וכאשר כילה יעקב לצוות את בניו, אסף רגליו אל המיטה, ויגוע ויאסף אל עמיו. ויפל יוסף על פני אביו, ויבך עליו וישק לו. ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו. ויחנטו הרופאים את ישראל. . . . ויעלו בניו אותו ארצה כנען, ויקברו אותו במערת שדה המכפלה, אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרון החתי על פני ממרא. (בראשית מט:לג–נ:יג)
אמר רבי יצחק לרב נחמן: “כך אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת.” שאל רב נחמן: “וכי בחנם ספדו ספדנים, ובחנם חנטו חנטנים, ובחנם קברו קוברים?” השיב רבי יצחק: “אני מביא רק פסוק. כתוב (ירמיהו ל:י): ‘ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה’ ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים.’ הפסוק משווה את יעקב לזרעו: כשם שזרעו חיים, כך גם הוא חי.” (תלמוד, תענית ה ע”ב)
האם יעקב מת או לא? האם הוא חי או לא? נראה שהתורה אומרת שהוא מת;[1] היא אומרת בבירור שהוא נחנט, נקבר על ידי ילדיו וקבור במערת המכפלה[2] בחברון. החכם התלמודי, רבי יוחנן,[3] קובע שיעקב לא מת—הוא חי כשם שזרעו חיים. הצהרה תלמודית זו יכולה להתפרש בדרכים שונות. כמה מפרשי התלמוד[4] אומרים שהביטוי “יעקב לא מת” הוא מטפורי, בכך שהוא מציע שיעקב ממשיך לחיות (מטפורית, לא פיזית) בילדיו במובן שמורשתו ממשיכה לחיות כל עוד ילדיו הולכים בדרכו. אחרים[5] אומרים שאין כאן מטפורה—ההשוואה מילולית. כשם שילדיו של יעקב חיים פיזית, כך גם יעקב חי פיזית.[6] ההסבר השלישי המוצע על ידי השל”ה[7] מציע שליעקב היו שני היבטים באישיותו—אחד המסומן בשמו ישראל, והשני בשמו יעקב. השל”ה קובע שבעוד ישראל מת, יעקב לא מת וממשיך לחיות.[8]
שלושת ההסברים הללו נראים מתאימים לשלושה מודלים של מציאות פיזית—פיזיקה קלאסית, פרשנות קופנהגן של מכניקת הקוונטים, ופרשנות עולמות מרובים של מכניקת הקוונטים.[9]
הפרשנות הראשונה מבוססת על השאלה שהעלה רב נחמן,[10] “וכי בחנם ספדו ספדנים, ובחנם חנטו חנטנים, ובחנם קברו קוברים?” במילים אחרות, רב נחמן טוען לבחירה בינארית—יעקב חי או לא. אם יעקב חי, כיצד ניתן להתיישב עם האפשרות הזו עם הנרטיב התורני המתאר את מות יעקב, חנטתו וקבורתו? בעקבות הבחירה הבינארית הזו, עלינו לפרש את תשובת רב יצחק[11] שיעקב חי כשם שזרעו חיים באופן מטפורי—יעקב באמת מת, אבל הוא חי בילדיו. השקפה זו אופיינית לפיזיקה קלאסית (ניוטונית), שבה מערכת יכולה להיות רק במצב אחד בכל פעם; למשל, סביבון יכול להסתובב בכיוון השעון או נגד כיוון השעון, אבל לא בשניהם בו זמנית.
