וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: ‘בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.’
במדבר ח:א,ב
התורה מתארת את המנורה, מנורת שבעת הקנים, ככלי קודש ששימש במשכן ומאוחר יותר בבית המקדש (בירושלים). למנורה יש משמעות סמלית עמוקה.
התורה כבר תיארה בפירוט את צורת המנורה בספר שמות. כאן, בפרשת בהעלותך, ה’ מורה לאהרן, הכהן גדול, כיצד להדליק את המנורה. הוראות אלו מיוחדות – מה פירוש ‘אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות’? התלמוד מסביר, ‘אל מול פני המנורה [משמעו] כלפי הנר האמצעי.’ (מנחות, צח:ב). המדרש מוסיף פרטים: ‘השישה על ששת הקנים; שלושת המזרחיים – כלומר הפתילות שלהם – פונים כלפי האמצעי, וכן שלושת המערביים, ראשי פתילותיהם פונים כלפי האמצעי.’
מהי משמעות המנורה בעלת שבעת הקנים, ומהי הסמליות של הפתילות בנרות החיצוניים המוטות כלפי הנר המרכזי?
הקבלה והפילוסופיה החסידית של חב”ד מלמדות ששבעת קני המנורה מייצגים שבע מידות – שבע ספירות תחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. דרך אחת לפרש את שש המידות הללו (מילולית ‘שש מידות’) היא למפות אותן על ששת הכיוונים של המרחב התלת-ממדי הפיזי שלנו. אכן, על פי אחד מספרי הקבלה העתיקים ביותר, ספר יצירה, שש המידות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, ויסוד – הן שש כיוונים במרחב תלת-ממדי:[1]
עומק רום, עומק תחת;
ספר יצירה א:ה
עומק מזרח, עומק מערב;
עומק צפון, עומק דרום.
כל ממד במרחב נותן לנו דרגת חופש אחת לנוע בכיוונים חלופיים: למעלה או למטה, ימינה או שמאלה, קדימה או אחורה. כך, שש המידות בונות מרחב תלת-ממדי שבו אנו נעים.
דרך נוספת לפרש את שש המידות היא למפות אותן על ששת הממדים של מרחב הפאזה. מרחב פאזה הוא מרחב מופשט שבו כל דרגת חופש מיוצגת על ידי שני ממדים – אחד עבור ערך דרגת החופש ואחד עבור קצב השינוי של ערך זה לאורך זמן. מרחב התצורה משקף את מיקומי כל החלקיקים במרחב האוקלידי. אולם, כפי שאנו יודעים ממכניקה ניוטונית, כדי לתאר את דינמיקת המערכת, אנו זקוקים גם לדעת את התנע של כל חלקיק. כל נקודה במרחב הפאזה היא זוג וקטורים – אחד למיקום של כל חלקיק ואחד לתנע. [2]
אז, כל גישה מפרשת את ששת הקנים החיצוניים של המנורה המסמלים שש מידות כדרגות חופש הקשורות לתנועה במרחב הפיזי. אבל מה לגבי הקנה האמצעי?
שבעת קני המנורה מקבילים גם לשבעת ימי השבוע – ששת הקנים החיצוניים מייצגים את ששת ימי החול, והקנה האמצעי מייצג את השבת. כפי שדנתי בהרחבה במאמרי ‘פסח, שבת ועקרון הפעולה המינימלית‘, שבת היא היום שבו ה’ חוגג את השגת מטרתו. לכן, הקנה האמצעי מייצג את המטרה.
כעת, אנו יכולים להבין את הסמליות של ההוראה שניתנה לאהרן הכהן בפרשת בהעלותך – להטות את הפתילות של הנרות החיצוניים כלפי הנר האמצעי. הנרות החיצוניים של המנורה מייצגים פעולות, והנר המרכזי מייצג את המטרה. הטיית והכוונת האורות של הנרות החיצוניים כלפי הנר המרכזי מלמדת אותנו שכל פעולותינו חייבות להיות מכוונות למטרה.
התנהגות מכוונת מטרה היא עיקרון-על של החיים. בניגוד לחומר דומם פסיבי שזז רק כאשר כוחות חיצוניים פועלים עליו ואין לו מטרה משל עצמו, החומר החי הוא תכליתי לחלוטין. כל תא חי פועל למען המטרות המקודדות ב-DNA שלו: לשרוד, לגדול, לשמור על הומיאוסטזיס פנימי (על ידי הפחתת האנטרופיה בתוך התא על חשבון הגדלת האנטרופיה בחוץ), ולהתרבות תוך שכפול הקוד הגנטי שלו. התנהגות תכליתית זו היא ייחודית לחומר חי. במובן זה, המנורה מייצגת את עקרון-העל של החיים – התנהגות מכוונת מטרה. מנורת המקדש שימשה כמגדלור, מאירה את החושך ומספקת מטרה וכיוון.
יהי רצון שחיינו יהיו מכווני מטרה ומלאי אור.
הערות שוליים:
[1] תרגום לאנגלית על ידי הרב אריה קפלן, ספר יצירה (סמואל וייזר, 1990), 44.
[2] חשוב על מרחב פאזה כסוג מיוחד של מפה או גרף שעוזר לנו להבין כיצד דברים נעים בפיזיקה, במיוחד כשאנו עוסקים במערכות מורכבות. בדינמיקה המילטונית, אנו מתעניינים בשני דברים עיקריים לגבי עצם: (1) מיקומו ו-(2) התנע שלו (שקשור למהירותו). מרחב הפאזה הוא דרך לייצג את שני הדברים האלה בו-זמנית. דמיין גרף שבו הציר האופקי מראה את מיקום העצם והציר האנכי מראה את התנע (מהירות כפול מסה) של העצם. כל נקודה בגרף זה מייצגת מצב אפשרי של המערכת. הקואורדינטות של הנקודה אומרות לנו היכן העצם נמצא (מיקומו), כמה מהר הוא נע ובאיזה כיוון (התנע שלו). כאשר העצם נע ומשתנה לאורך זמן, הוא מתווה מסלול במרחב הפאזה הזה. מסלול זה מראה לך כיצד גם המיקום וגם התנע של העצם משתנים יחד. הדבר המיוחד במרחב הפאזה הוא שהוא נותן לנו תמונה מלאה של המערכת בכל רגע. על ידי הסתכלות בנקודה בודדת במרחב הפאזה, אנו יכולים לדעת הכל על מיקום העצם ואיך הוא נע. זה שימושי במיוחד בדינמיקה המילטונית כי חוקי הפיזיקה במסגרת זו יכולים להיכתב בצורה אלגנטית מאוד במונחים של מרחב הפאזה הזה. זה גם עוזר לנו לדמיין ולהבין תנועות מורכבות שאחרת היה קשה להבין. מרחב הפאזה הוא כלי חזק לחיזוי כיצד מערכות יתפתחו לאורך זמן. שש המידות יכולות להיות ממופות על ששת הממדים של מרחב הפאזה עם אותה תוצאה בעיקרון כמו בפרשנות הראשונה – הן מספקות את המסגרת לחופש התנועה במרחב.
