פרשת ויקהל עוסקת בבניית המשכן. בקבלה, המשכן נתפס כמיקרוקוסמוס המייצג מודל מיניאטורי של היקום כולו – הן הפיזי והן הרוחני. המשכן הורכב בעיקר משתי קטגוריות של חפצים. הקטגוריה הראשונה כללה את הכיסויים שהיוו את הגג ואת הקירות המקיפים את המשכן. הקטגוריה השנייה כללה כלים – החפצים בתוך המשכן. זו אינה הפעם הראשונה שתיאור הכיסויים והכלים מופיע בתורה. בפרשת תרומה, ה’ נותן למשה הוראות מפורטות לבניית המשכן. מעניין שבתרומה, ה’ מדבר תחילה על הכלים ואחר כך על הכיסויים, בעוד שבויקהל, כאשר משה מנחה את בני ישראל, הוא הופך את הסדר ומדבר תחילה על הכיסויים ואחר כך על הכלים. מדוע משה הפך את הסדר?
בקבלה ובפילוסופיה החסידית, שתי הקטגוריות הללו – כיסויים וכלים – נתפסות כהתגלמויות של שני סוגי אור אלוהי – האור המקיף והאור החודר.[1]
אור מקיף, או בשמו האחר אור סובב כל עלמין, כלומר האור המקיף את כל העולמות – הוא אור אינסופי החורג מהעולמות מבלי לחדור אליהם. הוא מקיף את העולמות ועוטף אותם מבלי להאיר אותם מבפנים. במבנה המשכן, אור זה מתגלם בכיסויים המקיפים את המשכן מבחוץ. האור המקיף – אור מקיף – מקביל גם למצוות. קיום המצוות האלוהיות ממשיך את האור המקיף. האור המקיף, אור מקיף, מייצג את ההיבט הטרנסצנדנטלי של האצילות האלוהית.
אור פנימי, או בשמו האחר אור ממלא כל עלמין, כלומר האור הממלא את כל העולמות – הוא האור המסונן ומופחת בעוצמתו כך שהבריאה יכולה לקלוט אותו ולהפיק ממנו תועלת. הוא מאיר את העולמות מבפנים. במבנה המשכן, אור פנימי מתגלם בכלים שבתוך המשכן, כגון המנורה, מזבח הקורבנות, מזבח הקטורת, השולחן, ארון הברית, הלוחות והכרובים. אור פנימי מתגלם גם בתורה. לימוד התורה, שניתן להבין ולקלוט, ממשיך את האור הפנימי. אור זה, אור פנימי, מייצג את ההיבט האימננטי של האצילות האלוהית.
המושגים של “אור מקיף” ו”אור חודר” נראים כמנוגדים לאינטואיציה שלנו. האם נוכל למצוא מטאפורה למושגים מיסטיים אלה בפיזיקה? כמובן שכן! הדואליות של אור מקיף-אור חודר דומה מאוד לדואליות גל-חלקיק של האור. דנתי בדואליות גל-חלקיק של האור במאמרים קודמים שלי (קונפליקט הבל וקין – דואליות גל-חלקיק, יעקב מלמד דואליות גל-חלקיק, וביכורים ודואליות הגל-חלקיק של הטבע). כתזכורת קצרה, היסטורית, האור נחשב להיות או חלקיקים (אייזק ניוטון היה התומך העיקרי בגישה זו) או גלים (רוברט הוק וכריסטיאן הויגנס היו התומכים המובילים בגישה זו; תומס יאנג הדגים מאוחר יותר את טבע הגל של האור באמצעות ניסוי הסדק הכפול המפורסם שלו). כיום אנו יודעים שלאור יש את שתי התכונות: בתדירויות נמוכות (אורכי גל ארוכים), האור מתנהג כמו גלים, בעוד שבתדירויות גבוהות (אורכי גל קצרים), האור מתנהג יותר כמו חלקיקים.
לגלים יש תכונה פיזיקלית ייחודית הנקראת “דיפרקציה”. כאשר גל נתקל במכשול, הוא מתכופף סביב הפינות של המכשול אל תוך אזור הצל הגיאומטרי של המכשול. במילים אחרות, גל האור עוטף את העצם העומד בדרכו. כל מי שיצא לטיול בקאנו בנהר הבחין בתופעת הדיפרקציה כשראה איך מי הנהר מסתחררים סביב הסלעים, ולא משאירים אזור יבש מאחורי הסלעים. זו הסיבה שאנו משתמשים בגלי האור כמטאפורה לאור המקיף אור מקיף.