על פי הפרשנות השנייה, דברי רב יצחק יש לקחת במילות פשוטן—כשם שילדיו של יעקב חיים כעת פיזית, כך גם יעקב חי כעת פיזית. השקפה זו נראית סותרת בחדות את פסוקי התורה המתארים את מות יעקב, חנטתו וקבורתו.[12] הדרך היחידה ליישב את שתי העמדות הללו היא לומר ששתיהן נכונות, כלומר שיעקב גם מת (כפי שהתורה אומרת) וגם חי (כפי שהתלמוד אומר) בו זמנית. זה נראה אבסורדי מנקודת המבט של הפיזיקה הקלאסית ומה שאנו רואים כשכל ישר, אבל זה הגיוני לחלוטין מנקודת המבט של מכניקת הקוונטים. כפי שדנו פעמים רבות בעבר בבלוג זה, במכניקת הקוונטים מערכת נמצאת בדרך כלל במצב של סופרפוזיציה של כל המצבים האפשריים, עד שנעשתה מדידה או נצפתה תוצאה. בפרשנות זו של מכניקת הקוונטים, הידועה כפרשנות קופנהגן, סביבון יכול להסתובב בכיוון השעון ונגד כיוון השעון בו זמנית.[13]
אכן, המערכת מתוארת על ידי פונקציית גל המספרת לנו עד כמה סביר שהמערכת תמצא במצב כזה או אחר.[14] אנו יכולים לכפות על המערכת להיכנס למצב מוגדר יחיד רק על ידי פעולת תצפית, הקורסת את פונקציית הגל. לפיכך, מבחינה קונספטואלית, יעקב יכול להיחשב כנמצא במצב של סופרפוזיציה של היות מת וחי בו זמנית. מדוע איננו צופים באובייקטים מקרוסקופיים (נראים לעין בלתי מזויינת), כגון אנשים או בעלי חיים, במצב של סופרפוזיציה, היא שאלה קשה שאינה מובנת במלואה עד היום. ג’ון פון נוימן טען שמכיוון שמשוואת שרדינגר היא לינארית, כל שילוב לינארי של הפתרונות שלה הוא גם פתרון (וזה הסיבה לכך שאובייקטים קוונטים-מכניים יכולים להיות במצב של סופרפוזיציה). לא משנה כמה גדול, כל אובייקט עשוי ממולקולות, שבתורן עשויות מאטומים, שבתורם עשויים מחלקיקים תת-אטומיים. אם חלקיקים תת-אטומיים מצייתים למשוואת שרדינגר, כך גם חייבים אטומים, וכך גם חייבות מולקולות, וכך גם חייב האובייקט עצמו. כיום, למעשה, קבוצות גדולות של אטומים ומולקולות מוכנסות באופן שגרתי למצב של סופרפוזיציה במעבדות פיזיקה. אין סיבה שאובייקט גדול, נניח חתול או אדם, לא יוכל להיות במצב של סופרפוזיציה. [15]
המצב הפרדוקסלי הזה הומחש על ידי הגדנקנאקספרימנט[16] שהציע ארווין שרדינגר בשנת 1933—ניסוי החתול המפורסם של שרדינגר. כפי שתואר בפרק הקודם, “שתי התחלות”, הניסוי מתחיל כך: חתול יחד עם חומר רדיואקטיבי כלשהו וצלוחית של חומצה פרוסית רעילה מוכנסים בחדר סגור. מונה גייגר, שמזהה מיד כאשר אטום יחיד של חומר רדיואקטיבי התפרק, מוכנס גם בתוך החדר. מונה גייגר מחובר לממסר, הקשור לפטיש התלוי מעל צלוחית חומצה הפרוסית. ברגע שאטום רדיואקטיבי אחד מתפרק, מונה גייגר מזהה את ההתפרקות ומפעיל את הממסר, שמשחרר את הפטיש השובר את צלוחית הרעל, הורג את החתול. על בסיס כמות החומר הרדיואקטיבי ומחצית החיים שלו, אנו יכולים לחשב שיש סיכוי של 50% שתוך, נניח, שעה אחת, אטום אחד של החומר הרדיואקטיבי יתפרק. לפני התצפית, מצב האטום הוא סופרפוזיציה לינארית של שתי אפשרויות: האטום המתפרק והלא-מתפרק. בהתאם, מצב החתול, שסבוך עם שאר המערכת, הוא גם סופרפוזיציה לינארית של שתי אפשרויות פיזיות: החתול חי והחתול מת. במילים אחרות, לפני שהמדידה מתרחשת, החתול נמצא במצב סוריאליסטי של סופרפוזיציה של היות מת וחי בו זמנית.
כפי שהמחשנו בדוגמאות רבות בעבר, התורה וחכמי התלמוד הרגישו נוח מאוד עם הדרך הקוונטית של חשיבה (כלומר, היגיון קוונטי) והשתמשו במבנים קוונטים-מכניים באופן חופשי. לפיכך, לחכמים אין קושי לראות את יעקב במצב של סופרפוזיציה של היות מת וחי בו זמנית.
