העלייה השלישית של פרשת תולדות מציגה מטאפורה עמוקה דרך מפעל חפירת הבארות של יצחק. יצחק פותח מחדש את בארות אביו, שנסתמו על ידי הפלשתים; ואז עבדיו חופרים בארות חדשות: עשק (“מריבה”), שטנה (“שטנה”), ולבסוף רחובות (“מרחבים”), שם, סוף סוף, אין מריבה:
כי עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ. (בראשית כו:יב-כב)
התורה החסידית רואה ב”חפירת בארות” מטפורה לעבודה פנימית (עבודה). הרבי יוסף יצחק שניאורסון[1] מסביר:
קבלת עול מלכות שמים עוזרת ליהודי לחקור את עומק אופיו ולגלות את עומק הבנתו המולדת, תכונות רגשיות טובות ותכונות אופי. כל אופן עבודה זה ידוע בשם “באר”, בעוד שההבנה החדה, התכונות הרגשיות והתכונות הטובות שעבודה זו מגלה ידועות כ”מים חיים”.[2]
באר זו של מים חיים קבורה תחת “אדמה” – הגסות של הנפש הבהמית. עבודה פירושה חפירה: לקלף הרגלים לא בריאים, אגו, וקהות, עד שהעצמי הטוב יותר פורץ החוצה.
באותו מאמר של הרבי הקודם, שלוש הבארות נקראות כשלוש “בארות” פנימיות שעלינו לגלות: באר התכונות הטובות, המתנגדת לעשק (התנגשות עם הטבע המושרש); באר הבנת התורה, המתנגדת לשטנה (ה”שטן” של ציניות חילונית, הדוניזם וכפירה); ובאר מסירות הנפש (מסירות נפש), שאין לה התנגדות ונקראת רחובות – התרחבות ללא התנגדות.[3]
הרבי, מצטט את הבעל שם טוב על “והייתם לי ארץ חפץ,” מלמד שכל יהודי הוא “ארץ חפץ,” מלאה באבני חן חבויות ומעיינות של מים חיים. חפירת באר אינה יוצרת מים; “המים היו שם תמיד, אבל אם לא תעשה מאמץ לחפור, הם יישארו חבויים.”[4] החפירה של יצחק, אם כן, אינה רק על נשמתו שלו; היא מודל לאיך אנחנו חופרים באחרים. “חפירת בארות“ יכולה לפרש חפירה אחר הטוב בתוך אנשים שנראים כמו אבנים ובוץ בלבד, מסרבים להתייאש כשהניסיונות הראשונים שלנו נראים כנכשלים או אפילו חוזרים כבומרנג.[5]
תהליך זה של גילוי פוטנציאל חבוי מוצא מקבילה מפתיעה במדע המוח: במוח, סינפסות רבות הן “שקטות” – קיימות מבחינה מבנית אך שותקות מבחינה תפקודית עד שדפוס הפעילות הנכון “מפעיל” אותן על ידי הכנסת קולטני AMPA[6] וגורם להן להעביר.[7] חוקרי מוח חושבים כעת שסינפסות שקטות אלה הן מאגר חבוי של פלסטיות במוח המבוגר – יכולת נסתרת ללמידה חדשה ושינוי מעגלים שהופכת זמינה כאשר חוויות החיים “חופרות” בדרך הנכונה.[8] במהלך תקופות קריטיות של התפתחות, רשתות שלמות משתנות כאשר סינפסות שקטות הופכות לפעילות; החוויה ממש “מגלה” חיבורים קבורים.[9]
הבארות של יצחק והמוח שלך מספרים את אותו סיפור: אתה כבר מעיין מלא “מים חיים”, והמוח שלך כבר מחווט עם יותר אפשרויות ממה שאתה יכול לראות. העבודה אינה ליצור עצמי חדש אלא להמשיך לחפור – במידות שלך, בלימוד התורה שלך, ובמעשים קטנים של מסירות נפש – ולחפור בעדינות אך בהתמדה באנשים סביבך עד ש”הבארות השקטות” שלהם מתחילות לזרום.
זכור שלנפש האלוקית (נפש אלוקית) יש חמש רמות (נפש, רוח, נשמה, חיה, ויחידה),[10] בעוד שלנפש הבהמית (נפש הבהמית) יש רק את ארבע הראשונות – חסרה לה היחידה. זה אומר שארבע הרמות הראשונות של הנפש האלוקית מתנגדות לרמות המקבילות שלהן בנפש הבהמית האגואיסטית, שנמצאות במשיכת חבל מתמדת על השליטה בגוף שלך. אבל אין התנגדות ברמת היחידה – הרמה הגבוהה והעמוקה ביותר של הנפש האלוקית.[11] מה שמקורות חב”ד מלמדים הוא
תורות אלו חושפות מבנה עמוק יותר: על פי חוק ה“היקש קטגורי” (אם א=ב וב=ג, אז א=ג), אנו יכולים להסיק שיחידה = רחובות. במילים אחרות, יחידה, רמת המהות של הנפש האלוקית, מקבילה לרחובות – אותו מרחב נרחב, שבו אין התנגדות. חפירת באר היא חפירה עמוק יותר לתוך נשמתך. כשאתה מגיע למהות הנשמה, יחידה, הנקראת גם הפינטלע ייד, אתה מוצא את הרחובות שלך.
