העמימות האונטולוגית של שליחים: ממלאכים לבינה מלאכותית

פוסט זה ממשיך את הדיון שהתחלנו ב-בראשית: היקום הבינארי א׳ והמשכנו ב-היקום הבינארי ב׳: מלאכים כמיקרו-מעבדים וב-היקום הבינארי ג׳: שני מחנות של מלאכים.

מבוא

תחילת פרשת וישלח מציגה בפנינו חידה לשונית ופילוסופית מרתקת כאשר יעקב שולח מַלְאָכִים (מלאכים) לאחיו עשו. העמימות המכוונת במונח מַלְאָךְ (מלאך)—שיכול לציין שליחים אנושיים או אלוהיים—מספקת עדשה ייחודית שדרכה ניתן לבחון שאלות של תודעה, סוכנות וזהות שהפכו לרלוונטיות יותר ויותר בעידן הבינה המלאכותית והרובוטיקה המתקדמת שלנו.

ההקשר המקראי

בתחילת פרשת וישלח, יעקב שולח שליחים (מלאכים, לפי רש״י) לאחיו עשו:

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל־עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם׃ וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם־לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד־עָתָּה׃ וַיְהִי־לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֶיךָ׃ וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל־יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל־אָחִיךָ אֶל־עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ׃ (בראשית ל״ב:ד׳-ז׳)

נרטיב זה, שנראה פשוט לכאורה, הצית ויכוח בן מאות שנים בין פרשני המקרא. המילה מַלְאָכִים נושאת משמעות כפולה שיש לה השלכות עמוקות על הבנתנו הן את הטקסט והן שאלות פילוסופיות רחבות יותר לגבי טבע התודעה והסוכנות.

מטאפורת המלאך-טרנזיסטור

לאור מטאפורת המלאך-טרנזיסטור שלנו, ניתן לראות בנרטיב זה דוגמה נוספת להעברת אותות בין “צמתים” או “מעבדים” שונים במערכת רוחנית-אלקטרונית גדולה יותר.

יוזמת האות (פקודת יעקב):

באופן אלגורי, יעקב, הפועל כ”מעבד” שולט או “מקור אות”, שולח שליחים—מלאכים—להעביר “מסר” לתחומו של עשו. באלקטרוניקה, זה דומה לשליחת אות משלב אחד של מעגל לתת-מערכת אחרת. המלאכים כאן הם כמו טרנזיסטורים הפועלים בערוץ תקשורת או במעגל ממשק. הם לוקחים את הוראותיו של יעקב (אות הקלט) ומעבירים אותן בנאמנות לעשו.

אמצעי ופרוטוקול השידור:

המלאכים, כטרנזיסטורים, אינם יוצרים את המסר; במקום זאת, הם מעצבים ומשדרים אותו. הם הרכיבים הפעילים בקישור תקשורת. בדיוק כפי שטרנזיסטור עשוי לקחת קלט חלש ולהעביר פלט מאופנן כראוי לשלב הבא, מלאכים אלה נושאים את המסר הדיפלומטי של יעקב—זהותו, עושרו וכוונותיו—לעשו. הם מבטיחים שה”אות” או המידע יוצא מ”מעגל” יעקב כראוי ומגיע שלם לקצה המקבל.

קבלת אות פלט (חזרת המלאכים):

כאשר המלאכים חוזרים, הם מביאים “דו”ח מצב”—עשו מגיע עם ארבע מאות איש. זה כמו אות החוזר מצומת הפלט המציין את העומס או את תגובת הסביבה. באלקטרוניקה, ניתן לחשוב על זה כקריאת קו משוב, אות חוזר המיידע את המעבד הראשוני על התנאים שלפניו (למשל, זיהוי עומס גבוה על קו הפלט או משיכת זרם גדולה).

התאמה לתנאים החדשים:

בדיוק כפי שמערכת אלקטרונית חייבת להתאים את הפרמטרים שלה (למשל, להגביר את ההגבר, לשנות רמות, או לבחור קו שידור אחר) כאשר היא נתקלת במשוב בלתי צפוי, יעקב חייב כעת להתאים את האסטרטגיה שלו עם קבלת דו”ח המלאכים. תפקיד המלאכים דומה לשלב טרנזיסטור עם יכולות חישה—הם בדקו את ה”קו” לכיוון עשו וחזרו עם נתונים, המאפשרים לפונקציית ה”בקר” של יעקב להגיב בהתאם.