המקביל המבני הזה הולך אפילו רחוק יותר. כמו בניסוי החתול של שרדינגר, שבו החתול סבוך עם החומר הרדיואקטיבי, שמצבו קובע את מצב החתול (וגורלו), כך גם גורלו של יעקב סבוך עם זה של ילדיו. אכן, רב יצחק קובע, “הפסוק משווה את יעקב לזרעו: כשם שזרעו חיים, כך גם הוא חי.” בז’רגון הקוונטי-מכני שלנו, היינו אומרים שיעקב סבוך עם זרעו. לפיכך, מצב זרעו קובע את מצבו של יעקב—”כשם שזרעו חיים, כך גם הוא חי.”
הפרשנות האחרונה המוצעת על ידי השל”ה מציעה שישראל מת, בעוד יעקב לא מת. במילים אחרות, השל”ה מציע ששני האירועים התרחשו—יעקב, כפי שמוכר בשמו ישראל, כן מת, בעוד הוא, כפי שמוכר בשמו יעקב, לא מת. גישה זו מזכירה את פרשנות העולמות המרובים של יו אוורט למכניקת הקוונטים, שבה כל אפשרות מתממשת בענפים שונים של היקום. כל אירוע, על פי אוורט, גורם ליקום שלנו להתפצל. בניסוי החתול של שרדינגר, ההתפרקות של האטום הרדיואקטיבי גורמת ליקום להתפצל לשני יקומים בת—באחד, האטום מתפרק והחתול מת; בשני, האטום לא מתפרק והחתול לא מת. נראה שגישת השל”ה יכולה להיות מנוסחת במונחים דומים. מותו של יעקב גרם ליקום שלנו להתפצל לשני יקומים—ביקום אחד, שבו יעקב מוכר בשמו השני ישראל, הוא מת; בשני, יעקב חי. השל”ה, כמובן, לא ידע כלום על התפצלות היקום, אבל הוא עשוי להשתמש בשני השמות של יעקב כקינוי למה שהפיזיקה המודרנית תכנה התפצלות היקום לשתיים.
לפיכך, שלושה פרשנויות לאירוע המשמעותי של פטירת אבינו יעקב, כאשר נראים באופן אלגורי, נותנים לנו שלושה מודלים של היקום כפי שמתוארים על ידי שלוש תיאוריות פיזיקה.
—————————————–
הערות שוליים:
[1] באופן קפדני, התורה אינה אומרת שיעקב מת. כאשר התורה תיארה את מותו של אברהם, היא אמרה, “ואברהם גווע ומת (וימת) בשיבה טובה.” (בראשית כה:ח) באופן דומה, היא אומרת על יצחק, “ויגוע יצחק גווע, ומת (וימת), ויאסף אל עמיו…” (בראשית לה:כט) כאן, עם זאת, התורה אומרת רק שיעקב גווע מבלי להזכיר שהוא מת (וימת). ההשמטה הבולטת הזו הייתה המקור לפרשנותו של רש”י: “אבל לא נזכר מיתה לגביו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, ‘יעקב אבינו לא מת.'” (רש”י על בראשית מט:לג) באותה גמרא רבי יצחק מביא את רבי יוחנן שאמר שיעקב לא מת. רב נחמן טוען שלמרות שהתורה לא אומרת שהוא מת, אבל היא כן אומרת בפסוק שלאחר מכן שיעקב נחנט ושבניו התאבלו עליו וקברו אותו. זה משתמע שיעקב מת.
[2] אותה מערה שבה נקברו אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ואשתו, לאה.
[3] יוחנן (יוחנן) בר נפחא (או נפחא) (180–279 לספירה) היה חכם בולט (אמורא) של התלמוד. הוא מצוטט אלפי פעמים בתלמוד הירושלמי והבבלי ומיוחס לו עריכת התלמוד הירושלמי.
[4] ראו מהרש”א על תענית ה ע”ב ורשב”א על עין יעקב, שם.
[5] בפירושו על תענית ה ע”ב, רש”י כותב, “יעקב אבינו לא מת, אלא חי לעולם… העובדה ש’חנטו חנטנים’ הייתה רק בגלל שחשבו שהוא מת.”
