חמישה עולמות

היום, יו”ד שבט, הוא יום היארצייט (יום השנה לפטירה) של האדמו”ר השישי מליובאוויטש, הרב יוסף יצחק שניאורסון, הידוע גם כרבי הריי”צ, או האדמו”ר הקודם. ביום היארצייט שלו, נהוג ללמוד את המאמר האחרון שלו (מאמר חסידי), ‘באתי לגני’.

אחד הנושאים המפורטים בפרק הראשון של מאמר זה הוא מושג ארבעת העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, ועשייה (המכונים יחד אבי”ע). למעשה, בקבלה ובפילוסופיה החסידית, אנו מדברים על חמישה עולמות וה”עולם” שקודם לאצילות נקרא אדם קדמון (האדם הקדמון, המכונה לעתים קרובות בראשי התיבות א”ק).

בפוסט זה, אערוך השוואה בין העולמות הרוחניים הללו לבין שלבי יצירת עולמנו הפיזי. מדוע לעשות זאת? זוהי אקסיומה במיסטיקה היהודית שעולמנו הפיזי הוא השתקפות של העולמות הרוחניים. לכן, טבעי לצפות שהעולמות העליונים ישאירו רשמים כלשהם בעולם הפיזי, מה שיאפשר לנו למצוא מקבילות למושגים הרוחניים המקוריים.

הקבלה מדברת על סדר השתלשלות – סדר התגלות הבריאה: אדם קדמון, אצילות (עולם האצילות), בריאה (עולם הבריאה), יצירה (עולם היצירה) ועשייה (עולם העשייה). באופן דומה, ניתן לתאר את הופעת המציאות הפיזית במספר שלבים עיקריים: מידע, סיבתיות, זמן ומרחב, מציאות קוונטית המתוארת על ידי פונקציית הגל, מציאות קוונטית כפי שהיא קיימת לאחר קריסת פונקציית הגל. הבה נתבונן בכל עולם ובכל שלב של הופעת המציאות הפיזית בנפרד.

אדם קדמון (א”ק – האדם הקדמון) אינו באמת עולם במובן הקבלי של המילה. המילה “עולם” בעברית היא “העולם“. חכמי הקבלה אומרים לנו שמילה זו קשורה אטימולוגית למילה “העלם” – לכסות או להסתיר. העולם בקבלה הוא מבנה המסתיר (העלם) את האור האלוקי. ככל שהעולמות נעשים גסים יותר, ההסתרה גדולה יותר. במובן הצר, א”ק אינו עולם מכיוון שהוא אינו מסתיר את האור האלוקי – אור אין סוף. לאחר שהבהרנו זאת, נתייחס בקלות לא”ק כאל עולם במובן שזוהי ה”תחנה” הראשונה בהתגלות הבריאה לאחר הצמצום הגדול (התכווצות נוכחות האל – המושג העיקרי של הקבלה הלוריאנית). הא”ק קודם ליצירת הזמן והמרחב. עם זאת, המידע על כל האירועים בעבר ובעתיד נמצא שם. לכן, זהו עולם המידע.

העובדה שנקודת ההתחלה של הבריאה היא הא”ק – עולם המידע – מתיישבת היטב עם המחשבה המודרנית בפיזיקה תיאורטית שהמידע הוא אבן הבניין הבסיסית של הבריאה. ג’ון ארצ’יבלד וילר המנוח ניסח תוכנית זו בשנות ה-60 וכינה אותה “It from Bit”. מאז שאני זוכר את עצמי מתחיל ללמוד פיזיקה, הייתי משוכנע שהמידע הוא הרמה היסודית ביותר של המציאות הפיזית. זה למעשה מאוד אינטואיטיבי וקל לראות. מידע קשור באופן הדוק לאנטרופיה (מדד אי-הסדר), אנטרופיה קשורה לאנרגיה ואנרגיה קשורה למסה – E=mc². הנה לכם. אנחנו עדיין מנסים לפענח כיצד הזמן והמרחב נובעים מהמידע, אבל אני משוכנע שתורת הכל תכלול את המידע כמרקם הבסיסי של המציאות הפיזית (או הפרוטו-פיזית).

