מין, סמים ורוק אנד רול

וידבר ה’ אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה’ וימתו.

(ויקרא טז:א)

הפסוק הנ”ל נראה חף מפשע לחלוטין ועל פניו משמש כמבוא בלבד לחוקי עבודת יום כיפור שבהמשך. אולם הרבה טמון מתחת לפני השטח. כמה מהסודות העמוקים ביותר של הקבלה נסתרים בו. הרשה לי להציגם בקווים של מין, סמים ורוק אנד רול.

מין

סיפור שני בנים הבכורים של אהרן—נדב (נדב) ואביהו (אביהו)—שמתו מסופר בפרשת שמיני:

ויקחו בני אהרן נדב ואביהו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה’ אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה’ ותאכל אותם וימתו לפני ה’.

(ויקרא י:א-ב)

הם נענשו על הבאת “אש זרה” לפני ה’. מה היתה אותה “אש זרה”? לפי המשמעות המילולית, הם היו צריכים לחכות שהאש מלמעלה תרד ותכלה את הקרבן. במקום זאת, הביאו אש חולין—”זרה”—ובכך לא צייתו לציווי ה’. המיסטיקה היהודית, הקבלה, רואה ב”אש זרה” זו התייחסות לאישה הזרה, לילית—אשתו הראשונה של אדם. מה הקשר, אתם עשויים לתהות? האר”י מסביר שנדב ואביהו יחדיו היו גלגול של האדם הראשון, אדם (אדם הראשון). הרמז לכך ניתן לראות בשמו של אביהו, או בעברית, אביהו—אב הוא—”הוא אבי”, בהתייחסות לאב הראשון של כל האנושות, אדם. רמז נוסף ניתן לראות משמו של נדב (נדב), הנכתב נון-דלת-בית. אותיות אלו ניתן לסדר מחדש ולאיית בית-נון-דלת—בן דלת, או ארבעה בנים—התייחסות סמויה לאדם ושלושת בניו: קין (קין), הבל (הבל), ושת (שת). האר”י אומר ששני בני אהרן אלו היו שני חלקים של גופו של אדם. יחדיו, הם היו גלגול של אדם ושלושת בניו. הם נועדו לגאול את אדם, קין, הבל ושת מחטאם ולתקן את נשמותיהם. במקום זאת, הם נפלו לאותו מלכוד וחזרו על חטאם. אבל מה היה החטא? כפי שאומרים הצרפתים, cherchez la femme.

החטא הקדמון של אכילת פרי עץ הדעת לא היה הצרה הראשונה של אדם. כאשר נברא לראשונה, הוא נברא יחד עם בת זוגו:

זכר (איש) ונקבה (אישה) ברא אותם” (בראשית א:כז).

לפי מקורות מדרשיים, שמה של אשתו הראשונה של אדם היה לילית (לילית). היא התעקשה לשחק תפקיד של דומינטריקס ביחסיה עם אדם. כאשר אדם סירב להיענות, לילית עזבה אותו והפכה לשדה. (בטרמינולוגיה של הקבלה, שד הוא צורה של אנרגיה שלילית, כוח של רוע. זכר ונקבה, בקבלה, מסמלים נותן ומקבל בהתאמה. לפיכך שדה מסמלת צורה של אנרגיה שלילית הניזונת ממעשי האדם).

כשראה שאדם בודד, אמר ה’:

לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו… ויאמר האדם: ‘זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לקחה זאת.’

(בראשית ב:יח, כג)

האר”י מסביר ש”זאת” אומר “אבל לא זאת”, בהתייחסות ללילית.

לאחר שה’ נתן לאדם את אשתו השנייה, חוה (חווה), לילית המשיכה לבוא אל אדם בלילה וגרמה לו לחלומות רטובים שהביאו לזרע לבטלה (זרע לבטלה). לילית השתמשה בזרעו של אדם כדי להרות את עצמה (מבחינה רוחנית) ולהוליד עוד שדים. לתרגם זאת לשפה עכשווית, לילית השתמשה באנרגיה היוצרת (או המוליד) של אדם כדי להמיר אותה לאנרגיה שלילית של התמכרות עצמית. לילית משמשת במחשבה קבלית כהאנשה של התמכרות מינית עצמית וסיפוק עצמי, הנותקים ממטרתם הפוריה.

