מעיינות מלמעלה ומעיינות מלמטה

בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחודש השני, בשבעה עשר יום לחודש… נבקעו כל מעיינות תהום רבה, וארובות השמים נפתחו.

(בראשית ז:יא)

בחישוב זמן שחר ההתגלות המשיחית, הזוהר כותב,

ואחרי שש מאות שנה לאלף השישי ייפתחו שערי החכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה, והעולם יעשה הכנות להיכנס לאלף השביעי כפי שאדם מכין עצמו ביום השישי בשבוע, כאשר השמש עומדת לשקוע. (זוהר א, קיז ע”א)

הזוהר מחשב זאת על פי אותיות שם ה’, אך מביא את הפסוק מפרשה זו כסימן: “בשנת שש מאות שנה לחיי נח…”

המאה השישית של האלף השישי שהזוהר מדבר עליה מקבילה לשנים 1740-1840 בלוח הגרגוריאני. לפי הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, תקופה זו חפפה להתגלות תורת החסידות של הבעל שם טוב, מצד אחד, ולמהפכה המדעית, מצד שני (ראה לקוטי שיחות, כרך טו, עמ’ 42 ואילך).

היה זה בסביבות שנת 1740 כאשר הבעל שם טוב עבר למז’יבוז’, שם החל ללמד דרך חדשה בעבודת ה’. תורותיו, ותורות תלמידו, רבי דב בער ממזריטש (המגיד ממזריטש), סודרו באופן שיטתי על ידי מייסד חב”ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, בספרו, תניא.

המהדורה הראשונה של התניא הודפסה בשנת 1797. חלקים נוספים נוספו מאוחר יותר, כאשר התוספת האחרונה לאחר פטירתו הייתה קונטרס אחרון בשנת 1814. תורה אור ולקוטי תורה, אוספים של פירושים חסידיים על פרשות השבוע, פורסמו ב-1837 וב-1848 בהתאמה. יחד עם התניא, הם היוו את היסוד לפילוסופיה החסידית של חב”ד. כך אנו רואים שאכן, המאה השישית של האלף השישי ראתה את התגלות הפילוסופיה החסידית, שהרבי אפיין אותה כ”פתיחת שערי החכמה מלמעלה”.

אבל מה לגבי “מעיינות החכמה מלמטה”, שהרבי קישר למהפכה המדעית? לכאורה המהפכה המדעית שהחלה עם קופרניקוס (1473-1543) הגיעה לשיאה עם אייזק ניוטון (1642-1726) שניסח את חוקי המכניקה וחוק הכבידה האוניברסלי. כל זה קרה לפני 1740, לפני המאה השישית של האלף השישי. אז מה בדיוק קרה בין 1740 ל-1840 שהזוהר כינה “מעיינות החכמה מלמטה”?

נזכור שהזוהר חזה את שטף הידע הזה מלמעלה ומלמטה לא מהפסוק על חיי נח – פסוק זה משמש רק כ”סימן” – אלא מחישוב המבוסס על אותיות שם ה’. הגלות נתפסת באופן מיסטי כהפרדה של האות “ה” האחרונה מהאות “ו”. רבי יוסי, חבר בחבורת תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי (הרשב”י), קובע שבעתיד, האות “ו” תחיה מחדש את האות “ה” כדי לגרום לה להתאחד, כביכול, עם ה”ו”. האות “ו” היא האות השישית באלף-בית, והגימטריה שלה (הערך המספרי) היא שש. מכאן רבי יוסי גוזר שה”עתיד” המתחיל את תהליך ההכנה לגאולה המשיחית יתחיל במאה השישית של האלף השישי.

בפיזיקה, אנו מכירים ארבעה כוחות יסודיים: כוח הכבידה, כוח אלקטרומגנטי, כוח גרעיני חזק, וכוח חלש (התפרקות בטא). הוצע שארבעת הכוחות היסודיים הללו מתאימים בצורה נאה לארבע אותיות שם ה’:

(ראה, ארבעה מחנות בים – ארבע אינטראקציות יסודיות ויוסף מלמד את פרעה שיעור בכוחות יסודיים.)

