ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. (בראשית ל:כא)
במאמרי הקודם, “הסכסוך בין יוסף לאחיו – תיאוריית מגדר,” הצעתי שיוסף הפגין נטייה מסוימת להתנהגות נשית בנעוריו. רושם זה ניתן להסיק באופן טבעי מהפסוקים ונתמך במסורות בקבלה הקשורות ליצחק, יוסף ובנימין, כפי שדנו באותו מאמר. כמובן, יוסף התגבר על נטיותיו הנשיות (אולי בעזרת האהבה הקשוחה שהפגינו כלפיו אחיו). הוא התבגר לגבר שלא רק היה בעל, אב ושליט בפועל של מצרים, אלא גם ארכיטיפ של גבריות ומופת של אדיקות, שבגינם זכה לכינוי יוסף הצדיק (יוסף הצדיק). יתרה מזאת, מבחינה רוחנית, יוסף גילם את היסוד של זעיר אנפין – ההיבט הגברי (יסוד) של העיקרון הזכרי (זעיר אנפין) באלוהות. עם זאת, מה היה מקור הנשיות הילדותית של יוסף? ישנה מסורת מדרשית שלא רק מחזקת את התזות הראשוניות שלנו, אלא מעניקה להן ממד חדש לגמרי.
על פי המדרש,[1] כאשר לאה הרתה בפעם השביעית, היא התעברה במקור בילד זכר. היא ידעה בנבואה, עם זאת, שיעקב נועד להוליד שנים עשר שבטים. ליעקב כבר היו שישה בנים ממנה וארבעה בנים מהפילגשים, זלפה ובלהה. לאה חששה שאם יהיה לה בן נוסף, לרחל יהיה רק בן אחד – פחות אפילו מהפילגשים. ברצונה לחסוך מאחותה מבוכה, היא התפללה שהילד ייוולד נקבה. בציטוט מדרש זה, רש”י מעיר: “לאה דנה (דין) את עצמה, באומרה: ‘אם זה זכר, רחל לא תהיה שווה אפילו לשפחות.'” על פי המדרש, ה’ ענה לתפילתה, ומין העובר השתנה לנקבה ברחם. כתוצאה מכך, נולדה דינה.
רחל הרתה את ילדה הראשון בערך באותו זמן שלאה הרתה בפעם השביעית. על פי המדרש, רחל התעברה בבת. כתוצאה מתפילותיה של לאה, העובר של רחל שינה את מינו לזכר, ורחל ילדה את יוסף.
לפני שנתייחס לאמיתות המדעית של שינוי מגדר כזה ברחם, נציין שהמדרש אינו אומר שלאה התפללה שרחל תלד זכר – לאה רק התפללה שהיא עצמה תלד הפעם נקבה. כיצד זה השפיע על העובר של רחל?
מנקודת המבט של מכניקת הקוונטים, אנו יכולים לדמיין מרחב הילברט מושגי שבו המגדר של עובר הוא מצבו הקוונטי-מכני שיש לו ערכים בינאריים – זכר או נקבה. במכניקת הקוונטים, מרחב כזה נקרא מרחב ספין.[2] על פי כללי מכניקת הקוונטים, עד שנצפה, העובר נמצא בסופרפוזיציה של שני המצבים – זכר ונקבה.[3]
הגיוני להניח ששני העוברים – אחד שנישא על ידי לאה והשני על ידי רחל – היו מסובכים, כלומר, שני העוברים ייצגו מערכת אינטגרלית אחת.[4] יש לכך שתי סיבות עיקריות. ראשית, שני העוברים חלקו את אותו אב. שנית, אמותיהם, שהיו אחיות,[5] היו מסובכות.[6] יתר על כן, לאה סיבכה במיוחד את ילדה הלא נולד עם זה של רחל כאשר התפללה על מין ילדה רק כדי לחסוך מרחל בושה (אם היא הייתה יולדת בת). לכן, שני עוברים אלה (אחים עתידיים) היו מסובכים. [7]
כדוגמה שבה השתמשנו לעתים קרובות במאמרים קודמים, נתבונן בשני אלקטרונים מסובכים. לכל אלקטרון יש ספין, שנמצא בסופרפוזיציה של מצבי ספין-למעלה וספין-למטה.[8] אם היינו קורסים את פונקציית הגל של האלקטרון הראשון ומוצאים את הספין שלו במצב, נניח, ספין-למעלה, פונקציית הגל של האלקטרון השני קורסת אוטומטית ומיידית, והאלקטרון השני מקבל את המצב המנוגד של ספין-למטה.
