נס חנוכה סובב סביב כמות שמן זית שהספיקה ליום אחד ודלקה שמונה ימים בעת חנוכת בית המקדש בירושלים, לאחר שהמכבים שחררו את ישראל מהכיבוש של האימפריה הסלווקית היוונית-סורית.
ישנם אין-ספור הסברים לנס השמן שדלק שמונה ימים. הרבי מליובאוויטש, הרבי מנחם מנדל שניאורסון, מציע הסבר ייחודי. הרבי דוחה כל הסבר לנס המתבסס על טבעו הניסי של השמן עצמו. הרבי טוען שכדי להיות כשר למנורה, השמן היה חייב להיות שמן זית טבעי, ולא שמן ניסי כלשהו. לפי הרבי, הנס היה שהשמן הטבעי דלק ולא דלק בו-זמנית.
הרבי מביא אנלוגיה עם מידות ארון הקודש בקודש הקודשים. ר’ לוי מלמד שארון הברית “לא תפס מקום”. (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, י:ב) קודש הקודשים במקדש היה קובייה מושלמת של 20 אמה בכל ממד. למרות שהארון עצמו היה ברוחב אמה וחצי ובאורך שתיים וחצי אמות, המרחק מכל קיר לקיר הארון היה 10 אמות, כאילו הארון לא תפס מקום כלל. התלמוד מתאר זאת כנס, כהתגלות אלוקית. ארון הברית תפס מקום בקודש הקודשים ובו בזמן לא תפס מקום כלל.
התיאולוגים והפילוסופים אומרים שה’ הוא אין-סופי. עם זאת, חכמי הקבלה טוענים שלומר שה’ הוא אין-סופי זה להגביל את ה’, מה שאסור לנו לעשות. הוא לא יכול להיות מוגבל אפילו על ידי אי-מוגבלותו! טבעו הבלתי מוגבל של ה’ מכתיב שה’ הוא אין-סופי ו”סופי”, כביכול, בו-זמנית, כי הוא לא יכול להיות מוגבל על ידי שום הגבלה או הגדרה. בשפת הקבלה, לה’ יש בתוכו גם את כח בלי גבול וגם את כח הגבול.
ביחס לנס השמן, שילוב זה של אין-סופיות ופיניות פוטנציאליות התבטא בשמן שדלק ולא דלק בו-זמנית. הנס היה שהאין-סופי התבטא בסופי.
בפיזיקה, אנו מדברים על מערכות ומצבים. בעוד שבפיזיקה קלאסית (ניוטונית), מערכת יכולה להיות במצב אחד בכל רגע נתון, בפיזיקה קוונטית מערכת יכולה להיות גם בסופרפוזיציה של מצבים.
סביבון חנוכה יכול להסתובב רק בכיוון השעון או נגד כיוון השעון. בפיזיקה קוונטית, אלקטרון יכול “להסתובב” בכיוון השעון (ספין-למעלה) ונגד כיוון השעון (ספין-למטה) בו-זמנית (כלומר, שהספין שלו מצביע למעלה ולמטה בו-זמנית), כשהוא נמצא בסופרפוזיציה של מצבים (ספין-למעלה וספין-למטה). באופן דומה, לשמן זית טבעי יש שני מצבים טהורים: דולק ולא דולק. במשך שמונת ימי חנוכה, השמן היה במצב של סופרפוזיציה של שני המצבים האלה, דולק ולא דולק בו-זמנית.
החנוכייה שלי מפליז מהמאה ה-19 מרוסיה או פולין יש עליה שני אריות מובלטים. אילו אני הייתי יוצר את החנוכייה הזו, הייתי מבליט עליה שני חתולים – אחד חי ואחד מת – והייתי קורא לה מנורת שרדינגר.