לפי סכמה זו, האות “ו” מתאימה לכוחות האלקטרומגנטיים. עד המאה ה-19^{, חשמל ומגנטיות נחשבו לכוחות עצמאיים. בשנת 1802, הפילוסוף האיטלקי ג’יאן דומניקו רומניוזי (1761 – 1835), הזיז מחט מגנטית באמצעות ערימת וולטה (הסוללה החשמלית הראשונה), והבחין לראשונה בקשר בין חשמל למגנטיות.}

בשנת 1820, הפיזיקאי הדני הנס כריסטיאן אורסטד (1777 – 1851) גילה שזרמים חשמליים יוצרים שדות מגנטיים, שהייתה העדות הראשונה לקשר בין חשמל למגנטיות. יחידת השראה מגנטית (אורסטד) נקראת על שמו.

זמן קצר לאחר מכן, הפיזיקאי הצרפתי אנדרה-מארי אמפר פיתח נוסחה מתמטית לתיאור הכוחות המגנטיים בין חוטים נושאי זרם.

מייקל פאראדיי (1791 – 1867), פיזיקאי וכימאי בריטי, גילה את ההשראה האלקטרומגנטית בשנת 1831. הוא הוכיח ששדה מגנטי משתנה מייצר שדה חשמלי. הוא גם זוכה לקרדיט על גילוי השדה האלקטרומגנטי, שתואר מאוחר יותר מתמטית על ידי פיזיקאי סקוטי גדול אחר, ג’יימס קלרק מקסוול (1831-1879).

המאה השישית של האלף השישי הייתה עדה לאיחוד החשמל והמגנטיות לאחת התיאוריות האלגנטיות ביותר בפיזיקה – תורת האלקטרומגנטיות. גילויים אלה הובילו בסופו של דבר לתיאוריה של האור כתנודות של השדה האלקטרומגנטי ולתורת היחסות הפרטית.

בהרצאותיו המפורסמות על פיזיקה, ריצ’רד פיינמן כתב על עבודתו של ג’. ק. מקסוול:

מנקודת מבט ארוכת טווח של תולדות האנושות – נניח, מעשרת אלפים שנה מעכשיו – אין כמעט ספק שהאירוע המשמעותי ביותר של המאה ה-19 ייחשב כגילויו של מקסוול את חוקי האלקטרודינמיקה. מלחמת האזרחים האמריקאית תחוויר לחוסר חשיבות פרובינציאלי בהשוואה לאירוע המדעי החשוב הזה של אותו עשור.

זו הייתה המהפכה המדעית שהזוהר חזה כפתיחת “מעיינות החכמה מלמטה”.

מעניין לציין שאלברט איינשטיין, שהושפע מאוד מתורת האלקטרודינמיקה של מקסוול, בילה את כל חייו בניסיון לאחד את הכבידה והאלקטרומגנטיות – כפי שפאראדיי ומקסוול איחדו חשמל ומגנטיות – אך ללא הצלחה.

כיום, מלבד שני כוחות יסוד אלה, אנו מכירים את הכוחות הגרעיניים והחלשים. כוחות אלקטרומגנטיים אוחדו בהצלחה עם האלקטרומגנטיות בתורת האלקטרו-חלש, אשר יחד עם הכרומודינמיקה המתארת כוחות חזקים מרכיבים את המודל הסטנדרטי. עם זאת, האיחוד הגדול של כוחות הכבידה (המיוצגים באות ה”א המופרדת משאר אותיות שם הוי”ה) עם שאר הכוחות היסודיים – גביע הקודש של הפיזיקה התיאורטית – נותר חמקמק. אולי כך יישאר עד שבני ישראל ישובו מהגלות, והאות ה”א האחרונה תתאחד מחדש עם האות ו”ו בשם הוי”ה.

בינתיים, הרבי כותב שהפצת תורת החסידות של הבעל שם טוב – המעיינות מלמעלה – כמו גם המהפכה המדעית יחישו את הגאולה המשיחית.