ברמה המושגית, זה בדיוק מה שהמדרש מתאר. לאה התפללה שהיא תלד בת, ותפילתה נענתה. היא לא התפללה לשינוי מגדר בעובר של רחל – זה קרה אוטומטית – ברגע שמינו של העובר של לאה השתנה לנקבה, מינו של העובר של רחל השתנה לזכר. המדרש מספק לנו כאן מטאפורה יפה של סופרפוזיציה קוונטית וסיבוך קוונטי.
הבה נפנה כעת לביולוגיה ונשאל את עצמנו שאלה פשוטה: מלבד על ידי נס, כיצד אפשרי שמינו של ילד ישתנה ברחם לאחר ההתעברות? האם המין לא נקבע בהתעברות? הבה נראה מה אומר התלמוד על כך.
התלמוד מצטט משנה האומרת, “אם אשתו של אדם בהריון והוא אומר, יהי רצון [מה’] שאשתי תלד [בן] וכו’, זוהי תפילת שווא.” הגמרא[9] דנה במשנה זו כדלקמן:
רב יוסף הביא את הקושיה הבאה: ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. (בראשית ל:כא) מה פירוש “אחר”? רב אמר: אחרי שלאה דנה את עצמה, באומרה, “שנים עשר שבטים עתידים לצאת מיעקב. שישה יצאו ממני וארבעה מהשפחות, סך הכל עשרה. אם ילד זה יהיה זכר, אחותי רחל לא תהיה שווה לאחת השפחות.” מיד נהפך הוולד לנקבה, שנאמר, “ותקרא את שמה דינה”! – אין מביאין ראיה מן הנסים. לחילופין, אני יכול לענות שהמקרה של לאה התרחש בתוך ארבעים יום [לאחר ההתעברות][10]
החלק הראשון של גמרא זו נוקט באותה עמדה כמו המדרש שצוטט לעיל. כאשר הפסוק אומר, “ואחר ילדה בת, ותקרא את שמה דינה,” הגמרא מפרשת את המילה “אחר” כמשמעותה אחרי שתפילתה של לאה התקבלה. הגמרא מתמודדת עם השאלה, כיצד זה אפשרי בהתחשב במשנה שאומרת שתפילה על מין הילד לאחר ההתעברות היא תפילת שווא? הגמרא עונה שבמהלך ארבעים הימים הראשונים, אפשר להתפלל על מין הילד. רק לאחר ארבעים יום, זוהי תפילת שווא. [11]
כעת נותרנו עם השאלה כיצד אנו יכולים ליישב גמרא זו עם האמבריולוגיה המודרנית. זה נעשה באופן יפה במאמר, “על הראייה האמבריולוגית של התלמוד,”[12] מאת הסופרת האהובה עליי – אשתי, לאה פולטורק. כפי שהיא כותבת באותו מאמר:
ההרכב הכרומוזומלי של הביצית המופרית: XX או XY אינו הגורם היחיד הקובע את מין העובר. הביטוי המוצלח של הגן SRY הממוקם על הזרוע הקצרה של כרומוזום Y הוא גורם מכריע נוסף. למעשה, לוקח כארבעים יום מרגע ההתעברות עד שהמין הזכרי נקבע באופן בלתי הפיך וכשמונים יום עד שהמין הנקבי נקבע.
ניתוח זה פותר את הבעיה. בתפילתה, לאה יכלה לדכא אפיגנטית את ביטוי הגן SRY המשפיע על יצירת המגדר של העובר שלה. ומכיוון שהעובר שלה היה מסובך, כביכול, עם העובר שנשאה רחל, גם המגדר של אותו עובר השתנה. כתוצאה מכך, לאה ילדה את דינה ורחל את יוסף. ככל הנראה, ברמה הרוחנית, החלפת המגדר הזו גרמה גם להחלפת הנשמות. יוסף ודינה, לפיכך, לא היו רק אחים אלא גם בני זוג רוחניים.
