האלפבית הגנטי אינו קשור לשם ה׳… מלבד העובדה שהכל קשור לשם ה׳

בבלוג זה, אנו מחפשים הקבלות מבניות בין התורה למדע; אנו מחפשים מטפורות מדעיות שעוזרות לנו להבין את התורה טוב יותר; ואנו מחפשים תובנות תורניות שיעזרו לנו להבין את המדע ביתר עומק. עם זאת, מאמץ זה רצוף סכנות. שימוש בהקבלות שטחיות שאינן עומדות במבחן הביקורת אינו משרת לא את התורה ולא את המדע וכנראה פוגע באמינות המחקר הבין-תחומי הזה. איני אוהב לבקר אחרים, שכן עבודתי שלי אינה נקייה משגיאות. אך אני מרגיש מחויב להשמיע אזהרה.

אחת מההקבלות הבלתי מבוססות הללו שמטרידה אותי כבר שנים היא האנלוגיה הנטענת בין ארבעת הבסיסים (“האותיות”) של הקוד הגנטי לבין ארבע האותיות של הטטרגרמטון—השם הנכון של ה׳. הקבלה זו, שמקודמת על ידי כמה מחברים אינטליגנטיים ביותר עם רקע לא מדעי, נשמעת בערך כך: כל החיים הביולוגיים מבוססים על DNA, שמקודד על ידי ארבע אותיות. גם שמו של ה׳ מורכב מארבע אותיות, ולכן הוא נקרא ביוונית טטרגרמטון (פשוטו כמשמעו “ארבע אותיות”)—וכך שמו של ה׳ מקודד בגנום של כל צורות החיים.

ההקבלה הנטענת הזו היא כשל ברמות רבות. אכן יש ארבעה בסיסים: אדנין (A), תימין (T), ציטוזין (C), וגואנין (G). ארבע האותיות הללו—A, T, C, ו-G—מקודדות מילים בנות שלוש אותיות, שמתחברות בדרכים שונות ליצירת עשרים חומצות האמינו החיוניות המרכיבות חלבונים, אבני הבניין של החיים.

הטטרגרמטון מורכב מארבע אותיות: יוד (Y), הא (H), ואו (W), והא (H). אך כפי שאנו רואים, יש רק שלוש אותיות ייחודיות, שכן האות הא מופיעה פעמיים—במקום השני והרביעי.

איננו צריכים להסתכל רחוק יותר—האנלוגיה מתפרקת כבר כאן. הטטרגרמטון מקודד מילה בת ארבע אותיות עם שלוש אותיות ייחודיות. בגנטיקה, לעומת זאת, מילים בנות שלוש אותיות מקודדות עם ארבע אותיות ייחודיות (בסיסים). המטרה הבלעדית של מילים בנות שלוש אותיות אלה היא ליצור צירופים ליצירת עשרים חומצות האמינו החיוניות המרכיבות את החלבונים שלנו. קשה לראות הקבלה ישירה עם הטטרגרמטון. [1]

יתרה מזאת, ארבע האותיות של הקוד הגנטי הן זוגות בסיסים. הן נקראות “זוגות” מפני שהן מזדווגות זו עם זו, ויוצרות שלבי הסולם המחברים בין שני גדילי ה-DNA. כך, אדנין (A) תמיד מזדווג עם תימין (T), וגואנין (G) תמיד מזדווג עם ציטוזין (C). אף על פי ששתי האותיות הראשונות של הטטרגרמטון, יוד והא, ושתי האותיות האחרונות, ואו והא, לעיתים מזווגות בקבלה,^[2] הן מרכיבות שתי יחידות ואינן מחברות דבר, בניגוד למקרה של זוגות הבסיסים הגנטיים.

