בפוסט האחרון שלי, תשעה באב בשבת – פרספקטיבה יחסותית, כתבתי שה’ ברא את מקדשו בארבעה ממדים — בית המקדש (שקדם לו המשכן במדבר) בשלושת הממדים המרחביים, והשבת בממד הרביעי, הזמן. הדגשתי ארבעה ממדים כי זה כל מה שהיינו צריכים כדי להסביר את הקשר בין המקדש והשבת ומדוע איננו צמים כאשר תשעה באב חל בשבת (אלא צמים ביום שלמחרת—ביום ראשון). אולם למעשה, ה’ ברא את מקדשו בחמישה ממדים.
כפי שדנו במספר פוסטים בבלוג זה (על טבע הזמן וגיל היקום, הכוח החמישי, הכוח החמישי – אפילוג, טומאה וטהרה), ספר יצירה, הספר העתיק ביותר ששרד בקבלה, מתאר את עולמנו כיקום בן חמישה ממדים: עומק ראשית, עומק אחרית; עומק טוב, עומק רע; עומק רום, עומק תחת; עומק מזרח, עומק מערב; עומק צפון, עומק דרום. (ספר יצירה א:ה)
במקום אחר, ספר יצירה שוב מדבר על היקום כמבנה בן חמישה ממדים: עולם (“עולם”-מרחב) – שנה (“שנה”-זמן) – נפש (“נשמה” רוחניות), כלומר, זמן-מרחב-רוחניות (ראה ספר יצירה, ו:ד). זמן חד-ממדי ועוד מרחב תלת-ממדי ועוד רוחניות חד-ממדית שווים ליקום חמישה-ממדי זמני-פיזי-רוחני.
מעניין שקלוצה (1921) וקליין (1926) הציעו גיאומטריה חמישה-ממדית כדרך לשלב את השדה האלקטרומגנטי בתורת היחסות הכללית. עבודתם לא התקבלה בהתלהבות רבה באותה עת ונשכחה במהרה. בשנת 1971, מבלי לדעת על עבודתם המוקדמת של קלוצה וקליין, במאמרי הראשון בפיזיקה תיאורטית, גם אני הצעתי גיאומטריה חמישה-ממדית, כאשר הממד החמישי היה אנרגיה. הייתי מאוחר בכמה עשורים. עם זאת, לא לקח זמן רב עד שתורת המיתרים החייתה את המרחב החמישה-ממדי. היום, אני לא מרגיש רע כל כך שקלוצה וקליין הגיעו לרעיון שלי על גיאומטריה חמישה-ממדית הרבה לפניי. ספר יצירה הקדים את כולנו בלפחות אלפיים שנה!
בחזרה ליקום של ספר יצירה – עולם (מרחב), שנה (זמן), נפש (נשמה) – אנחנו יכולים לומר שה’ קידש את כל שלושת התחומים על ידי יצירת מקדש חמישה-ממדי. בתחום המרחב (עולם) — המשטח התלת-ממדי של היקום החמישה-ממדי, מקדש זה היה המשכן במדבר, ומאוחר יותר, בית המקדש הראשון והשני – בית המקדש – בירושלים. בתחום הזמן (שנה), המקדש הוא השבת. חלק זה הוסבר בפירוט בפוסט הקודם שלי. עכשיו אנחנו מגיעים לממד החמישי – הנשמה (נפש).
התורה אומרת (שמות כה:ח),
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
מבחינה דקדוקית, היה צריך לומר ‘ושכנתי בתוכו’. אולם, ה’ אומר שהוא ישכון ‘בתוכם’. חכמינו מעירים: “לא נאמר ‘בתוכו’ אלא ‘בתוכם’, כלומר, בתוך כל אחד ואחד מישראל.” (ראה ליקוטי תורה, נשא כ:ב). הרבי מליובאוויטש הסביר שבנוסף למקדש הכללי (משכן ובית המקדש), כל יהודי צריך לעשות את המקדש האישי שלו כדי שה’ ישכון בתוכו.
הסבר זה, עם זאת, משאיר את השאלה פתוחה: מדוע המצווה לבנות מקדש פיזי (משכן) לה’ ניתנת בלשון המרמזת שבניית מקדש כזה תבטיח באופן אוטומטי שה’ ישכון גם בתוכנו?
היקום החמישה-ממדי של ספר יצירה מספק את התשובה. כאשר ה’ ציווה, “ועשו לי מקדש”, הוא ציווה אותנו לבנות לו מקדש בחמישה ממדים. הממד החמישי הוא ממד הנשמה. אנו מבינים עכשיו שבניית המקדש לה’ ביקום חמישה-ממדי כוללת בניית מקדש פיזי במרחב, שמירת השבת, ובניית מקדש לה’ בנשמותינו.
למרות שאין לנו את המקדש הפיזי, בית המקדש, במרחב, יש לנו את השבת. ונותרנו עם המשימה הקדושה של בניית המקדש לה’ בנשמותינו. הצלחה במשימה נשמתית זו תזרז את בניית בית המקדש השלישי; שיהיה במהרה בימינו!