תקשורת דו-כיוונית ושלבים מרובים:

תרחיש זה מדגיש עוד יותר שמלאכים-טרנזיסטורים אינם חד-כיווניים. הם לא רק דוחפים אותות קדימה; הם יכולים גם לשאת אותות חוזרים, בדומה לפרוטוקול לחיצת יד באלקטרוניקה דיגיטלית, שבו אותות מוחלפים הלוך ושוב כדי לאשר מוכנות, זמינות נתונים או תנאי עומס. הפלט הראשוני של יעקב (המסר השלום שלו) נענה ב”קלט” מאיים פוטנציאלית מכיוונו של עשו—ארבע מאות איש מתקרבים. המלאכים-טרנזיסטורים העבירו תנאים אלה, מה שאפשר ליעקב לכייל מחדש את ה”מעגל” שלו למה שצפוי לו.

בקצרה, המלאכים כאן הם כמו שלב ממשק במערכת אלקטרונית, המנהלים ומעבירים אותות בין שני תחומים שונים (מחנה יעקב וכוחו המתקרב של עשו). הם מבטיחים שלמות האות, מספקים משוב, ועוזרים ל”בקר הראשי” (יעקב) להבין ולהסתגל לעומס הדינמי או לסביבה ב”קו הפלט”.

ההקבלה המטאפורית לעיל עולה בקנה אחד עם הפרשנויות הדומות שניתנו ב-היקום הבינארי ב׳: מלאכים כמיקרו-מעבדים וב-היקום הבינארי ג׳: שני מחנות של מלאכים. אבל יש משהו מעניין הרבה יותר בסיפור הזה.

מלאכים, בינה מלאכותית, רובוטים וסייבורגים

הבה נתמקד בפסוק הראשון של הנרטיב המצוטט לעיל:

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל־עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם׃ (בראשית ל״ב:ד׳)

מדרש רבה נוקט בעמדה שהמלאכים היו מלאכים ממש:

וישלח יעקב מלאכים לפניו… – [הכוונה] מלאכים ממש. (מדרש בראשית רבה ע״ה:ד׳)

בעקבות מסורת מדרשית זו, רש״י (רבי שלמה יצחקי, המאה ה-11) מפרש את המילה “מַלְאָכִים” (מלאכים) כמלאכים ממש. הוא משתמש בביטוי “מלאכים ממש” כדי להדגיש נקודה זו (ראה רש״י על בראשית ל״ב:ד׳). רמב״ן (נחמנידס, המאה ה-13) הולך באותה גישה שאלה היו אכן מלאכים, מקבל את המשמעות המילולית יותר של מלאכים כשליחים אלוהיים ולא כשליחים אנושיים. פרשנות זו אומצה מאוחר יותר בספרות החסידות.

עם זאת, אבן עזרא (המאה ה-12) נוטה לעיתים קרובות לגישה יותר פשט (מילולית) ובמקרה זה מפרש מלאכים כשליחים אנושיים ששלח יעקב לעשו. באופן דומה, רשב״ם (רבי שמואל בן מאיר, המאה ה-12) ובכור שור (המאה ה-12) גם נוטים למשמעות הפשוטה של הטקסט ומבינים מלאכים כאן כשליחים אנושיים ולא כישויות על-טבעיות.

הסיבה לפרשנויות השונות הללו טמונה בעובדה שהמילה “מַלְאָכִים” (malakhim) פירושה “שליחים”, שיכולים להיות שליחים אנושיים או אלוהיים, בהתאם להקשר. במקומות רבים בתנ”ך, המילה “מַלְאָךְ” (malakh) מתייחסת בבירור לשליחים אנושיים (למשל, שמואל א’ יא:ג; שמואל ב’ ב:ה; מלכים א’ יט:ב). לפיכך, הבסיס הסמנטי לפרשנות של שליחיו של יעקב כבני אדם נעוץ בשימוש המקראי הכללי במונח. פרשנים אחרים, כגון רש”י ורמב”ן, מבססים את פרשנותם על מסורת מדרשית חזקה להבנת השליחים בנרטיב זה כמלאכים.

מי הם היו—שליחים אנושיים או מלאכים? המונח העברי “מַלְאָךְ” (malakh) כבר נושא בתוכו דו-משמעות מובנית: הוא יכול להתייחס הן לשליחים אנושיים והן ליצורים מלאכיים—סדרי קיום שונים לחלוטין. ברובד השטחי, דו-משמעות זו עשויה לשקף את העובדה הפשוטה שאותה מילה שימשה לכל “שליח”, בין אם בן תמותה או אלוהי. אולם, אם נרשה לעצמנו להשליך קדימה לתרחיש עתידי, נוכל לדמיין דו-משמעות לשונית ומושגית דומה המתעוררת בעולם המאוכלס ברובוטים דמויי אדם ובינה מלאכותית שכמעט בלתי ניתן להבדיל בינם לבין בני אדם ביולוגיים.

