המתקת דינים על ידי שזירת שמות אלוהיים

וזאת הברכה ומנהג הושענא רבה של חבטת ערבות בקרקע

תקציר

קטורת (קטורת) פירושה “קשירה”, שאנו מפרשים כשזירה; האר”י מלמד שהיא שוזרת את הוי”ה (רחמים) עם אהי”ה (דין) כדי להמתיק דין. חמש הערבות של הושענא רבה (המקבילות לחמש גבורות) וחבטתן בקרקע מבצעות את אותו האיחוד. משופר לקטורת לערבות, טקסי תשרי הם תהליך אחד: שזירת הדין עם הרחמים עד שהחומרה מתמתקת.

סיכום

ברכת משה בוזאת הברכה מקשרת בין לימוד משפטים להקטרת קטורת. האר”י מסביר שהקטורת מאחדת את השמות האלוהיים הוי”ה (רחמים) ואהי”ה (דין), ובכך ממתיקה דינים קשים. מכיוון שקטורת מבחינה אטימולוגית פירושה “קשירה/חיבור”, היא מתפקדת ככלי לשזירה – בדומה לשזירה קוונטית, שבה שתי מערכות חולקות מצב יחיד. מנהג הושענא רבה של חבטת הקרקע בחמש ערבות (חיבוט ערבות) הוא ההמשך המוחשי של דינמיקה זו: חמשת הענפים מקבילים לחמש גבורות, אשר מוכנעות ומומתקות באמצעות איחודים המתבצעים על ידי הקפות ההושענות והחבטה עצמה. כך, מראש השנה דרך יום כיפור ועד לשיאו של סוכות, קשת תשרי היא עבודה מתמשכת של המתקת הדינים – המתקת דינים על ידי קשירתם עם רחמים.

מבוא

מחר, במהלך תפילות הושענא רבה, אנו נחבוט בקרקע עם הושענות – ענפי ערבה. כפי שהתפילה הקצרה שאנו אומרים מיד לאחר מכן מגלה, טקס עתיק זה, מנהג הנביאים, נועד “להמתיק את הגבורות (דינים)”. המתקת דינים בשפה הקבלית פירושה הכנעת הדין הקשה (גבורה) עם מידת הרחמים (רחמים – האיכות הפנימית של הספירה של תפארת). אבל איך זה עובד? הפרשה האחרונה בתורה, וזאת הברכה, שבה אנו מסיימים את המחזור השנתי של קריאת התורה בשמחת תורה, מציעה רמז.

ה’ מתייחס אלינו בעיקר בשני אופנים: כאב אוהב וכשופט.

וזאת הברכה

בברכתו האחרונה לישראל, משה אומר:

יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל; יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ, וְכָלִיל עַל-מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה’ חֵילוֹ… (דברים לג:י-יא)

בכתבי האריז”ל, רבי חיים ויטאל מתעד את תורת רבו, האר”י הקדוש^[1]:

יתרה מזאת, הערך המספרי של המילה קטורה עם הכולל זהה לזה של שם אהי”ה בתוספת המילה “ברחמים“.^[2] להסביר: השם הוי”ה מסמל את מידת הרחמים של ה’. שם זה באתב”ש^[3] הוא מם–צדיק–פה–צדיק, שערכו המספרי הוא 300,^[4] שהוא הערך המספרי של המילה “ברחמים“. השם אהי”ה מסמל את מידת הדין הקשה של ה’, מכיוון שהוא קשור לפרצוף אימא, מקור הדין. הקטרת הקטורת גרמה לשם הוי”ה להתחבר עם מידת הדין, ובכך להמתיקה.^[5]

כידוע, השם האלוהי הוי”ה (י-ה-ו-ה) מעביר רחמים, בעוד השם אהי”ה (א-ה-י-ה) מעביר דין קשה (דין). האריז”ל מלמד שהקטרת הקטורת משלבת את שני השמות יחד, ובכך ממתיקה את הדין. באופן ספציפי יותר, רבי ויטאל מציין כי “הקטרת הקטורת גרמה לשם הוי”ה להתחבר עם מידת הדין, ובכך להמתיקה”. מה לקטורת ולשילוב שמות אלוהיים? הגימטריה עשויה לרמוז על השילוב, אך אינה מסבירה אותו; הקטורת עצמה עושה זאת.

