בחלק הראשון על המודל הסטנדרטי, גילינו הקבלה מעניינת בין סידור החלקיקים היסודיים במודל הסטנדרטי (הידוע גם כתורת השדה הקוונטי) לבין התיאור המקראי של מחנה בני ישראל במדבר סיני. הראינו גם הקבלה מפתיעה עוד יותר בין המודל הסטנדרטי לבין סדר השתלשלות – הסדר האונטולוגי של הבריאה – תורה מרכזית בקבלת האר”י. בחלק השני הזה, נחקור את ההבדל בין לפטונים (חלקיקי חומר) לבין בוזונים (קוונטים של שדות) ונגלה תובנה מדוע בוזונים (למעט היגס) חורגים ממגבלות המרחב והזמן. לבסוף, נמצא הקבלה רוחנית לאנטי-חומר בדברי קהלת.
בוזונים לעומת לפטונים – חריגה ממרחב וזמן
ההקבלה בין ארבעת העולמות מצד אחד ושלושת הדורות של החומר והכוחות היסודיים מצד שני פותחת הקבלה נוספת. מה שבעיקר מבדיל בין בוזונים (נושאי כוחות) לפרמיונים (חלקיקי חומר) הוא שבעוד שפרמיונים תופסים מרחב, בוזונים לא. הסיבה שפרמיונים תופסים מרחב היא שיש להם ספין של ½ ולכן הם מצייתים לעקרון האיסור של פאולי, שלפיו שני חלקיקים זהים או יותר בעלי ספין חצי-שלם (כלומר, פרמיונים) אינם יכולים לתפוס את אותו מצב קוונטי בתוך מערכת קוונטית בו-זמנית.[1] בגלל עקרון האיסור, אטומים תופסים מרחב בלעדי – שני אטומים אינם יכולים לתפוס את אותו מרחב. כתוצאה מכך, כל החומר תופס מרחב. בוזונים, שהספין שלהם הוא מספר שלם ולא חצי-שלם, אינם מצייתים לעקרון האיסור, ושני בוזונים יכולים להתקיים בשמחה באותו מרחב. אכן, בוזונים הם קוונטים של שדות (אלקטרומגנטי, כבידתי, חזק וחלש), המתפשטים בכל המרחב וחופפים זה את זה. אנו רואים זאת מהניסיון היומיומי שלנו: גלי רדיו (שהם גלים בשדה האלקטרומגנטי) מתפשטים באותו מרחב “התפוס” על ידי שדה הכבידה. בעוד שפרמיונים מוגבלים על ידי המרחב, בוזונים אינם. במובן מסוים, בוזונים כמעט חורגים מהמרחב. [2]
זה משתלב היטב עם המודל שלנו. זכרו שהטור הרביעי ברשת של המודל הסטנדרטי – הטור המאוכלס בבוזונים – מקביל לעולם האצילות – עולם האצילות. עולם זה חורג ממרחב וזמן. הקבלה וחסידות מלמדות שמרחב וזמן (או הארכיטיפים הרוחניים שלהם) מופיעים לראשונה במלכות (הספירה התחתונה) של אצילות. לכן, מרחב וזמן (אם כי רוחניים) מורגשים רק בעולמות בי”ע – בריאה, יצירה, ועשיה. הופעת המגבלות המרחביות בעולמות בי”ע מקבילה לפרמיונים, המופיעים בשלושת הטורים הראשונים של רשת המודל הסטנדרטי המקבילים לשלושת עולמות בי”ע.
הקבלה דומה במקצת קשורה לזמן. כפי שהוזכר לעיל, אין זמן באצילות; הזמן נברא לראשונה במלכות של אצילות ומורגש רק בעולמות התחתונים של בי”ע. באופן דומה, פרמיונים המאכלסים את שלושת הטורים הראשונים של הרשת, המקבילים לשלושת עולמות בי”ע, מוגבלים על ידי הזמן. הבוזונים, לעומת זאת, מאכלסים את הטור הרביעי המקביל לאצילות, שם אין זמן. היינו מצפים לראות בוזונים חורגים מהזמן, לפחות במובן מסוים. ואכן, פוטונים, גלואונים, ובוזוני W ו-Z חסרי מסת מנוחה, וכולם נעים במהירות האור. כפי שאנו יודעים מתורת היחסות הפרטית של איינשטיין, ככל שעצם נע מהר יותר, הזמן זורם לאט יותר – תופעה הידועה כהתארכות זמן יחסותית. במהירויות הקרובות למהירות האור, הזמן מאט כמעט לעצירה מוחלטת. בגבול, כאשר מהירות העצם שווה למהירות האור, הזמן נעצר. זו הסיבה שפוטון, הנע תמיד במהירות האור, אינו “חווה” זמן – הוא חורג ממנו. כך גם שלושת הבוזונים האחרים – גלואונים ובוזוני Z ו-W – כולם נעים במהירות האור ואינם “חווים” זמן. זה מה שהיינו מצפים מהחלקיקים המקבילים לעולמות חסרי הזמן של אצילות.