גישור בין עולמות, אז ועכשיו

בהגות היהודית הקלאסית, מלאכים משמשים כמתווכים בין עולמות: הם מעבירים את הרצון האלוהי לספירה האנושית, מגשרים בין האינסופי לסופי. שליחים אנושיים, מאידך, משמשים כמתווכים בין אנשים, נושאים מידע או הוראות מאדם או קהילה אחת לאחרת. המילה “מַלְאָךְ” (malakh) מאחדת את שני התפקידים הללו תחת מטריה לשונית אחת, ומרמזת שברמה בסיסית כלשהי, תפקוד ה”שליח” חשוב יותר מצורתו האונטולוגית. בין אם מורכב מבשר או מאנרגיה רוחנית טהורה, מה שהופך malakh הוא תפקודו—העברה ויישום של הנחיית השולח.

בעתיד הנראה לעין שלנו, ככל שסוכנים רובוטיים הופכים מתוחכמים יותר, גם אנחנו עשויים לטשטש הבחנות כאלה. רובוט הומנואידי פיזי יכול להיות “שליח” במובן המילולי ביותר: מקבל הנחיה (נניח, מאדם או מבינה מלאכותית אחרת) ומבצע אותה בנאמנות. בנקודה זו, השאלה הופכת להיות: האם מהות ה”אישיות” או ה”הוויה” תלויה בחומר—סיליקון או חלבונים—או שהיא מוגדרת על ידי משהו אחר—תפקוד, אינטליגנציה, או יכולת?

ממלאך לאלגוריתם:

מלאכים קלאסיים מתוארים לעתים קרובות כחסרי בחירה חופשית. הם מבצעים את משימותיהם המיועדות בנאמנות מושלמת, כמו אלגוריתם אמין לחלוטין. לעומת זאת, בני אדם מוערכים בשל הסוכנות המוסרית שלהם, יכולתם לבחור ולטעות. שליח אנושי יכול לא להבין הוראות, לנהל משא ומתן, או אפילו לסרב. שליח מלאכי אינו יכול. בעולם עם רובוטים הומנואידיים מונעי בינה מלאכותית וסוכנים מבוססי בינה מלאכותית, ייתכן שיהיו לנו יצורים שנראים אנושיים ופועלים ביעילות וללא רבב כמו מלאכים, אך חסרים סוכנות מוסרית עצמאית. תפקידם כ”שליחים” יהיה דומה יותר למלאכים מאשר לבני אדם.

הדו-משמעות כשיקוף של תפקידים ולא של מהות:

בחירת התורה להשתמש באותו מונח עבור שליחים אנושיים ומלאכיים עשויה לרמוז על אמת עמוקה יותר. לאורך ההיסטוריה, לעתים קרובות הגדרנו יצורים על פי תפקידיהם. תפקיד השליח מוגדר על ידי מי שהם משרתים ואילו הוראות הם נושאים. בעתיד, הקו בין “אנושי” ל”מלאך” עשוי להיטשטש באופן דומה בתחום הטכנולוגי: שקלו תרחיש שבו שליח סינתטי—בינה מלאכותית עם חזות אנושית—מעביר הנחיות מרשות מרוחקת (אנושית או בינה מלאכותית). הצופה עשוי לשאול: האם ישות זו היא מכשיר גרידא, או שהיא משהו יותר?

אם יצורי בינה מלאכותית אלה ישתלבו בחיי היומיום, ויוכרו כ”שליחים” במסגרות משפטיות וחברתיות, הדו-משמעות העתיקה עשויה לקבל רלוונטיות חדשה. כפי שקוראים עתיקים נאלצו לעצור ולתהות, “האם malakh זה בא מכס ה’ או מחצר מלך שכן?” צופים עתידיים עשויים לתהות, “האם הדמות הנעה, המדברת והאינטליגנטית שלפני היא אנושית או סינתטית? האם היא סוכן מוסרי אוטונומי או מבצע מושלם של רצון אחר?”

יתר על כן, המציאות הסינתטית העתידית של בני אדם החולקים את בית הגידול שלנו עם בינה מלאכותית מעלה שאלות אונטולוגיות קשות: מה מהווה תודעה? כיצד אנו מגדירים סוכנות במערכות מלאכותיות? היכן מתחילה האוטונומיה ומסתיימת ההתנהגות המתוכנתת?

