אִם־מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל וְאִם־אֶקַּח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָךְ… (בראשית י״ד:כ״ג)
לאחר ניצחון על חמישה מלכים, אברהם (אז נקרא אברם) מסרב לקבל כל שלל ממלך סדום, עד לחוט ושרוך הקטנים ביותר. הגמול מגיע במהירות:
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר־ה׳ אֶל־אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד׃ וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה׳ מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי… (בראשית ט״ו:א׳-ב׳)
כאשר אברם מתייסר על חוסר ילדים, ה׳ מוציא אותו החוצה:
הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׃ (בראשית ט״ו:א׳-ב׳)
התלמוד חושף את החילופין העמוקים יותר:
בשכר שאמר אברהם ״אם מחוט ועד שרוך נעל״, זכו בניו לשתי מצוות: חוט של ציצית ורצועה של תפילין.[1]
סירובו של אברם לחוט ושרוך הגשמיים זיכה את צאצאיו בחוט הציצית (הציציות) ורצועות התפילין (תפילין)—חפצים קדושים הנלבשים לנצח.
בפיזיקה, זוהי שימור באמצעות שינוי צורה. אנרגיה אינה יכולה להיהרס, רק להשתנות—מקינטית לפוטנציאלית, מחומר לאנרגיה, מצורה אחת לאחרת. החוט אינו נעלם; הוא מתעלה. מה שאברהם (אברם) מסרב לקבל בצורה חומרית, הוא מקבל בצורה רוחנית. על ידי דחיית הביטוי הנמוך יותר, הוא פותח את הגבוה יותר. אותו ״חוט״ קיים במישורים שונים—אחד זמני, אחד נצחי.
״אל תחליף את החוט שמחזיק מעמד בחוט שמתפורר.״
זוהי התמרה רוחנית: מה שאתה מוותר עליו חומרית הופך למשהו קבוע. אברהם יכול היה לצבור עושר סופי; במקום זאת, הוא קיבל מספר אינסופי של צאצאים. הוא יכול היה לאחוז בחוט הפיזי; ילדיו לובשים את הקדוש. הוא יכול היה לנעול סנדלים מעור עם רצועות; במקום זאת, ילדיו מניחים תפילין קדושות, עוטפים עצמם ברצועות עור. הבחירה אינה בין להיות או לא להיות—אלא באיזה מישור שוכן הגמול שלך.
לקח
בכל פעם שאתה מסרב למה שכולם נאחזים בו—אגו, הכרה, סיפוק מיידי—אינך מפסיד. אתה משנה צורה. מה שיכול היה להיות רווח זמני הופך לגמול נצחי. אל תחליף את החוט שמחזיק מעמד בחוט שמתפורר.
[1] בבלי סוטה יז ע״א; בראשית רבה מג:ט.
