“כי נפש הבשר בדם היא.” (ויקרא י”ז:י”א)
המילה המתורגמת כאן כ”נפש” במקור העברי היא נפש. התורה נראית כאומרת לנו שנפשו של כל יצור חי נמצאת בדמו. אכן, רבי שניאור זלמן מלאדי אומר זאת במפורש בתניא:
משכן הנפש הבהמית הנובעת מקליפת נוגה בכל יהודי הוא בלב; בחדר השמאלי, שכן הוא מלא דם, וכתוב ‘כי הדם הוא הנפש’ (נפש)…. כשם שהדם מקורו בלב, ומהלב הוא מתפשט לכל איבר… (ליקוטי אמרים, ט)[1]
הנפש הבהמית מתלבשת בעיקר בדם (ממנו היא מתפשטת לכל הגוף ומעבר לו). מה המשמעות המדויקת של זה?
הנשמה, כמובן, היא ישות רוחנית, בעוד שהדם הוא חומרי. הקבלה מסבירה שהנשמה מאירה את הגוף החומרי כפי שהאור מאיר חפץ שעליו הוא זורח. אבל יש יותר מזה. הגוף הוא “לבוש” של הנשמה. לבוש תפור היטב חייב לעקוב אחר צורת הגוף להתאמה מושלמת. למעיל חייבים להיות שני שרוולים כדי שהזרועות יתאימו. בהתאם לכך, היינו מצפים למצוא מקבילות מבניות מסוימות בין מושג הנשמה לבין הדם, שבו היא מתלבשת (או שבו היא מתלבשת).
מסורת הקבלה מכירה בארבע רמות של הנפש הבהמית: נפש, רוח, נשמה, וחיה (במינוח הזוהר, נשמה דנשמה). (לנפש האלוקית, נפש אלוקית יש את הרמה החמישית, יחידה, אך היא אינה נמצאת בנפש הבהמית, נפש הבהמית, שהיא נושא חקירתנו.)
המילה נפש פירושה “נשמה”.[2] זוהי הרמה הנמוכה ביותר של הנשמה המחיה את הגוף. הנפש אחראית לאינסטינקטים ולפעולות המוטוריות של הגוף. זוהי הרמה הראשונה של הנשמה המתלבשת בילד עם לידתו. זו הסיבה שתינוק יכול להזיז את גפיו לפני כל דבר אחר.
המילה רוח פירושה “רוח”. זוהי רמה גבוהה יותר של הנשמה מאשר נפש. רוח אחראית ליכולות הרגשיות. רוח מתלבשת בתינוק הנולד בשלב מאוחר יותר, כאשר התינוק מתחיל לחייך או לבכות כשהוא רואה את האם עוזבת את החדר, מראה רגשות.
נשמה (“נשימה”) היא הרמה הגבוהה ביותר של הנשמה המתלבשת בגוף. נשמה אחראית ליכולות האינטלקטואליות. זוהי הרמה האחרונה של הנשמה הנכנסת לגוף הנולד כאשר הנולד מתחיל להפגין מחשבות ופעילויות מנטליות.
חיה, שמשמעותה “חיים” או “מהות חיה”, היא הרמה הגבוהה ביותר של הנפש הבהמית, נפש הבהמית. חיה אינה נכנסת לגוף אלא מרחפת מעליו ומקיפה אותו כמו הילה. אם שלוש הרמות הראשונות של הנשמה – נפש, רוח, ונשמה – מייצגות אור פנימי (ה”אור החודר”, או ההיבט האימננטי של האצילות האלוקית), חיה מייצגת אור מקיף או אור סובב (ה”אור המקיף”, או ההיבט הטרנסצנדנטי של האצילות האלוקית).
עם רקע זה בראש, נוכל כעת לפנות לדם. תפקידו של הדם הוא להעביר נוזל, חמצן וחומרי הזנה לכל תאי האורגניזם, ולהסיר פחמן דו-חמצני ותוצרי לוואי אחרים של חילוף החומרים בתאים מהאורגניזם. מערכת הלב וכלי הדם האחראית על זרימת הדם היא מורכבת וכוללת מספר איברים: מח העצם, שבו נוצרים תאי הדם, הלב שמזרים את הדם, וכלי הדם – כלים שדרכם זורם הדם (עורקים המובילים דם טרי עם חמצן וגלוקוז לתאים, ורידים המסירים פחמן דו-חמצני ותוצרי סוף אחרים של חילוף חומרים תאי מהתאים, ונימי דם). למרות שהריאות אינן חלק ממערכת הלב וכלי הדם כשלעצמה, הריאות מחמצנות את הדם ומסירות פחמן דו-חמצני, ומשחקות תפקיד אינטגרלי בתהליך. כיצד מרכיבים עיקריים אלה של מערכת הלב וכלי הדם מקבילים לארבע רמות הנשמה?