זה מחזיר אותנו ל”אש זרה”. זכר ונקבה נקראים בעברית איש ואישה. השורש המשותף של מילים אלו הוא אלף-שין—אש, “אש”. ההבדל בין שתי המילים הללו הוא שתי אותיות—יוד והה. יוד נוספת לעשות את המילה איש עבור “גבר” והה נוספת לעשות את המילה אישה עבור “אישה”. יחדיו, יוד והה עושים שם אלוהי יוד-הה (מבוטא בפה ככה). כאשר גבר נושא אישה כדי לרדוף אחר המטרה האלוהית פרו ורבו (פרו ורבו), השם האלוהי טמון בתוכם, כאילו לומר שהשכינה שורה עמהם. אולם אם היחסים בין גבר לאישה חסרי המטרה האלוהית והם אך ורק למטרת סיפוק עצמי, מה שנשאר הוא רק אש, “אש זרה”.

תשוקה מושווית לאש. תשוקה הדולקת את הדחף למלא את המטרה האלוהית היא בונה. תשוקה, שחסרה מטרה, היא תשוקה אגוצנטרית של הגדלה עצמית או סיפוק עצמי—היא “אש זרה”.

נדב ואביהו לא היו נשואים. רצונם היחיד היה להתקרב לה’. אולם אותה תשוקה לרוחניות, לunio mistico (דבקות) לא היתה מרוסנת על ידי תחושת המטרה האלוהית—הפיכת הגשמי לרוחני והפיכת העולם הנמוך הזה למעון לבורא. לפיכך, תשוקתם הרוחנית נקראה “אש זרה”. למרות שחטאם היה בעל אופי עדין ומעודן הרבה יותר, בשורשו, זאת היתה אותה טעות שעשה אדם.

גם בפיזיקה, אש הבוערת במנוע הבעירה באופן מבוקר מניעה את המכונית קדימה. אש הפורצת מהחרירים של מנוע רקטה ומכוונת כראוי, דוחפת את הרקטה לשמיים. אבל אש הבוערת ללא שליטה היא הרסנית. במקרה הטוב, זה פיזור של אנרגיה ומידע. זה בזבוז. נדב ואביהו בזבזו את חייהם כי תשוקתם לאלוהות לא היתה מבוקרת, אשם לא היתה מכוונת. הם התמכרו לסיפוק עצמי, אמנם רוחני אך אנוכי בכל זאת. כפי שמשה אומר לאהרן, נדב ואביהו היו גדולים ממשה ואהרן עצמם. איזה בזבוז!

סמים

אחד החטאים המיוחסים לנדב ואביהוא היה השימוש ביין לפני ביצוע שירות כהונה במשכן (משכן). חכמי התלמוד אומרים שנדב ואביהוא היו שיכורים בעת הקטרת קטורת בקודש הקודשים. המחשבה החסידית מבינה את השכרות הזו באופן מטפורי – הם היו שיכורים מאהבה לבוראם, משוכרים מרוחניות. הם היו במצב רוחני גבוה. אז מדוע זהו חטא? שוב, בגלל אופיו האגוצנטרי.

לפי פירוש אחד, פרי עץ הדעת היה גפן. חוה סחטה את מיצו (שהתסס מיד) לתוך ידו של אדם, והוא שתה אותו והשתכר. גלגולו המאוחר של אדם לנדב ואביהו נכנע לאותה טעות. יין יכול לשמש לטוב או לרע. כאשר משותף בחברת חברים, היין פותח לבבות ומשפר את השיחה. כאשר יהודים שותים, אנחנו אומרים לחיים—לחיים! התלמוד אומר, כאשר יין נכנס, סודות תורה יוצאים (כלומר, מתגלים)—אלה כולם שימושים חיוביים של יין, ש”משמח לב אדם”. יתרה מזאת, נסך יין היה אחת מעבודות הקרבן במקדש.