[6] הזוהר קובע שכאשר צדיק נפטר, הוא נמצא בכל העולמות יותר מאשר בחייו.” (זוהר ג, עא ע”ב) ראו גם תניא, אגרת הקודש, אגרת כז.
[7] ישעיהו או ישעיהו בן אברהם הורוביץ (1555–1630), הידוע גם בכינוי השל”ה הקדוש (“השל”ה הקדוש”), היה רב גדול ומקובל בפראג. הוא ידוע בראשי התיבות של יצירתו המפורסמת ביותר – הפירוש לתורה, שני לוחות הברית.
[8] רבי ישעיהו הורוביץ, שני לוחות הברית, פרשת ויחי.
[9] הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, הציע באחת משיחותיו שהסיבה שיעקב הוא האב היחיד שעליו התורה אינה אומרת שמת היא זו: יעקב מגלם את ספירת התפארת – מידת האמת. כשם שהאמת היא בלתי משתנה ונצחית, כך גם יעקב השיג אלמוות. עם זאת, יש להבין זאת. יש לשקול את מושג האמת בהקשר של מערכת ההיגיון שבה משתמשים. בלוגיקה, עקרון הסמנטיקה של דו-ערכיות קובע שלכל משפט הצהרתי המבטא טענה יש רק ערך אמת אחד – אמת או שקר. לוגיקה המקיימת עיקרון זה נקראת לוגיקה דו-ערכית. הלוגיקה האריסטוטלית היא דוגמה מוקדמת ללוגיקה דו-ערכית. עם זאת, בלוגיקה רב-ערכית, זה לא בהכרח המקרה. כך, בלוגיקה תלת-ערכית, יכולים להיות שלושה ערכי אמת – אמת, שקר, וערך שלישי שיכול להיות בין אמת לשקר או לא ידוע. ניתן לראות את הלוגיקה הקוונטית כלוגיקה תלת-ערכית, שבה הערך השלישי הוא הסופרפוזיציה של אמת ושקר. הגישה ההסברית הראשונה שנדונה לעיל היא דוגמה ללוגיקה דו-ערכית שבה עקרון הסמנטיקה של דו-ערכיות מתקיים. עם זאת, את הגישה השנייה והשלישית יש לנתח בהקשר של לוגיקה תלת-ערכית, שבה עקרון הסמנטיקה של דו-ערכיות אינו מתקיים. לחלופין, ניתן לנתח רעיונות אלה בהקשר של חוק השלישי הנמנע, הקובע כי לכל טענה, או שהטענה הזו נכונה או שהשלילה שלה נכונה.
[10] רב נחמן בר יעקב (נפטר בשנת 320 לספירה) – חכם תלמודי, דור שלישי של אמוראים, שחי בבבל והיה דיין ראשי בבית הדין של ראש הגולה.
[11] רבי יצחק נפחא, היה חכם תלמודי שחי במאות ה-3–4, אמורא מהדור השני מהגליל. הוא היה תלמידו של רבי יוחנן ומיוחס לו חישוב הלוח הרבני, שנמצא בשימוש עד היום.
[12] ראה הערת שוליים 5 לעיל.
[13] לדוגמה, אלקטרון יכול להיות בסופרפוזיציה של מצבי ספין למעלה וספין למטה, שדומה במידת מה לסביבון המסתובב בכיוון השעון ונגד כיוון השעון בו-זמנית.
[14] זה נקרא כלל בורן: ריבוע האמפליטודה של פונקציית הגל נותן את ההסתברות למצוא את המערכת באזור מסוים של מרחב התצורה.
[15] קוראים המכירים במידת מה את מכניקת הקוונטים עשויים לטעון שתהליך הדקוהרנציה (פיזור מידע לסביבה) הורס את מצב הסופרפוזיציה. עם זאת, הוכח היטב שדקוהרנציה לבדה אינה יכולה להסביר במלואה את קריסת פונקציית הגל (ומצב הסופרפוזיציה).
[16] ניסוי מחשבתי. בניגוד לביולוגים, פיזיקאים אינם מקריבים חתולים ובעלי חיים אחרים על מזבח המדע.
