהירות והרעיונות הקדומים כאשר אנו עומדים לפני הבורא ביראה ובפליאה.
אלו הם הלקחים שמלמד אותנו המדען הראשון — משה.