קטורת כשזירה

הסברתי זאת במאמרי, “קורבנות וקטורת – שדות ושזירה“.^[6] כפי שכתבתי שם, המילה העברית לקרבנות קטורת, קטורת, פירושה המילולי הוא “עשן”, “ריח הקרבן”, או “קטורת”. עם זאת, רבי דוד קמחי (“רד”ק”) מציין שהמילה קטורות פירושה “מחוברות” מכיוון שהיא קשורה אטימולוגית למילה הארמית קטר, “לקשור”, ולמילה העברית קשר, “לקשור”, “חיבור” או “קשר”.[7] הרבי מלובביץ’, רבי מ. מ. שניאורסון, מציין שכמו בקשר, שבו לא ניתן להפריד חוט אחד מהשני (הם למעשה דבר אחד – קשר), לא ניתן להפריד את עם ישראל מה’, וזו הייתה הסמליות של קרבנות הקטורת.^[8] בהתאם לכך, הצעתי תרגום נוסף למילה קטר – “לשזור” או “שזירה”.

עם זאת בראש, אנו יכולים כעת להבין את טבע השילוב של השמות האלוהיים. המילה קטורה (“קטורת”) רומזת על השזירה של השמות האלוהיים הוי”ה ואהי”ה. במכניקה קוונטית, כאשר שני חלקיקים (או מיקומים במרחב, רגעים בזמן, או כל שתי מערכות) נשזרים, הם הופכים למעשה לאחד, חולקים את אותו מצב (או פונקציית גל). במקרה שלנו, על ידי שזירת שני שמות אלוהיים – אחד המעביר רחמים והשני מעביר דין – אנו ממתיקים את הדין, כאשר השמות השזורים אינם מבטאים עוד רחמים טהורים או דין טהור; הם מבטאים במקום זאת מצב מעורב שבו הרחמים ממתיקים את הדין הקשה.

בראש השנה, המתקנו את הדין על ידי תקיעת שופר. ביום כיפור, הכהן הגדול נהג להמתיק את הדין על ידי הקטרת קטורת. בימינו, אנו עושים זאת על ידי אמירת תיאור הליך זה בחלק מהליטורגיה הנקרא עבודה – עבודת היום – בתפילת המוסף. בכל ימי סוכות, אנו ממתיקים את הדין על ידי אמירת תפילות הושענות. האריז”ל לימד ש-100 קולות השופר שנשמעו בראש השנה, הופכים ל-100 הושענות בסוכות, ממתיקים את הדין ברחמים לאורך כל החג.^[9] ביום הדין האחרון, הושענא רבה, אנו ממתיקים את הדין על ידי חבטת הושענות (ענפי ערבה) בקרקע.

חבטת ערבות

חיבוט ערבות – המנהג לקחת אגודה של ערבות (ערבות) ולחבוט בהן בקרקע – מופיע בתיאור המשנה של טקס המקדש^[10] ומקודד בשולחן ערוך, שם הרמ”א מציין שזהו “מנהג הנביאים”.^[11] האר”י מסביר שאנו לוקחים חמישה ענפי ערבה המקבילים ל”ה’ גבורות” – חמש החומרות המושרשות באימא/בינה. חבטת הקרקע (המסמלת באופן סמלי את הארץ/מלכות) מנתקת ומכניעה חומרות אלה, מאפשרת להן להיות מומתקות על ידי חסד.^[12] בכוונות האר”י (כוונות קבליות), הקפות ההושענות (הקפת הבימה, המזכירה את המזבח) וחבטת הערבות פועלות כסדרה של ייחודים (יחודים) – שזירות – בין השמות (בעיקר הוי”ה ואהי”ה), המובילים רחמים דרך תפארת אל מלכות.^[13]

מנקודת מבט זו, אגודת הערבות מתפקדת באופן דומה מאוד לקטורת: היא כלי לחיבור והסתבכות. מדוע ערבות? מבין ארבעת המינים, ערבות הן הצנועות ביותר – ללא טעם (לימוד תורה) וללא ריח (מעשים טובים). דווקא ה”ריקנות” שלהן הופכת אותן לכלי מתאים לקבל ולהפנות מחדש את שטף הדינים. בקריאות חסידיות, העלים הלוחשים של הערבות – הרשרוש הרך שלהם, דמוי נשימה – מרמזים על תחינה, הושענא, “אנא הושע”. טבען הגמיש ואוהב המים מעורר חסד – חסד זורם ומעניק חיים – המוכן למתן את הדין.^[14]

זה עוזר להאיר את ברכת משה בוזאת הברכה: “יורו משפטיך ליעקב” ממקם את ישראל כנושא המשפט האלוהי (צדק), בעוד ש”ישימו קטורה באפך” מזהה את העבודה הכהנית הפנימית, הקטורת, המשלבת רחמים עם דין. הסיום של קריאת התורה השנתית מדריך אותנו בפרקטיקה של סוף תשרי: להעביר דינים דרך איחוד, לא התנגדות; לשזור אהיה עם הוויה עד שהדין הקפדני נטבל ברחמים.

