על פי המסורת שהועברה אלינו מהבעל שם טוב, היום שלאחר יום כיפור נקרא חג שם ה’. כפי שמוסבר בקבלה ובמסורת החסידית, כל שם אלוקי מקביל להתגלות מסוימת של האור האלוקי ומקושר לעולמות וספירות מסוימות. לדוגמה, השם אהיה (AHYH) מקושר לספירה של כתר. השם הויה (י-ה-ו-ה) מקושר לעולם האצילות ולספירה של תפארת, וכו’. אולם, כאשר אנו מתייחסים לשם האלוקי מבלי לציין איזה שם מסוים, אנו מתייחסים לדרגה שהיא גבוהה מכל העולמות וכל הספירות. ביום כיפור, אנו מגיעים לעצם מהותנו, לדרגת יחידה שבנפש – הרמה הגבוהה ביותר של הנשמה האלוקית. זו הסיבה שביום שלאחר יום כיפור, אנו זוכים להתגלות האור האלוקי, הנובע מעצם מהותו של הבורא והוא גבוה מכל הדרגות והרמות הפרטיות.
אנו רואים מטאפורה לכך בקוסמולוגיה. ברגעים הראשונים לאחר המפץ הגדול, האנרגיה הייתה כה גבוהה שכל הכוחות היו מאוחדים יחד. רק כאשר היקום התקרר מעט, כוח מאוחד זה התפצל לכוחות גרעיניים חזקים וחלשים, כוחות אלקטרומגנטיים וכוחות כבידה.
היום, לאחר יום כיפור, אנו חווים אנרגיה עוצמתית זו. היא כה נשגבת שאין מצווה ספציפית הקשורה אליה. אנו מתחברים לאנרגיה בלתי מובחנת זו על ידי בניית הסוכה שלנו בשמחה – במצב של שמחה.