נפש (נשמה) מקבילה בבירור לדם עצמו. התורה מעידה על כך באומרה, “נפש הבשר בדם היא.” יתר על כן, נפש היא הרמה הבסיסית ביותר של הנשמה המחיה את הגוף. לעתים קרובות, המילה נפש מתורגמת פשוט כ”חיים”. כך גם הדם מחיה את הגוף על ידי אספקת חמצן וחומרי הזנה אחרים לכל תאי האורגניזם, ועל ידי הסרת פחמן דו-חמצני ותוצרי פסולת אחרים מהדם. כל חסימה בזרימת הדם מובילה מיד לנמק ברקמות. זו הסיבה שרש”י מפרש על פסוק זה שהחיים תלויים בדם.
הרמה הבאה היא רוח. המילה רוח פירושה רוח. מנקודת מבט זו, רוח עשויה להיות מקושרת לריאה שנושפת ומייצרת “רוח”. מצד שני, ארבע רמות הנשמה מקבילות לארבע האותיות של שם ה’, י-ה-ו-ה, או יוד-הא-ואו-הא. יוד מקבילה לחיה, הא מקבילה לנשמה, ואו מקבילה לרוח, וההא השנייה מקבילה לנפש.
| שם ה’ | נשמה |
| יוד | חיה |
| הא | נשמה |
| ואו | רוח |
| הא | נפש |
כפי שאנו רואים, רוח מקבילה לואו, שהיא רק קו אנכי הדומה לכלי. לכן, מנקודת מבט זו, ניתן לומר שרוח מקבילה לכלי דם.
נשמה, כפי שהוזכר קודם, אחראית על התחושה והכוחות השכליים. לכן, היא מתאימה למח העצם, האתר העיקרי של ייצור תאי דם, או המטופואזה. בשפות מסוימות, כולל עברית, מח העצם נקרא “מוח העצם” ומסיבה טובה. תאי דם לבנים המיוצרים על ידי מח העצם יוצרים את הבסיס למערכת החיסון האדפטיבית, שבמורכבותה היא שנייה רק למוח. ה”אינטליגנציה” שלה—היכולת לזהות פולשים ולחסל אותם, תוך הימנעות מפגיעה ברקמת הגוף הבריאה—היא מדהימה. יתרה מזאת, בהתאמה של רמות הנשמה לאותיות השם המפורש, נשמה מתאימה לאות הראשונה הא. ההא הראשונה בשם המפורש היא רמת בינה, ה”הבנה”, הרומזת לכוחות השכליים. בינה, היא מקור מלכות, שהיא האות השנייה הא. באופן דומה, מח העצם הוא מקור הדם. זוהי סיבה נוספת להתאמה של נשמה עם מח העצם. מצד שני, המילה נשמה פירושה המילולי “נשימה”. נשימה נעשית על ידי הריאות, שהן חלק מהמערכת כי הן מחמצנות דם בשאיפה ומוציאות פחמן דו־חמצני בנשיפה. לכן, לחלופין, אנו יכולים גם לקשר נשמה עם הריאות.
הרמה הגבוהה ביותר של נפש הבהמית, הנפש הבהמית, היא חיה, “מהות החיים”. באנלוגיה עם השם המפורש, חיה מתאימה לאות יוד, שהיא בעצם נקודה. צורת הלב, שהיא בערך עגולה, יכולה להיות מצוירת בגסות כנקודה גדולה גם כן. לכן, ניתן לומר שחיה מתאימה ללב. סיבה נוספת לאנלוגיה זו היא שכפי שהוזכר לעיל, חיה מתאימה לרמת אור מקיף (או, אור סובב—ה”אור המקיף”). הלב שואב דם לכל הגוף, לא מבחין בין איברים ואיברים שונים. כפי שנדון ביצירות רבות של הפילוסופיה החסידית של חב”ד, הלב מייצג את רמת אור סובב, בדומה לחיה.
הבה נסכם כעת את האנלוגיה שלנו בטבלה:
| שם הוי”ה | נשמה | דם |
| יוד | חיה | לב |
| הא | נשמה | מח עצם או ריאות |
| ואו | רוח | כלים או ריאות |
| הא | נפש | דם |
המיפוי לעיל הוא ברמת מערכות, שבו אנו מציירים הקבלה בין רמות שונות של הנשמה לבין איברים מתאימים המעורבים בייצור ובזרימה של הדם.
הבה נסתכל כעת על הדם עצמו. אחרי הכל, הפסוק משווה את הנשמה לדם!
הדם עשוי מפלזמת דם, המכילה חלבונים (אלבומין הוא החלבון העיקרי בפלזמה המווסת את הלחץ האוסמוטי של הדם), גלוקוז, יוני מינרלים, הורמונים ופחמן דו־חמצני; אריתרוציטים או תאי דם אדומים המכילים המוגלובין; לויקוציטים, או תאי דם לבנים היוצרים את הבסיס למערכת החיסון; ותרומבוציטים, או טסיות דם, האחראים על קרישת הדם.