כאשר האור מתנהג יותר כמו קרניים של חלקיקים, בעת מפגש עם עצם, חלק מהפוטונים (קוונטות האור) יחדרו לעצם, בעוד שאחרים יוחזרו על ידי העצם. האור החודר, אור פנימי, מתנהג באופן דומה – לפעמים הוא חודר את העולמות שהוא מאיר, ולפעמים הוא מוחזר למקורו (במקרה זה הוא נקרא אור חוזר, ה”אור המוחזר”).
לא אור מקיף ולא אור פנימי הם אור כשלעצמו. אלה הם היבטים שונים של האצילות האלוהית – טרנסצנדנטית (אור מקיף) או אימננטית (אור פנימי). האור הפיזי הוא רק אנלוגיה. עומק האנלוגיה של האור מודגש עוד יותר על ידי המספר שבע. כפי שהאור הפיזי מורכב משבעה צבעי הקשת, כך גם המקבילה הרוחנית שלו, אור פנימי, יש לה שבעה היבטים, המקבילים לשבע מידות (שבע ספירות תחתונות) של אצילות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות.
בקטע הבא, הזוהר מקשר את שבע הספירות התחתונות עם צבעי הקשת:
מתי הם [האורות של חסד, גבורה, תפארת, נצח, והוד, מתגלים בספירה של יסוד] מופיעים? בזמן שהקשת מתגלה בעולם. כי בזמן שהקשת מופיעה אז הם מתגלים.[2]
רבי משה קורדובירו מלמד בפרדס רימונים[3] שהספירות מקבילות לצבעים כדלקמן:
| ספירה | צבע |
| חסד | לבן (או ירוק, לפי מקורות אחרים) |
| גבורה | אדום וזהב |
| תפארת | צהוב וסגול (או ירוק, לפי הזוהר) |
| נצח | ורוד בהיר |
| הוד | ורוד כהה |
| יסוד | כתום |
| מלכות | כחול (שחור, לפי הזוהר) |
יתרה מזאת, בדיוק כפי שלאור הפיזי יש שלושה צבעים עיקריים שבשילובים שונים מייצרים את כל שבעת צבעי הקשת, כך גם האור הרוחני—שבע מידות עשויות משתי שלישיות: חסד-גבורה-תפארת ונצח-הוד-יסוד (בתוספת מלכות, שהיא שער לעולם התחתון).
כמו כל מטפורה, הצבע כמטפורה לאצילות האלוהיות מוגבל. לדוגמה, הוא אינו מבטא את הטבע האינסופי של אור מקיף (במתיחה מסוימת, אפשר לומר, אולי, שגל אינו מקומי ובאופן תיאורטי נמתח עד אינסוף). המטפורה הזו גם אינה תופסת את הרעיון שאור פנימי בא מאור מקיף דרך סדרה של צמצומים, כלומר “התכווצויות”. עם זאת, האור נותר מטפורה מצוינת לאצילות האלוהיות שאנו קוראים להן סובב כל עלמין וממלא כל עלמין.
כפי שדנתי במאמרי הקונפליקט של הבל וקין—דואליות גל-חלקיק, דואליזם גל-חלקיק מקביל לדואליזם כלל-פרט בפרשנות התורה. גלים הם מטפורה לכלל (כללי), בעוד שחלקיקים הם מטפורה לפרט (פרטי). כעת אנו יכולים, אולי, להבין מדוע משה הפך את סדר ההוראה. כאשר ה׳ לימד את משה, ה׳ התקדם מפרט לכלל, מפרטים לכללי, כי לפני שנכנס לפרטים, ה׳ הסביר למשה את מטרת המשכן:
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. (שמות טו:ח)
“מקדש” מייצג כלל, ו”בתוכם”, כלומר בכל יהודי ויהודי, מייצג פרט. המעבר להסביר את פרטי הפרט היה המשך טבעי בעקבות הקדמה זו. כאשר משה חזר על ההוראות לעם היהודי, הוא התקדם מכלל לפרט, כי הוא קודם כל היה צריך לתת לאנשים את הרעיון הכללי של המשכן ואת מטרת המשכן, לפני שהורה להם על הפרטים.
הערות שוליים
[1] רבי שניאור זלמן מליאדי. תורה אור, פרשת ויקהל.
[2] תרגום מאת פרץ אוירבך.
[3] רבי משה קורדובירו, פרדס רימונים, שער הצבעים, פרק 1.