איור 1. זוגות בסיסים, כאשר ציטוזין תמיד מתחבר עם גואנין ותימין תמיד מתחבר עם אדנין. (מקור: המכון הלאומי לחקר הגנום האנושי)

גילויים אחרונים הנחיתו את המכה הסופית לאנלוגיה הבלתי מבוססת הזו. בשלושה מאמרים שפורסמו באפריל בScience, המחברים מתארים בסיס חמישי חלופי—2-אמינואדנין, שכונה “Z”. הוא נמצא בדרך כלל בבקטריופאגים—וירוסים שניזונים מחיידקים. בכמה פאגים, הבסיס Z מחליף את A ומזדווג עם T. מיותר לציין שאין אות חמישית חלופית^[3] שמחליפה אי פעם אחת מהאותיות בטטרגרמטון.

איני מטיל ספק בכך שכוונות טובות מניעות מחברים שעושים אנלוגיות בלתי מבוססות כאלה. מקובלים מלמדים שכל הדברים הנבראים שואבים את “האנרגיה” שלהם מאיזה צירוף של אותיות הטטרגרמטון. לדוגמה, הרב משה חיים לוצאטו, ב138 פתחי חכמה, אמר,

לסיכום, כל הקיים מיוסד על סוד השם הזה ועל סוד האותיות הללו שממנו הוא מורכב.^[4]

כך, במובן מסוים, הכל “קשור” לשם זה של ה׳. הרצון לאתר קשר זה בטבע מובן וראוי לשבח. עם זאת, דבר אחד הוא להרהר כיצד כל הבריאה באה מה׳; דבר אחר לגמרי הוא להשמיע הצהרות ספציפיות שנשמעות מדעיות מאוד אך אינן עומדות במבחן. אנחנו, כולל אני, צריכים להיות זהירים יותר בפירוש הקבלות מבניות בין התורה למדע.

הערות שוליים

[1] ודאי, שלוש האותיות הראשונות של הטטרגרמטון, יוד-הא-ואו, מייצגות שם אלוהי בפני עצמו, שמשמש לעיתים קרובות בהגיגים קבליים שונים. ניתן גם להבחין באנלוגיה בשילוב שלישיות אותיות בשם המפורש—השם בן 72 האותיות של ה׳ משמות יד:יט-כא המורכב משלישיות אותיות כשקוראים בוסטרופדונית (רש”י). ראה הרב קפלן, אריה. הבהיר: הארה. (1989: ויזר), עמ׳ 42.

[2] על פי הקבלה, שתי האותיות הראשונות של הטטרגרמטון, יוד והא, יוצרות שם אלוהי נפרד הנכתב כיה (תהלים סח:ד; ישעיהו יב:ב, כו:ד, ולח:יא), אך מבוטא בשפת היום-יום כ”כה” (מפני שאסור לבטא שם אלוהי מחוץ להקשר של ברכה או קריאת תורה). שתי האותיות האחרונות של הטטרגרמטון, ואו (או וו) והא, אינן יוצרות שם נפרד אך כן יוצרות יחידה. נאמר ששתי האותיות הראשונות של הטטרגרמטון מייצגות עלמא דיתכסיא (העולם הנסתר), בעוד ששתי האותיות האחרונות מייצגות עלמא דיתגליא (העולם הנגלה) (תניא, לקוטי אמרים, פרק 26). יתרה מזאת, כל אחת מהאותיות מייצגת פרצופים—פנים אלוהיות (תצורות דינמיות של ספירות כלולות זו בזו). יוד מתאים לפרצוף אבא (האב העליון), הא מתאים לפרצוף אמא (האם העליונה), ואו מתאים לפרצוף זעיר אנפין (או ז”א—”פנים קטנות”, והחוד העליון של היוד), וההא האחרונה מתאימה לנוקבא דז”א (בת הזוג הנקבה—האחות והכלה—של הז”א). אבא מזדווג עם אמא, וז”א מזדווג עם נוקבא.

[3] למעשה, היסוד החמישי בטטרגרמטון כן קיים—זהו החוד העליון של האות יוד, שמתאים לפרצוף של אריך אנפין—אך זו אינה אות והיא אף פעם לא מחליפה שום אות אחרת.

[4] הרב משה חיים לוצאטו, “פתח לא”, ב138 פתחי חכמה, תרגום הרב א. גרינבוים (מכון אזמרא, 2005).