מן – סופרפוזיציה של כל הטעמים

וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ (שמות טז:לא).

וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן (במדבר יא:ח).

התיאור המקראי של המן מציג בפנינו פרדוקס מרתק שמהדהד באופן מפתיע עם הפיזיקה הקוונטית המודרנית. בספר שמות, הכתוב מתאר את המזון המדברי המסתורי הזה כבעל טעם ‘כצפיחית בדבש’, בעוד שבמקום אחר הוא מתואר כבעל טעם של ‘לשד השמן’. סתירה לכאורה זו פותחת פתח לחקירה מרתקת של הקבלה אפשרית בין הטקסט המקראי להבנה המדעית העכשווית.

תעלומת הטעמים הרבים

התלמוד (יומא עה ע”ב) מרחיב על טבעו יוצא הדופן של המן, ומתאר אותו כחומר שטעמו הסתגל לצרכים ולרצונות של כל צרכן. ילדים חוו את מתיקותו כדבש, בעוד מבוגרים חשו בטעם המשביע של לחם או שמן. אלה בעלי מזג עדין מצאו בו טעמים עדינים המתאימים לצרכיהם התזונתיים. המדרש (שמות רבה ה:ט) מרחיב רעיון זה עוד יותר, ומציין שתינוקות גילו בו את המזון המושלם של חלב אם, בעוד החולים חוו טעמים קלים לעיכול המותאמים להחלמתם.

רש”י, פרשן המקרא הבולט מימי הביניים, מסנתז מקורות אלה ומסתמך על הספרי כדי להגיע למסקנה מדהימה: המן יכול היה להתגלם בכל טעם רצוי. עצם המחשבה על טעם מסוים בזמן אכילתו הביאה לידי ביטוי את אותו טעם ספציפי. תכונה יוצאת דופן זו מרמזת על משהו מעבר למזון נסי גרידא – היא רומזת לחומר הקיים במצב של פוטנציאל קולינרי טהור.

הקבלות קוונטיות

הטרנספורמציה המיסטית מטעמים פוטנציאליים אינסופיים לטעם ספציפי נושאת דמיון מפתיע לאחד העקרונות היסודיים ביותר של מכניקת הקוונטים: סופרפוזיציה. בפיזיקה קוונטית, סופרפוזיציה מתארת מצב שבו מספר מצבים אפשריים מתקיימים בו-זמנית עד שצופה מתקשר עם המערכת. אינטראקציה זו ‘קורסת’ את האפשרויות השונות למציאות מוחשית אחת. כאשר מערכת קוונטית-מכנית נמצאת במצב של סופרפוזיציה של מצבים A ו-B, מצבה אינו A, אינו B, אינו שניהם, ואינו אף אחד מהם – היא נמצאת במצב של סופרפוזיציה שהוא ייחודי למכניקת הקוונטים. במכניקת הקוונטים, מצב מתואר על ידי וקטור מצב במרחב הילברט או פונקציית גל. עד שהוא נצפה או נמדד, פונקציית הגל נמצאת באופן טבעי במצב סופרפוזיציה של כל המצבים האפשריים. ^[1] בעת מדידה על ידי צופה, פונקציית הגל קורסת למצב יחיד.^[2]

כשמסתכלים דרך עדשה זו, המן מקבל משמעות חדשה כתופעה קוונטית-רוחנית. לפני שנטעם, הוא התקיים במה שאפשר לכנות סופרפוזיציה של כל הטעמים האפשריים – לא פשוט מכיל את כל הטעמים בו-זמנית, אלא קיים במצב ייחודי של פוטנציאל טהור, שאינו אף אחד מהטעמים הספציפיים, ולא כולם, ולא אף אחד מהם. דרך מעשה האכילה וציפייה לטעם מסוים, כל בני ישראל שימשו כ’צופה’ שקרס את הסופרפוזיציה הזו לחוויית טעם ספציפית.

