הבאר שהייתה שם תמיד

(פרשת וירא, בראשית כ״א:י״ד-כ״א)

הגר וישמעאל גוססים מצמא במדבר. בייאושה, הגר מניחה את בנה תחת שיח והולכת הרחק, בלתי מסוגלת לצפות במותו. ואז קורה דבר מדהים:

וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם. (בראשית כ״א:י״ט)

שימו לב שהמלאך אינו יוצר באר—המלאך רק פוקח את עיניה של הגר—הבאר הייתה שם כל הזמן. חז״ל מלמדים:

אמר רבי בנימין: הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם. (בראשית רבה נ״ג)^[1]

הבאר הייתה אמיתית. היא הייתה פיזית. היא הכילה מים ממשיים. להגר היו עיניים מתפקדות. ובכל זאת, היא לא יכלה לראות אותה.

עיוורון פסיכולוגי

עיוורון מחוסר תשומת לב: בניסוי המפורסם של “הגורילה הבלתי נראית”, אנשים הסופרים מסירות כדורסל נכשלים בראיית גורילה העובר בסצנה.^[2] תשומת הלב שלנו מסננת את המציאות בצורה כה אגרסיבית שאנחנו פשוט לא מסוגלים לראות מה שנמצא ממש מולנו כאשר המיקוד שלנו במקום אחר. הגר, נואשת וממוקדת בבנה הגוסס, לא יכלה לראות את הבאר.

עיוורון לשינוי: אפילו שינויים דרמטיים בשדה הראייה שלנו נשארים בלתי מורגשים אם הם מתרחשים במהלך הפרעה קצרה. קריאתו של המלאך להגר עשויה לייצג את אותו שינוי קריטי בתשומת הלב שהכין את הבמה לפקיחת עיניה על ידי אלוהים, מה שאפשר למידע שהיה בלתי נראה קודם לכן להירשם פתאום.

יצירה לעומת גילוי

אנו נוטים לגשת לבעיות על ידי שאילת השאלה, “מה אני יכול לבנות?” מה אני יכול להמציא? איזה פתרון חדש אני יכול ליצור?

אבל חלק מהבעיות הקריטיות ביותר שלנו אינן דורשות יצירה. הן דורשות גילוי—הסרת המחסומים המונעים מאיתנו לראות את מה שכבר קיים.

ההבחנה חשובה:

• יצירת פתרון דורשת משאבים, זמן ומאמץ כדי לבנות משהו חדש
• גילוי פתרון דורש רק שינוי בתפיסה כדי להכיר במה שכבר קיים

כאשר איננו יכולים לראות את הבאר

מה מנע מהגר לראות את הבאר?

פאניקה מצמצמת את התפיסה. תחת לחץ קיצוני, המנהור הקוגניטיבי שלנו מתעצם. אנו מעבדים פחות מידע חזותי באופן מילולי.^[3] הגר, שהייתה שקועה בפחד ובצער, איבדה את היכולת לסרוק את סביבתה ביעילות.

ציפייה מעצבת תצפית. אם אתה בטוח שהמדבר ריק, אתה מפסיק לחפש. המוח רואה את מה שהוא מצפה לראות—ציפייה מעצבת תצפית.^[4] הגר “ידעה” שאין מים, אז לא היו מים.

עיוורון קרבה. לפעמים פתרונות כל כך קרובים שהם נופלים מחוץ לרדיוס החיפוש שלנו. אנו מביטים לאופק לעזרה בזמן שאנו עומדים ליד הפתרון.

ההתערבות

מה בעצם קרה? הטקסט ספציפי: “קריאת מלאך שוברת את הפאניקה של הגר (פסוק י״ז); אלוהים פוקח את עיניה (פסוק י״ט). המציאות לא השתנתה—התפיסה שלה השתנתה.”

לפעמים אנחנו זקוקים להתערבות חיצונית כדי לשבור את העיוורון התפיסתי שלנו:

• שאלה ממישהו מחוץ למצב שלנו
• רגע של דממה כפויה
• התמוטטות של ודאות שגויה
• עיניים רעננות על בעיה ישנה

ההתערבות אינה יוצרת מציאות חדשה. היא משבשת את המצב המנטלי שמנע מאיתנו לראות את המציאות.

"כדי לראות, עליך להביט!"

הצופה המשתתף

בחלק מהפרשנויות של מכניקת הקוונטים, כמו קריסת הגל המודעת של פון נוימן-ויגנר, לצופה יש תפקיד מכריע—הצופה גורם לקריסת פונקציית הגל, והופך פוטנציאל למציאות. הפיזיקאי ג’ון וילר תפס זאת בצורה מפורסמת עם המושג שלו של “הצופה המשתתף”.[5] דרך עדשה זו, אנו עשויים לראות את סיפורה של הגר באופן שונה: באופן מטאפורי, עד שהיא הביטה, הבאר הייתה קיימת בסופרפוזיציה של מצבים—גם שם וגם לא שם. על ידי פקיחת עיניה של הגר, אלוהים העצים אותה לגרום לקריסת פונקציית הגל של הבאר, כביכול, ולהביא אותה לקיום מוחשי.

הלקח חודר עמוק: כדי לראות, עליך להביט. השתמש בכוחך. היה צופה משתתף. המציאות עשויה לחכות לתשומת הלב שלך כדי להגשים את מה שכבר קיים בפוטנציאל.

הבאר נמצאת שם

לפני שאתה חופר, לפני שאתה בונה, לפני שאתה מתייאש—עצור. מה אם הפתרון כבר קיים? מה אם העיניים שלך פשוט צריכות להיפקח? המים שיכולים להציל אותך עשויים להיות במרחק שלושה צעדים.

[1] בראשית רבה, פרשה נ״ג (במיוחד נ״ג:י״ג-י״ד). מהדורה ביקורתית יוליוס תיאודור וחנוך אלבק. ירושלים: ספרי וורמן, תשכ״ה

[2] סיימונס, ד. ג’., וצ’בריס, כ. פ. (1999). גורילות בקרבנו: עיוורון מתמשך לחוסר תשומת לב לאירועים דינמיים. תפיסה, 28(9), 1059–1074. https://doi.org/10.1068/p281059.

[3] איסטרברוק, ג’. א. (1959). ההשפעה של רגש על ניצול רמזים וארגון התנהגות. סקירה פסיכולוגית, 66(3), 183–201. https://doi.org/10.1037/h0047707.

[4] ראו, ר. פ. נ., ובלארד, ד. ה. (1999). קידוד חיזוי בקורטקס הויזואלי: פרשנות פונקציונלית של כמה אפקטים של שדה קליטה חוץ-קלאסיים. נוירוסיינס של הטבע, 2(1), 79–87. https://doi.org/10.1038/4580.

[5] וילר, ג’. א. (1983). “חוק ללא חוק.” בתוך ג’. א. וילר וו. ה. זורק (עורכים), תורת הקוונטים ומדידה (עמ’ 182–213). פרינסטון, ניו ג’רזי: הוצאת אוניברסיטת פרינסטון.