היוצא מן הכלל היחיד מההקבלה היפה הזו הוא בוזון היגס, שיש לו מסת מנוחה והוא אינו נע במהירות האור – הוא יצור של זמן. אבל בוזון היגס הוא חריג במובנים רבים,[3] אז אולי לא צריך להפתיע שהוא שובר את ההקבלה המושלמת אחרת. כנראה שבוזון היגס אינו שייך לטור הרביעי של הרשת – מקום זה צריך להיות מאוכלס על ידי הגרביטון – קוונט היפותטי של שדה הכבידה. אם היינו עושים החלפה זו, היינו משחזרים את ההקבלה, כי הגרביטון אמור להיות חסר מסת מנוחה, נע במהירות האור, ואינו “חווה” זמן. בינתיים, כל עוד המודל הסטנדרטי אינו כולל כבידה, רבים מעדיפים למקם את בוזון היגס בטור חמישי, כמו בתרשים זה:
אנטי-חומר
ההקבלה שלנו לא תהיה שלמה אם לא נתייחס לאנטי-חומר. לפי המודל הסטנדרטי, כפי שהוזכר קודם, לכל פרמיון יש תאום רשע – אנטי-חלקיק, שיש לו את כל אותן תכונות כמו הפרמיון למעט מטען הפוך. למשל, האנטי-חלקיק של אלקטרון הוא פוזיטרון – חלקיק זהה לאלקטרון למעט שיש לו מטען +1, במקום המטען -1 של האלקטרון. לכל פרמיון אחר יש שותף אנטי-חומר. האם יש הקבלה לאנטי-חומר בתחום הרוחני? מסתבר שיש.
כפי שהקבלה מלמדת, יש שני תחומים בעולמות הרוחניים – תחום הקדושה (סטרא דקדושה) ותחום הטומאה (סטרא אחרא – “הצד האחר”). אכן, קהלת אומר, “גם את זה לעומת זה עשה האלוקים”.[4] שני התחומים הם השתקפויות מראה זה של זה. כפי שהצעתי במקום אחר,[5] הקליפות הטמאות מקבילות לאנטי-חומר.
מסקנה
ככל שההקבלה מעמיקה, אנו נותרים תוהים, האם העולמות הרוחניים הם מטאפורות או קודמים למציאות הפיזית?
הערות שוליים:
[1] עיקרון זה נוסח בשנת 1925 על ידי הפיזיקאי היהודי-אוסטרי וולפגנג פאולי.
[2] בוזונים רק “חורגים” מהמרחב במובן שהם אינם תופסים מרחב בלעדי אלא ממלאים את כל המרחב ואינם מוגבלים למגבלות מרחביות. הם יכולים גם להתקיים יחד באותו מרחב. מצד שני בוזונים אינם חורגים לחלוטין מהמרחב, כי הם קוונטים של שדות המוגדרים כפונקציות על המרחב.
[3] בעוד שכל הבוזונים האחרים הם בוזוני כיול, היגס אינו – הוא בוזון סקלרי. איננו יודעים כיצד בוזון היגס רוכש את המסה שלו. מנגנון היגס אחראי למתן מסה לכל הפרמיונים. אבל האם בוזון היגס יכול לתת מסה לעצמו? אלה הן רק חלק מהתמיהות הרבות לגבי בוזון היגס.
[4] קהלת ז:יד.
[5] ספירת ימים ושבועות, הערת שוליים 14. (ראה באינטרנט https://quantumtorah.com/counting-weeks-and-days/.)
