מנורה

דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. (במדבר ח:א)

בפרשת בהעלותך (במדבר ח:א), אהרן מצווה להדליק את המנורה כך ששלושה נרות מימין ושלושה נרות משמאל מכוונים אל הנר האמצעי. במבט ראשון, נראה שזוהי מצווה מוזרה מאוד. מדוע נרות מימין ומשמאל צריכים להיות מכוונים אל הנר המרכזי? מה המשמעות של זה? נראה לי שהסידור הייחודי הזה רומז על המבנה הבסיסי של עולמנו.

ספר יצירה קובע שהעולם הזה נברא בשלושה תחומים – עולם (“עולם” – כלומר מרחב), שנה (“שנה” – כלומר זמן) ונפש (“נפש” – כלומר התחום הרוחני). צורת המנורה מייצגת את המבנה הפנימי של העולמות הללו והסידור המיוחד של האור מספק תובנה עמוקה עוד יותר.

עולם – מרחב

למרחב שלנו יש שלושה ממדים, הבאים לידי ביטוי בתהליך הטריאנגולציה – צריך לספק שלוש קואורדינטות (X, Y, Z) של נקודה כדי לציין את מיקומה במרחב. עם זאת, שלוש הקואורדינטות הללו חסרות משמעות אלא אם כן נציין מאיפה אנו סופרים אותן, כלומר הנקודה (0, 0, 0). במערכת קואורדינטות קרטזית, זוהי הנקודה שבה ציר ה-X מצטלב עם צירי ה-Y וה-Z.

באופן דומה, בקואורדינטות כדוריות, יש לציין את הרדיוס r ושתי זוויות, θ ו-ϕ. זה יהיה חסר משמעות אלא אם כן נציין תחילה את מרכז הקואורדינטות. זה מצביע על מבנה מעניין – יש לנו שישה כיווני תנועה: קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה, והמרכז שהופך את הכיוונים הללו למשמעותיים – שבעה בסך הכל.

שבעת הענפים של המנורה מצביעים על המבנה שיש לו שבעה יסודות. יתר על כן, הסידור המיוחד של האור שבו כל שישה הנרות הפריפריים מכוונים אל הנר המרכזי מאיר עוד יותר את הגיאומטריה של המרחב – שבעת היסודות מורכבים משישה כיוונים והמרכז – נקודת הייחוס שהופכת אותם למשמעותיים.

במהלך חג הסוכות יהודים יושבים בסוכה המוקפת בארבעה קירות, הסכך (“גג” הסוכה) והרצפה – שישה בסך הכל. היהודי היושב בסוכה הוא המרכז. כאן שוב יש לנו את אותו מבנה של 6 + 1. במהלך החג הזה, יהודים מנענעים לולב ואתרוג. התנועות (בעברית, “נענועים“) נעשות מלב האדם לכל שישה הכיוונים, בכל פעם מחזירים את הלולב חזרה אל הלב. שוב, יש לנו את מבנה 6 + 1 הזה, שבו 6 הם שישה כיוונים במרחב תלת-ממדי ו-1 הוא המרכז (הלב).

שנה – זמן

בזמן אנו מוצאים גם את אותו מבנה של 6+1 – השבוע. שבעת הענפים של המנורה מסמלים שבעה ימים בשבוע. והסידור של הנרות, כולם מכוונים אל המרכז, מסמל את המבנה הפנימי של השבוע, המורכב משישה ימי חול ויום הקודש של השבת. מעניין לציין ששבוע של שבעה ימים אינו ייחודי ליהודים; הוא נמצא באופן אוניברסלי בכל העמים. הממשלה הקומוניסטית ניסתה לשנות את השבוע לעשרה ימים בימים הראשונים של רוסיה הסובייטית, אך הם נכשלו כישלון חרוץ. השבוע חזר לשבעה ימים. נראה שיש משהו בסיסי בשבוע של שבעה ימים.

יש הקבלה ברורה בין המבנה הפנימי של המרחב והמבנה הפנימי של הזמן. במרחב, יש לנו שישה כיוונים, הפורשים החוצה מהמרכז. בזמן יש לנו שישה ימי חול, שבמהלכם עלינו לצאת מבתינו ולעבוד – שירות התיקון עולם (המושג הקבלי של תיקון העולם השבור). הימים הללו הם אקסטרוברטיים, כביכול. בשבת, אנו חוזרים הביתה, אנו מתמקדים בתפילה, בעצמי הפנימי שלנו – היום הזה הוא אינטרוברטי, הוא לב השבוע.

נפש – רוחניות

בתחום הרוחני, מתוך עשר ספירות (אצילות אלוהיות) שבע ספירות תחתונות, הנקראות מידות, ממלאות תפקיד מיוחד. זה שבע מידות הללו שמתבטאות בעולם הזה כשבעה ימי השבוע בתחום הזמן ושישה כיוונים הפורשים מהמרכז במרחב. לא במקרה, שבע מידות אלו מחולקות גם ל-6+1 שבו המידה האחרונה – מלכות – מתאימה לשבת בזמן ולמרכז מערכת הקואורדינטות במרחב. כך המנורה מאירה את המבנה הפנימי של היקום שלנו בכל תחומיו – מרחב, זמן ורוחניות.