מסקנה

הקטורת אינה רק טקס ארומטי; היא תהליך של הסתבכות. על ידי הבנת השורש הלשוני של קטורת כ”קשירה” ומיפוי השמות של האר”י, אנו רואים כיצד התורה מנחה פרקטיקה עקבית: להמתיק דינים על ידי הסתבכותם עם רחמים. הערבות של הושענא רבה משלימות את המעגל שנפתח בשופר ובקטורת של יום כיפור – הסתבכות שנתית מחודשת של דין עם רחמים. לחיות לימוד זה פירושו להפוך, אנו עצמנו, לקשרים של רחמים – קשרים המסבכים דין עם חמלה.

יהי רצון שכל הדינים יומתקו. שתתברכו כולכם בקוויטל טוב (“פסק דין כתוב”) ושנה טובה ומתוקה!

[1] רבי חיים ויטאל, שער הפסוקים וליקוטי תורה, פרשת וזאת הברכה.

[2] המילה קטורה מאויתת קוף–טית–וו–ריש–הא. הגימטריה (הערך המספרי) של מילה זו היא 100+9+6+200+5=320. הוספת אחד (כולל) עבור המילה עצמה מביאה לתוצאה 321. הגימטריה של השם אהיה (אלף-הא-יוד-הא) היא 1+5+10+5=21. המילה “ברחמים” מאויתת בית-ריש-חית-מם-יוד-מם> הגימטריה שלה היא 2+200+8+40+10+40+300. לכן קטורה = אהיה + כולל + ברחמים.

[3] אתב”ש הוא אחד מכמה אלפביתים חלופיים שנוצרים על ידי טרנספורמציה של סימטריה מראה – האות הראשונה, אלף, מוחלפת באות האחרונה, תו, האות השנייה, בית, מוחלפת באות הלפני אחרונה, שין, וכן הלאה.

[4] השם האלוהי הוויה (י-ה-ו-ה) באתב”ש הופך למם–צדיק–פה–צדיק (יוד→מם, הא→צדיק, וו→פה, הא→צדיק), שיש לו גימטריה של 300 (40+90+80+90).

[5] תרגום לאנגלית מאת הרב משה ויסנפסקי, “תפוחים מן הפרדס: לקט מתורתו המיסטית של הרב יצחק לוריא (האר”י ז”ל) על פרשת השבוע,” (Thirty Seven Books, 2006), עמ’ 1056.

[6] א. פולטורק, “קרבנות וקטורת – שדות והסתבכות,” QuantumTorah.com, 15 במרץ 2017; ראה באתר https://quantumtorah.com/sacrifices-and-incenses-fields-and-entanglement/ (נדלה ב־10/12/2025).

[7] רד”ק, ספר השרשים, שורש קטר; השוו לארמית קטר (“לקשור”).

[8] הרב מ. מ. שניאורסון, ספר התועדויות תשמ”ז, כרך ב’, עמ’ 558-559; ראה גם ספר המאמרים מלוקט, כרך ב’, עמ’ 122-123.

[9] הרב חיים ויטאל, שער הכוונות, דרושי הושענא רבה. ראה גם הרב שניאור זלמן מליאדי, סידור עם דח.

[10] משנה סוכה ד:ה–ו.

[11] שולחן ערוך, אורח חיים תרס”ד, רמ”א שם, על מנהג נביאים של חיבוט ערבות.

[12] פרי עץ חיים, שער סוכות (דרוש על ערבות/הושענא רבה) בנוגע לחמש ערבות כה’ גבורות ומתיקתן.

[13] שער הכוונות, דרושים לסוכות/הושענות.

[14] על קריאות סמליות של ערבות בספרות החסידית, ראה ספר המאמרים (שנים שונות) על סוכות/הושענא רבה.