תאי דם אדומים הם הקבוצה השולטת של תאים בדם שנותנת לדם את צבעו האדום האופייני. תאים אלה מזוהים לעתים קרובות עם הדם, ואנחנו הולכים לקשר אותם עם רמת נפש, מהסיבות שהוסברו לעיל. התפקיד העיקרי של תאי דם אדומים (אריתרוציטים) הוא להעביר חמצן לכל התאים בגוף. חמצן הוא המרכיב החשוב ביותר באוויר. הקבלה מזהה את יסוד האוויר (אחד מארבעת היסודות הקדומים: אוויר, מים, אש, אדמה) עם כתר. ספירת כתר מחוברת ישירות לספירת מלכות, מכיוון שמלכות של העולם העליון הופכת לכתר של העולם התחתון. מכיוון שהאות השנייה ה’ היא ברמת מלכות, זהו קשר נוסף בין נפש לתאי דם אדומים. לבסוף, נפש מתורגמת לעתים קרובות כ”חיים”, מכיוון שנפש היא רמת הנשמה שנותנת חיים לגוף. באופן דומה, החמצן שנישא על ידי תאי דם אדומים גם נותן חיים כיוון שתאים אינם יכולים לתפקד ללא חמצן.
אחת המשמעויות של המילה רוח היא “רוח”, כלומר, תנועת האוויר. זה מה שפלזמה עושה – היא נעה דרך כלי הדם נושאת תאי דם וחומרי הזנה. לכן, אנחנו הולכים למתוח קו מקביל בין רוח לפלזמת הדם. פלזמה גם נושאת הורמונים שאחראים, במידה לא מבוטלת, על הרגשות שלנו. גם זה תומך בקשר הזה, מכיוון שרוח, כפי שהוזכר קודם, אחראית על היכולות הרגשיות.
נשמה, כפי שהוזכר לעיל, אחראית על היכולות השכליות של האורגניזם. נשמה גם מקבילה לה’ הראשונה של שם הוי”ה, האות שמסמלת את ספירת בינה (הבנה). תאי דם לבנים (לויקוציטים) מהווים את ליבת מערכת החיסון, שהאינטליגנציה והמורכבות שלה עדיין מעבר להבנתנו. לכן, אנחנו הולכים למתוח קו מקביל בין נשמה לתאי דם לבנים (לויקוציטים).
האתגר הגדול ביותר הוא למצוא את המרכיבים בדם שמקבילים לרמת חיה. נזכיר שרמת חיה היא רמת אור סובב (האור המקיף). נראה שטסיות הדם ואלבומין – שניהם נמצאים בפלזמה – מתאימים לתיאור. ההבדל בין האור המקיף (אור סובב) והאור החודר (אור פנימי) הוא שהראשון מפעיל השפעה כללית בלבד, בעוד שהאחרון מפעיל השפעה ספציפית. מרכיבי דם אחרים, כמו אריתרוציטים (תאי דם אדומים) או לויקוציטים (תאי דם לבנים), יש להם מטרות ספציפיות. לאריתרוציטים, למשל, יש תפקיד להעביר חמצן לתאים, לויקוציטים אחראים על מערכת החיסון. לטרומבוציטים (טסיות) ואלבומין, לעומת זאת, אין תפקיד ספציפי מלבד השפעה על תכונות הדם בכללותו. אלבומין אחראי על שמירת הלחץ האוסמוטי של הדם, וטסיות אחראיות על יצירת קרישים למניעת דימום במקרה של טראומה. תפקודים כלליים אלה מכניסים את שני התאים הללו לקטגוריה של האור המקיף, ולכן אנחנו הולכים לקשר אותם עם רמת חיה.
הבה נסכם את ההקבלות הללו בטבלה הבאה:
| שם הוי”ה | נשמה | דם |
| יוד | חיה | טסיות, אלבומין |
| ה’ | נשמה | תאי דם לבנים (לויקוציטים) |
| ו’ | רוח | פלזמה |
| ה’ | נפש | תאי דם אדומים (אריתרוציטים) |
כהערת אזהרה, אף אחד מהדברים הנ”ל אינו מתיימר להיות אמת מוחלטת ומוסמכת. במקרה הטוב, אלו השערות מושכלות שצריך לקחת בערבון מוגבל. אולי, המטולוגים, שמבינים בדם טוב ממני, יוכלו לשפר את ההקבלות המבניות הללו על ידי קישור רמות הנשמה עם מרכיבי דם אחרים. אני רק מקווה להראות שלפחות עקרונית, ייתכן שאפשר למתוח קווים מקבילים בין רמות נפש הבהמית, הנפש החיונית, למבנה מערכת כלי הדם או הדם עצמו, כפי שנראה מרומז בפסוק בפרשת אחרי מות.
————————
הערות שוליים:
[1] התרגום לאנגלית הוא מתוך ויינברג, יוסף. שיעורים בתניא. : התניא של ר’ שניאור זלמן מליאדי.
[2] נפש (לעתים נכתב כ-נפש) משמעותה המילולית היא מנוחה או רגיעה. לכן, יש המתרגמים נפש כ”נשמה הנחה”.