הקשר לבין השמשות

המסורת היהודית מוסיפה רובד נוסף להקבלה הקוונטית הזו בלמדה שהמן נברא בבין השמשות – תקופת הדמדומים שבין היום השישי לבריאה לשבת הראשונה. זמן מעבר זה הוא בעצמו מצב של סופרפוזיציה של יום ולילה. ליתר דיוק, הוא אינו יום ואינו לילה, לא שניהם ולא אף אחד מהם, אלא זמן ייחודי עם תכונות רוחניות ייחודיות משלו. הקשר בין המן למצב הדמדומים הזה מחזק את טבעו כמשהו שקיים מעבר לאילוצים הפיזיקליים הקלאסיים וניתן להבינו רק בהקשר של מכניקת הקוונטים.

במונחים של מכניקה קוונטית, אפשר לומר שבין השמשות (דמדומים) מייצג סופרפוזיציה של מצבים זמניים, בדיוק כפי שהמן מגלם סופרפוזיציה של טעמים. לא דבר אחד ולא אחר, ועדיין מכיל את הפוטנציאל לשניהם, תופעות אלה מאתגרות את הבנתנו הרגילה של טבע המציאות הקבוע.

אמונה, תודעה ומציאות

חז”ל הבינו את המן הן כנס והן כמשל – מתנה אלוהית ששימשה כשדה ניסוי לאמונה. מנת כל יום אתגרה את בני ישראל להכיר בכך שהמחיה באה לא רק מתכונותיו הפיזיות של המזון אלא מההשגחה האלוהית. לקח רוחני זה מתיישב באופן מרשים עם הצעת מכניקת הקוונטים שלתודעה יש תפקיד בעיצוב המציאות.

כשם שתורת הקוונטים מציעה שתודעת הצופה נראית הכרחית לפתרון מצבים קוונטיים לתוצאות מדידות, כך המצב הרוחני הפנימי של כל אחד מבני ישראל עיצב את חווייתם במן. זה מרמז שהאמונה עצמה עשויה לתפקד כמעין עדשה שדרכה פוטנציאל אינסופי הופך לחוויה ספציפית.

מעבר למדבר: השלכות מודרניות

תופעת המן מציעה יותר מסתם הקבלה היסטורית מעניינת למכניקת הקוונטים. היא מציגה הרהור עמוק על טבע המציאות עצמה. כאשר הרוחני מצטלב עם הפיזי, אנו מציצים לעולם שבו כל האפשרויות קיימות בפוטנציאל, ממתינות להיות מעוצבות על ידי תודעה וכוונה.

נס המדבר העתיק הזה, הנצפה דרך עדשת הפיזיקה המודרנית, מרמז שהמציאות עשויה להיות הרבה יותר מגיבה לתודעה ממה שמראה חווייתנו היומיומית. סיפור המן מזמין אותנו לשקול שהיקום עשוי להיות פחות כמו מכונה הטוחנת דרך תוצאות קבועות מראש ויותר כמו שדה עצום של אפשרויות, המגיב לתודעה ולכוונה בדרכים שאנו רק מתחילים להבין.

מסקנה

ההקבלה בין המן לעקרון הסופרפוזיציה במכניקה הקוונטית מציעה דוגמה משכנעת לאופן שבו נקודות מבט מדעיות ורוחניות עשויות להאיר זו את זו.

בעודנו ממשיכים לחקור את גבולות הפיזיקה הקוונטית ומחקרי התודעה, אולי עלינו להישאר פתוחים לאפשרות שהחוכמה האלוהית המקודדת בתורה ובמסורת היהודית עשויה להכיל תובנות רלוונטיות למסע המודרני שלנו להבנה. סיפור המן מזכיר לנו שלתורה ולפיזיקה המודרנית עשוי להיות יותר במשותף ממה שחשבנו תחילה.

[1] על פי כלל בורן, ריבוע המשרעת של פונקציית הגל (המסומנת באופן מסורתי באות היוונית פסי, Ψ) נותן את ההסתברות למצוא את המערכת בכל מצב מסוים (|Ψ|²).

[2] מצב זה נקרא מצב עצמי, והערך הנמדד נקרא ערך עצמי.