על סמך המדרש והניתוח לעיל, עולה כי יוסף נהרה תחילה כנקבה והשתנה לזכר ברחם. אין פלא שכילד, יוסף הפגין נטיות נשיות (למשל, טיפוח עיניו). נדרשה אהבה קשוחה מצד אחיו כדי להפוך אותו לגבר.
נראה כי יש מקבילה בין סיפוריהם של יצחק ורבקה מצד אחד, ויוסף ודינה מצד שני. בעוד שיצחק נישא לבת זוגו הרוחנית, רבקה, יוסף בסופו של דבר נישא לבתה של בת זוגו הרוחנית (דינה), אסנת.[13] וכשם שנישואיו של יצחק לרבקה לא היו אפשריים אלמלא העקידה, כך גם הנישואין בין יוסף לאסנת לא היו אפשריים אלמלא מכירתו למצרים על ידי אחיו. זה מביא אותנו במעגל שלם לתזה שלנו מהמאמר הקודם, “הקונפליקט בין יוסף לאחיו – תיאוריית מגדר”, שבה הועלתה ההשערה שהאחים קשרו קשר למכור את יוסף לטובתו שלו. התצרף מושלם כעת.
—————————————-
הערות שוליים:
[1] תרגום יונתן על בראשית ל:כא.
[2] בשימוש בסימון בראקט של דיראק, נוכל לכתוב שעובר זכר נמצא במצב |זכר〉 ועובר נקבה נמצא במצב |נקבה〉.
[3] בסימון בראקט, מצב הסופרפוזיציה מבוטא כ-1/√2|זכר〉 + 1/√2|נקבה〉.
[4] במכניקת הקוונטים, שני אובייקטים מסובכים (כמו חלקיקים) מתוארים על ידי אותה פונקציית גל או אותו וקטור מצב.
[5] יתר על כן, על פי מדרש סדר עולם רבה, לאה ורחל היו אחיות תאומות.
[6] ראו את המאמר הקודם שלי, “האחיות השזורות.”
[7] כתמיד, אין הכוונה למשמעות מילולית אלא מטאפורית.
[8] בסימון בראקט, אנחנו יכולים לכתוב שאלקטרון נמצא במצב סופרפוזיציה 1/√2|ספין-למעלה〉 + 1/√2|ספין-למטה〉 או 1/√2|↑〉 + 1/√2|↓〉.
[9] גמרא היא פירוש למשנה. בעוד שהמשנה חוברה על ידי החכמים המוקדמים הנקראים תנאים (רבים של תנא) במאות ה-1-2 לספירה, הגמרא חוברה על ידי החכמים המאוחרים יותר הנקראים אמוראים (רבים של אמורא) במאות ה-2-5 לספירה. המשנה והגמרא יחד מרכיבות את התלמוד. ישנן שתי גרסאות של הגמרא – תלמוד ירושלמי (תלמוד ירושלמי) שחובר בארץ ישראל בין השנים 350-450 לספירה בערך, ותלמוד בבלי (תלמוד בבלי) שחובר בגלות בבל והושלם בסביבות שנת 500 לספירה. באופן מסורתי, כל התייחסות לתלמוד או לגמרא ללא הגדרה נוספת מתייחסת לתלמוד הבבלי, שהוא זה שנלמד בעיקר.
[10] תלמוד, מסכת ברכות ס ע”א. רבי יוסף מיישב את התנגדותו למשנה באומרו שאירוע זה יכול היה להתרחש בתוך 40 יום להריונה של לאה. מכאן לומדת הגמרא שניתן להתפלל על מין העובר ב-40 הימים הראשונים של ההיריון.
[11] מעניין לציין כי במסכת נידה ל ע”ב, רבי ישמעאל אומר שלוקח שמונים יום לעובר להיות מעוצב לחלוטין כנקבה.
[12] לאה פולטורק, “על התובנה העוברית של התלמוד,” באור התורה י”ט (תש”ע/2009), עמ’ 19-24. (https://www.jct.ac.il/en/publications/bor-hatorah/b-or-ha-torah-19#acc7337_1, אוחזר ב-22 בדצמבר, 2020).
[13] מדרש, ילקוט שמעוני קל”ד.