העולם הבא, הראשון מבין אבי”ע, הוא עולם האצילות, עולם האצילות. עולם זה עדיין לפני הזמן והמרחב. עם זאת, כאן הזמן מתחיל להיווצר. לא זמן כפי שאנו מכירים אותו, אלא מה שנקרא בקבלה, סדר הזמנים. בקבלה, שבע הספירות התחתונות (אצילויות) נקראות “ימים”. המקובלים מבינים את שבעת הימים הראשונים של הבריאה כמטאפורה להקמת שבע המידות (כלומר, שבע הספירות התחתונות) של האצילות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות. למרות שאין עדיין זמן באצילות, אנו יכולים לומר, עם זאת, שמידה של חסד באה לפני מידה של גבורה. במילים אחרות, סדר זמני מתחיל להתגבש באצילות. אנחנו עדיין לא יכולים למדוד משך זמן בין אירועים, אבל אנחנו יכולים לומר איזה אירוע היה ראשון, או איזה אירוע גרם לאחר. אז אצילות הוא העולם שבו אנו חווים את לידת הסדר הזמני והסיבתיות.

העולם הבא הוא עולם הבריאה – עולם היצירה. כאן הזמן והמרחב המלאים באים לידי קיום. יצירה תמיד כרוכה בשינוי שאפשרי רק בזמן, ולפי אריסטו, היא מזוהה עם הזמן. לכן, התורה מתחילה בבראשית ברא – בתחילת הבריאה… היצירה באה עם ההתחלה – תחילת הזמן. גם המרחב מתבסס בעולם הבריאה. כאן, המושגים של “למעלה” ו”למטה” מקבלים לראשונה את משמעותם. אכן, עולם הבריאה נמצא מתחת לעולם האצילות ומעל לעולמות היצירה והעשייה.

ישנן שלוש יחידות עיקריות בפיזיקה – מטר (יחידת מרחב), שנייה (יחידת זמן), וקילוגרם (יחידת מסה). כל כמות פיזית ניתנת לביטוי בשלוש היחידות היסודיות הללו. בריאה היא עולם היצירה, המרמז על שינוי (מאין ליש שנברא). כל שלוש הכמויות הפיזיקליות היסודיות, מרחב, זמן ומסה, ניתנות לביטוי במונחים של שינוי: זמן הוא שינוי, מרחב הוא היעדר שינוי ומסה היא התנגדות לשינוי.

העולם הבא הוא יצירה – עולם היצירה. כאן העולם כבר מעוצב במלואו, אך עדיין לא מוחשי, עדיין לא פיזי. המקבילה לכך היא, כמובן, העולם הקוונטי המתואר על ידי פונקציית גל. פונקציית הגל מכילה את כל המידע על כל האפשרויות והיא מתפתחת בזמן באופן דטרמיניסטי בהתאם למשוואת שרדינגר. זוהי מציאות מעוצבת במלואה, אך עדיין לא מציאות מוחשית (אני מכנה אותה מציאות פרוטו-פיזית), שכן פונקציית הגל היא מבנה מתמטי מופשט שריבוע האמפליטודה שלו נותן את ההסתברות למצוא מערכת קוונטית במצב מסוים.

רק קריסת פונקציית הגל מובילה למציאות פיזית מוחשית. וזה קורה בעולם העשייה, עולם הפעולה – הנמוך מכל העולמות.

אנו יכולים לסכם זאת בטבלה הבאה:

אין זה אומר שעולם הבריאה הוא עולם הזמן והמרחב או שעולם היצירה הוא עולם פונקציית הגל. אלו הם עולמות רוחניים המסמלים בראש ובראשונה דרגות שונות של הסתר האור האלוקי. לכל אחד מהם מבנה רוחני עשיר ומשמעות מיסטית עמוקה. עם זאת, מרגש לראות כיצד סדר השתלשלות – סדר התגלות הבריאה כפי שהוא מתבטא בעולמות א”ק ואבי”ע מקביל לשלבי היווצרות המציאות הפיזית.