סיפור מאסרו של יוסף מסתיים בפירוש המוצלח שלו לחלומות שר המשקים ושר האופים של פרעה. הוא פירש בגאונות חפצים רגילים (שריגי גפן וסלי לחם) כסמלים ליחידות זמן (פירוש חלומות).
תובנה גדולה עוד יותר הייתה הבנתו של יוסף שהעיסוק בזמן, שהתבטא בסחיטת הענבים האישית של שר המשקים לתוך הכוס והנחת הכוס בידו של פרעה, סימל חיים עבור שר המשקים. לעומת זאת, הפסיביות של שר האופים, שחלם על סלי לחם היושבים על ראשו, כשציפורים אוכלות מהסלים, סימלה את ההפך מחיים.
בפרשת מקץ (בראשית מא:א-מד:יז), סיפור זה מלווה במפגשו של יוסף עם פרעה, כאשר הוא מובא מהכלא לפרש את חלומות פרעה. גם כאן, יוסף מפגין תובנה מדהימה בפירוש שבע פרות ושבע שיבולים כיחידות זמן—שבע שנות שובע ושבע שנות רעב. (מה שגרם ליוסף לפרש סמלים אלה כיחידות זמן הוסבר בפוסט הקודם שלי פירוש חלומות.)
מה שמפליא בסיפור זה הוא תגובתו של פרעה לפירוש החלומות של יוסף—פרעה ממנה מיד את יוסף למשנה למלך מצרים. חשבו על זה: יוסף היה זר ועבד. יתר על כן, מבחינתו של פרעה, יוסף היה פושע מורשע (פרעה לא יכול היה להיות מודע לחפותו). ליוסף לא היה כל ניסיון ניהולי מהסוג הנדרש לניהול מצרים—מעצמת-העל של אותם ימים. הוא היה אדם צעיר שהתורה מאפיינת אותו כנער—youth. מה חשב פרעה כשמינה את יוסף לשליט מצרים?!
המפתח להבנת זאת עשוי להימצא באופן שבו פרעה מספר את חלומותיו ליוסף.
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. (בראשית מא:א)
כאשר התורה מתארת את חלומו הראשון של פרעה, נאמר שפרעה ראה את עצמו עומד על היאור או ליד היאור—בעברית על היאור. אולם, כאשר הוא מספר את חלומו ליוסף, הוא משנה אותו מעט; הוא אומר שהוא עמד על שפת היאור:
בַּחֲלוֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר. (בראשית מא:יז)
פרעה מרחיק את עצמו עוד יותר מהיאור על ידי הוספת שפת היאור—בעברית על שפת היאור. המילה שפת לא הופיעה בחלום המקורי.
נהרות היו סמלים לזמן מאז העת העתיקה. לפי אפלטון, הפילוסוף היווני הרקליטוס אמר: “לעולם אינך יכול לטבול פעמיים באותו נהר.” הפילוסוף הרומי מרקוס אורליוס כתב גם כן, “הזמן הוא מעין נהר של אירועים חולפים, וחזק הוא זרמו; לא מהר מובא דבר לראייה עד שהוא נסחף ואחר תופס את מקומו, וגם זה יישטף.” כפי שאומר פתגם סיני, “הזמן הוא כמו נהר—הוא זורם ואינו חוזר.”
פרעה מפחד מהזמן. הוא אינו מוכן להתעסק איתו. כמו שר האופים המסכן, צופה פסיבי בציפורים האוכלות לחם מהסלים על ראשו, גם פרעה רוצה להיות צופה פסיבי. הוא אינו רוצה לטבול את אצבעות רגליו בנהר הזמן—הוא מעדיף להישאר על שפת הנהר.
פרעה, שהודה בפני יוסף שהוא מפחד מהזמן, זיהה מיד את יוסף כאדון הזמן האולטימטיבי. זו הסיבה שהוא מינה את יוסף לאחראי על ארצו—מנהיגות דורשת שליטה בזמן.
בפרשת תורה זו, יוסף, הארכיטיפ המקראי של מנהיג, מלמד אותנו את סוד המנהיגות—שליטה בזמן.