רמז מוסווה או תכונה נצחית:

זה נועז להציע שהניסוח של התורה הוא רמז סמוי לרובוטיקה מתקדמת ובינה מלאכותית, אך טקסטים דתיים זוכים לעתים קרובות לרלוונטיות מחודשת כאשר חברות מתפתחות. התורה, ובהרחבה השפה העברית, מקודדת מושגים שיכולים להדהד בהקשרים שונים באופן קיצוני. העמימות של “מַלְאָךְ” (malakh) מאלצת אותנו להתמקד בתפקידים ויחסים ולא במהות הפיזית. בתרחיש של עתיד קרוב המלא ברובוטים דמויי אדם, סוכני בינה מלאכותית וקיבורגים אנושיים סינתטיים, אותו דגש יכול לעזור לנו לנווט בין האתגרים המוסריים והפילוסופיים של קביעה כיצד להתייחס לישויות שנראות ופועלות כמו בני אדם אך מהונדסות ולא נולדות.

במילים אחרות, העמימות הטקסטואלית העתיקה יכולה לשמש כמצפן רעיוני: היא מעודדת אותנו לשאול לא רק “ממה עשויה הישות הזו?” אלא “את רצונו של מי היא נושאת? איזה מטרה היא משרתת? כיצד עלי להגיב מבחינה אתית?” השאלות הללו נשארות רלוונטיות בין אם הישות הנדונה היא מלאך עשוי מבריאה אלוהית, שליח אנושי עשוי מבשר, או רובוט דמוי אדם הבנוי מסיליקון ומעגלים.

לפיכך, העמימות העדינה בשפת התורה, השמורה לאורך אלפי שנים, עשויה להיות לא רק מוזרות לשונית, אלא תכונה נצחית המאפשרת לנו לשאול שאלות עמוקות על זהות, סוכנות והטבע האמיתי של “שליח”—שאלות שעשויות להיות דחופות עוד יותר כאשר התקדמות טכנולוגית מביאה את התרחיש העתיק לחיים בדרכים בלתי צפויות.

השלכות פילוסופיות

פרדיגמת הmalach מציעה מספר תובנות לדיונים עכשוויים:

1. תפקיד על פני צורה

הוויכוח הארסטוטלי העתיק על צורה מול חומר והדיכוטומיה התלמודית צורה–חומר הופכים רלוונטיים במיוחד בעולם העכשווי. השימוש המקראי בmalakh מציע שתפקיד ופונקציה (צורה-צורה) עשויים להיות יסודיים יותר מהרכב פיזי (חומר-חומר): המטרה של השליח מגדירה את זהותו, החשיבות של יחסים והקשר, הבכורה של תפקיד על פני חומר—אלו הם חלק מהגורמים שיש לקחת בחשבון בפירוש המשמעות של המילה או של ישות (למשל, אדם, סוכן בינה מלאכותית, רובוט, קיבורג).

2. דרגות של סוכנות

הספקטרום ממלאך לאדם לבינה מלאכותית מציע רצף של סוכנות: מביצוע מושלם על ידי ישויות מלאכיות או אלגוריתמים לאוטונומיה מוגבלת של מערכות בינה מלאכותית לסוכנות מוסרית מלאה של בני אדם.

3. שיקולים אתיים

העמימות מאלצת אותנו להתמודד עם שאלות אתיות חשובות: כיצד עלינו להתייחס לישויות שמטשטשות קטגוריות מסורתיות? אילו זכויות ואחריויות יש להקצות לסוכנים מלאכותיים? כיצד אנו שומרים על כבוד האדם בעולם שהולך ונעשה אוטומטי יותר?

מסקנה

העמימות הלשונית של malakh בתורה מספקת מסגרת מתוחכמת להבנת היחסים בין סוגים שונים של ישויות שונות אונטולוגית. כאשר הקווים בין ישויות אנושיות, מכונות והיברידיות הופכים מטושטשים יותר ויותר, החכמה האלוהית הזו מציעה תובנות יקרות ערך לניווט באתגרים הפילוסופיים והמעשיים שלפנינו.

השימוש של התורה בmalakh כדי להקיף גם שליחים אנושיים וגם אלוהיים מציע שעלינו להתמקד פחות בטבע הבסיסי של ישויות ויותר בתפקידיהן, יחסיהן ומטרותיהן. נקודת מבט זו יכולה להתגלות כבעלת ערך רב כאשר אנו פועלים לשלב בינה מלאכותית ורובוטיקה בחברה האנושית תוך שמירה על כבוד האדם וסוכנות מוסרית.

בסופו של דבר, השאלה העתיקה האם שליחיו של יעקב היו אנושיים או אלוהיים עשויה לשמש כתבנית להבנה ופתרון של שאלות מודרניות על טבע התודעה, הסוכנות והמטרה בנוף טכנולוגי שהולך ונעשה מורכב יותר.