מדענים הם עדים מבהירים

האזינו השמים ואדברה! ותשמע הארץ אמרי פי!

(דברים ל”ב:א)

בפרשת האזינו זו, משה פונה לשמים ולארץ כעדים. אולם, כמה פסוקים מאוחר יותר, הוא מפציר בעם ישראל:

“שאל אביך ויגדך; זקניך ויאמרו לך” (דברים ל”ב:ז)

כאילו לאשר את עדותם של השמים והארץ. מדוע לא הספיקה עדותם של השמים והארץ? מדוע היה צורך לאמת את עדותם על ידי “אביך” ו”זקניך”?

הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, באחת משיחותיו (ראה ר’ שניאורסון, מ.מ. ליקוטי שיחות (ברוקלין, ניו יורק: ועד להפצת שיחות, 1998) כרך י”ט, דברים, עמ’ 188-196) דן במושג התלמודי של שני סוגי עדים: עדים מבררים ועדים מקיימים (ראה תלמוד, מסכת קידושין, סה ע”ב). הסוג הראשון של עדים נקרא עדי בירור, או עדים מבררים. עדים אלה אינם מכוננים את העסקה שהם מעידים עליה, אלא מבהירים את העסקה אם תנאיה נתונים במחלוקת מאוחר יותר. עדים לעסקה מסחרית הם עדים מבררים. כמובן, עסקה מסחרית נכנסת לתוקף ללא קשר לנוכחותם של עדים.

הסוג השני של עדים נקרא עדי קיום, או עדים מקיימים. עדים אלה הם חלק בלתי נפרד מהעסקה שהם צופים בה, ובהיעדרם, לעסקה אין תוקף. עדים לטקס הקידושין היהודי (קידושין) הם עדים מקיימים, ועדותם מכוננת את הנישואין בהלכה היהודית (ראה שם). ללא נוכחותם, הנישואין אינם נכנסים לתוקף. עדים מקיימים יכולים גם להיקרא כדי להבהיר את העסקה בשלב מאוחר יותר, אך זו אינה פונקציה העיקרית שלהם.

הגאון הרוגצ’ובר מסביר שההבחנה בין עדים מבררים לעדים מקיימים ניכרת גם בדיני החקירה (ראה שו”ת צפנת פענח, דווינסק, כרך א’, סט). מכיוון שעדים מבררים מבצעים את תפקידם העיקרי כאשר הם מבהירים עניין באמצעות עדות בבית דין, הם אינם נחשבים טכנית ל”עדים” עד שהם מעידים, והם מקבלים את מעמד העדים בבית דין. התורה דורשת מבית דין לחקור עדים לפני שמאפשרים להם לקבל את מעמד העדים. מצד שני, עדים מקיימים מבצעים את תפקידם העיקרי על ידי צפייה בעסקה בלבד, ומעמדם כעדים אינו מוענק על ידי בית דין. לכן, בית דין אינו חוקר עדים מקיימים.

הרבי מושך את ההקבלה עם שני פירושים בזוהר (ג’, פו), לפסוק:

“אתם עדי נאום ה'” (ישעיהו מ”ג:י)

פירוש אחד הוא (הפירוש הפשוט של הפסוק) שהוא מתייחס לעם ישראל. הפירוש השני הוא שהפסוק רומז לשמים וארץ כעדים, כפי שפסוק אחר קובע:

“העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ” (דברים ל’:יט)

לפי הרבי, הפירוש האחרון מרמז שהשמים והארץ הם עדים מבררים, בעוד שהפירוש הראשון, המתייחס לעם ישראל, רואה בהם עדים מקיימים, שעדותם מכוננת את מעשה הבריאה. ההקבלה בין “העד המקיים” התלמודי ל”צופה המשתתף” של וילר היא מרשימה.

דיון זה שופך אור על שאלת היחסים בין מדע לאמונה. שניהם ממלאים תפקידים חשובים אך שונים כעדויות מבררות ומקיימות לבריאה בהתאמה. זכרו שבהלכה התלמודית העדים המבררים נתונים לחקירה כדי לברר את כשירותם כעדים ואת אמיתות עדותם. השמים והארץ, שנקראים “עדים” על ידי משה ואשר, לפי הרבי, הם עדים מבררים, צריכים להיבדק ביסודיות. זהו תפקידו של המדע המבקש להבהיר את טבע הבריאה וחוקיה על ידי חקירה ובדיקה של השמים והארץ, באופן פיגורטיבי. לאחר שהעדים המבררים נבדקים, הם יכולים להעיד. זה יקרה, לפי המסורת היהודית, בעידן המשיחי כאשר השמים והארץ יציעו את עדותם על הבריאה ובמקום להסתיר אלוהות הם ידברו עליה. הצופים האנושיים הראשונים, אדם וחוה, מצד שני, כוננו את עצם קיומו של העולם כעדים מקיימים או, בשפת הפיזיקה הקוונטית, כצופים משתתפים, ברגע ש’העידו’ על קיומו.

העם היהודי ממשיך בתהליך זה כיום על ידי הכרזה בכל ליל שבת על עדות לבריאת העולם (ראה תפילת ויכולו השמים… בליטורגיה של קבלת שבת). הפילוסופיה החסידית טוענת שהעולם נברא מחדש על ידי ה’ בכל רגע (ראה תניא, שער היחוד והאמונה). לכן, בדיוק כמו בזמנם של אדם וחוה, יש צורך מתמיד בעדים מקיימים כדי לאשר מחדש ולכונן את מעשה הבריאה. תפקיד זה ממולא כיום על ידי העם היהודי שהם הצופים המשתתפים המובהקים בשפת המכניקה הקוונטית.

בסופו של דבר, מדע ואמונה אינם סותרים זה את זה אלא ממלאים תפקיד משלים של עדים מבררים ומקיימים לבריאה בהתאמה. כפי שניסח זאת נילס בוהר, contraria sunt complimenta—הניגודים הם משלימים.