לקח ליום: בחר מקום אחד לחפור קצת יותר עמוק – תכונה גסה אחת לזקק, עמוד אחד של תורה להבין יותר לעומק, או מעשה קטן אחד שעולה לך משהו – והקדש אותו כ”באר הרחובות” שלך.
[1] הרבי יוסף יצחק (יוסף יצחק) שניאורסון (1880 – 1950) היה האדמו”ר השישי של חב”ד-ליובאוויטש, המכונה גם הרבי הריי”צ או הרבי הקודם.
[2] יוסף יצחק שניאורסון, “מאמר כג: ‘וקיבל היהודים – והיהודים קיבלו על עצמם’,” במאמרי חסידות, כרך א’, תרגום שלום ב. ויינברג, פרק ב’, שם הוא מגדיר את עבודת הבאר (“באר”) כגילוי “מים חיים” של שכל ומידות (תכונות רגשיות או תכונות אופי). ראה באינטרנט בhttps://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/67786/jewish/Discourse-23.htm. (אוחזר ב-19/11/2025)
[3] שם, פרק ג’, שבו הרבי הקודם מזהה במפורש שלוש צורות של “חפירת בארות” – באר המידות הטובות, באר ההבנה, ובאר המסירות נפש – ומקשר אותן לעשק, שטנה, ורחובות על בסיס בראשית כו:כ-כב.
[4] הרב מנחם מ. שניאורסון, “שליחות הדור, חלק ב’: ‘יצחק'”, תורה חיה, תוכנית 387 (י”א שבט תשל”א / 6 בפברואר 1971). (https://www.chabad.org/therebbe/livingtorah/player_cdo/aid/1744442/jewish/Mission-of-the-Generation-Pt-2-Yitzchak.htm, אוחזר ב-18/11/2025).
[5] הרב מנחם מ. שניאורסון, “תובנות חסידיות לפרשת תולדות”, בחומש קה”ת, על בראשית כו:יט-כב, המפרש “חפירת בארות” כחפירה אחר הטוב בתוך אנשים שנראים רק כ”אבנים ובוץ”, (https://www.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/770370/jewish/Chassidic-Insights.htm, אוחזר ב-18/11/2025).
[6] קולטני AMPA הם סוג של קולטן גלוטמט יונוטרופי במוח שממלאים תפקיד קריטי בהעברה סינפטית מהירה מעוררת. AMPA הוא ראשי תיבות של α-amino-3-hydroxy-5-methyl-4-isoxazolepropionic acid, שהוא תרכובת סינתטית המפעילה באופן סלקטיבי קולטנים אלה. הם תעלות יונים מבוקרות-ליגנד שנפתחות כאשר גלוטמט (המוליך העצבי המעורר העיקרי במוח) נקשר אליהן. כאשר הם מופעלים, קולטני AMPA מאפשרים ליוני נתרן (Na⁺) ואשלגן (K⁺) לזרום דרך ממברנת התא העצבי, וגורמים לדפולריזציה ויצירת פוטנציאל פוסט-סינפטי מעורר (EPSP). קולטני AMPA הם מרכזיים לפוטנציאציה ארוכת-טווח (LTP), מנגנון שבבסיס יצירת הזיכרון.
[7] ל.ל. וורונין וא. צ’רוביני, “‘חירשים, אילמים ולוחשים’ סינפסות שקטות: תפקידן בפלסטיות סינפטית”, Journal of Physiology 557, מס’ 1 (2004): 3-12, https://doi.org/10.1113/jphysiol.2003.058966.
[8] דימיטרה ורדלקי, קורטני א. ייגר, ומרק ט. הרנט, “סינפסות שקטות במוח המבוגר”, Annual Review of Neuroscience 48 (2025): 169-189, https://doi.org/10.1146/annurev-neuro-112723-032924.
[9] וייפנג שו, זיגריד לוול, ואוליבר מ. שלוטר, “מנגנונים מבוססי-סינפסה שקטה של פלסטיות בתקופה קריטית”, Frontiers in Cellular Neuroscience 14 (2020): 213, https://doi.org/10.3389/fncel.2020.00213.
[10] ר’ חיים ויטאל, פרי עץ חיים, שער ראש חודש, פרק ג’, ודברים רבה ב:לו כמצוטט בפרי צדיק, פסח סימן ז’. ראה גם הרב יוסף יצחק שניאורסון, ספר המאמרים ת”ש, מאמר “שמיני עצרת ושמחת תורה תרצ”ד”, פרק ג’, הרב מנחם מ. שניאורסון, “עניינה של תורת החסידות” (קונטרס), פרקים ה’-ו’, במיוחד הערה 11, או בתרגום לאנגלית, On the Essence of Chassidus, תרגום: ינקי טאובר (ברוקלין, ניו יורק: קה”ת, 2014).
[11] ראה לקוטי שיחות, כרך כ’, עמ’ 296; ספר המאמרים תש”ז, עמ’ 187; המשך תרס”ו, עמ’ 355 ואילך. (קה”ת, 2010).
[12] יוסף יצחק שניאורסון, מאמר “וקיבל היהודים”, בספר המאמרים תש”ד-תש”ה (ברוקלין: הוצאת ספרים קה”ת), פרק ג’; תרגום לאנגלית בChassidic Discourses, vol. 1, “מאמר כג: ‘וקיבל היהודים’.”
[13] הרב מנחם מ. שניאורסון, לקוטי שיחות, כרך כג, פרשת פינחס וכרך יח, פרשת חוקת.