כאשר יין נשתה למען עצמו—כדי להשתכר—הוא הרסני. סמים המשמשים כדי להשתגע הרסניים ביותר! גבר ואישה מוצבים בעולם הזה לא כדי להשתגע בתהליך של סיפוק עצמי, אלא כדי להשתגע תוך כדי העלאת החומר, העלאת העולם. שוב, זה סיפוק העצמי, ההתמכרות העצמית, האגוצנטריות, כלומר, האגוצנטריות שהיא בליבת הרוע. זה היה חטאם של נדב ואביהו. למרות שהיו אנשים קדושים שלא חיפשו דבר מלבד אלוהות, זו לא היתה שליחותם. הם נטשו את שליחותם להעלות את העולם למען סיפוק עצמי, ככל שיהיה נשגב ורוחני. כפי שאנו רואים מהעונש, זה היה חטא חמור.

רוק אנד רול

בחזון הנבואי של יחזקאל על מעשה המרכבה, מעשה מרכבה, הוא מדבר על המלאכים הבוערים, השרפים, הרצים ושבים (רצוא ושוב):

והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק.” (יחזקאל א:יד)

הם רצים עד לה’, נשרפים בביטול עצמי, ואז חוזרים לחזור למקומם ולשליחותם. הקצב הזה של ריצה וחזרה—רצוא ושוב—הוא יסודי לחיים (פעימות הלב והנשימה הם השתקפויות של הקצב הזה – ראה את הפוסט שלי פרדוקס הפרה האדומה) ולזמן עצמו (ראה את המאמר שלי, על טבע הזמן וגיל היקום). הדינמיקה של ריצה וחזרה—רצוא ושוב—הוא מפתח לעבודתנו האלוהית. עלינו לשאוף להתקרב לה’, להגיע גבוה יותר בהערכתנו לאלוהות, אבל עלינו תמיד לחזור לעמדתנו ולשליחותנו להעלות את העולם, לא רק את עצמנו. הריצה והחזרה הזאת, הנדנוד קדימה והתגלגלות אחורה, הוא מרקם חיינו היומיומיים. אנחנו מתנדנדים כאשר אנחנו מתפללים לה’ בבוקר, אבל אז אנחנו מתגלגלים בחזרה ללכת לעבודה ולעשות מחיה כנה כדי לפרנס את המשפחות שלנו ולהפוך את העולם הזה למקום טוב יותר.

לנדב ואביהו היה רק חצי מנוסחת “רוק אנד רול” הזאת—רצוא—ריצה עד לה’, התבערות בביטול עצמי… ונשרפו הם אכן. הם הזניחו את החצי השני, שוב, חזרה, התגלגלות אחורה. אקסטזה טובה רק כאשר היא קצרה ומשרתת את המטרה של הוספת השראה למשימותינו היומיומיות, שאחרת היו שגרתיות. אקסטזה למען עצמה, בין אם דרך מין או סמים, תמיד הרסנית. זו “אש זרה” שיכולה לשרוף אותך.

הנה לרוק אנד רול—כאשר אתה מתנדנד, אל תשכח להתגלגל. לחיים – לחיים!

——————–

נ.ב. בוודאי שאינני מתכוון להקל ראש בסיפור הטרגי של מותם של שני בניו של אהרן. חכמינו מספרים לנו שהם היו שניהם צדיקים גדולים (אנשים קדושים וישרים), שכל רצונם היה לדבוק בה’. כפי שהוזכר לעיל, משה עצמו אמר לאחיו, אהרן, שנדב ואביהוא היו גדולים מהם. יש מסורת שהם מתו בנשיקת ה’. מותם הטרגי הובכה על ידי האומה כולה. יתר על כן, חכמינו מלמדים שאלה שבוכים על מותם של שני בניו של אהרן לעולם לא יבכו על ילדיהם שלהם, חס וחלילה! בעוד שהלקחים מטעותם העדינה חשובים מדי מכדי שלא נלמד אותם, עלינו לזכור את העיקרון הכללי שבכל פעם שהתורה מבקרת את אבותינו ואישים מקראיים גדולים אחרים, עלינו לזכור שטעויותיהם היו נעלות יותר מהמעשים הטובים (מצוות) שלנו!