מאת אלכסנדר פולטורק

א. מבוא

הפיזיקה המודרנית חשפה מציאות מרתקת ומבלבלת ברמה הקוונטית, שבה חלקיקים אינם נראים כתופסים מצבים מוגדרים עד שהם נמדדים. תופעה זו – הידועה כ”בעיית המדידה” – נותרת אחת התעלומות המתמשכות במכניקת הקוונטים. באופן מפתיע, מקבילה רוחנית לדילמה זו מופיעה בלימוד התורה והקבלה, במיוחד בסמליות סביב בניית המשכן (משכן). בשני התחומים – מדע ורוחניות – קיים קשר עמוק בין מדידה לבין מימוש האפשרויות.

מאמר זה מבקש לחקור את בעיית המדידה במכניקת הקוונטים לצד ה”מקבילה” שלה במחשבה הקבלית, ולהראות כיצד כל מסורת מתמודדת עם השאלה כיצד אפשרויות מעורפלות הופכות למציאויות מוחשיות.

ב׳. בעיית המדידה במכניקת הקוונטים

1. חידת הקריסה

בלב התיאוריה הקוונטית נמצאת משוואת שרדינגר, המתארת כיצד פונקציית הגל של מערכת מתפתחת באופן דטרמיניסטי לאורך זמן. פונקציית הגל מקודדת את ההסתברויות לתכונות המדידות של המערכת (למשל, מיקום, תנע, ספין), מה שמרמז שחלקיק יכול להתקיים בסופרפוזיציה של מצבים – כלומר להחזיק במספר תכונות המוציאות זו את זו בו-זמנית. כך, חלקיק יכול להיראות כנמצא בשני מקומות בו-זמנית. אך בפועל, כאשר מדענים מבצעים מדידה, התוצאה היא תמיד תוצאה יחידה ומוגדרת.

קפיצה מדומה זו מסופרפוזיציה לוודאות ידועה כבעיית המדידה. מה גורם לקריסת פונקציית הגל? האם זהו אירוע פיזיקלי אמיתי, או רק השתקפות של האופן שבו אנו מעדכנים את הידע שלנו בעת תצפית במערכת? פיזיקאים ופילוסופים ממשיכים להתווכח האם קריסת פונקציית הגל היא:

• תהליך פיזיקלי ממשי (הפרשנות הקופנהגנית ותיאוריות קריסה קשורות),
• התפצלות של המציאות עצמה (פרשנות העולמות המרובים),
• תוצאה של הסתבכות עם הסביבה (דקוהרנציה), או
• רק שינוי סובייקטיבי במצב הידע של הצופה (למשל, בייסיאניזם קוונטי, או קיוביזם).

2. פרשנות חלופית של סנכרון שעונים

נקודת מבט חדשנית אחת, הפרשנות הפוטוריסטית של מכניקת הקוונטים, שהוצעה על ידי בשנת 2002, היא לייחס את קריסת פונקציית הגל לסנכרון שעונים בין הצופה לנצפה. לפני שהשעונים שלהם מתיישרים, המערכת הקוונטית נמצאת ב”עתיד” של הצופה, כלומר היא נשארת במצב מורכב. עם הסנכרון, המערכת נכנסת ל”הווה” של הצופה, בוחרת תוצאה מוגדרת מתוך מגוון האפשרויות. ^[1]

למרות שהסבר זה פחות מוכר מהפרשנויות המרכזיות, הוא חולק דמיון בסיסי איתן: הרעיון שאירוע מדידה בוחר, “מממש”, או חושף תוצאה אחת מבין רבות. בין אם מתואר במונחים של קריסה, התפצלות, או עדכון ידע, כל נקודת מבט מתמודדת עם אותה שאלה מושגית: מדוע מדידה מבודדת מציאות מסוימת כאשר פונקציית הגל הבסיסית מרמזת על אפשרויות מרובות?

למרות כמעט מאה שנות דיון, בעיית המדידה נותרה בלתי פתורה, יושבת על הגבול שבין המוזרות הקוונטית לבין החוויה הקלאסית שלנו של המציאות. זהו אחד הנושאים החמים ביותר ביסודות הפיזיקה.

3. מדוע זה חשוב

דיונים תיאורטיים אלה עשויים להישמע מופשטים, אך הם נוגעים ביסודות הפיזיקה עצמה. בעיית המדידה מחייבת אותנו לשאול:

• מהי טבעה של המציאות עצמה?
• מהם התפקידים של הצופה והמודעות, אם בכלל, בעיצוב התוצאות?
• האם חוקי הפיזיקה עצמם אינם שלמים, או שמכניקת הקוונטים פשוט כופה עלינו מסגרת מושגית חדשה?

במשך כמעט מאה שנה, חידה זו דרבנה גישות חדשות לפיזיקה, מתיאוריות משתנים נסתרים ועד לפרספקטיבות של מידע קוונטי. היא נשארת נושא מרכזי בדיונים על האופן שבו העולם הקלאסי שלנו מתהווה מיסודות קוונטיים. ^[2]

ג׳. פרשת פקודי: ספירה ושמות

1. המשכן כמיקרוקוסמוס

פרשת פקודי נפתחת בפסוק זה:

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פֻקַד על פי משה… (שמות לח:כא).

על פי מקורות קלאסיים רבים,^[3] המשכן (משכן) הוא מיקרוקוסמוס של היקום כולו – הן הפיזי והן הרוחני. מדרש תנחומא קובע במפורש: “המשכן מקביל לעולם כולו ולמבנה גוף האדם.”^[4] הוא ממשיך ומשרטט הקבלות מפורטות בין אלמנטים של המשכן לתכונות קוסמיות. באופן דומה, מדרש רבה קובע, “המשכן היה שקול כנגד בריאת העולם.” המדרש ממשיך ומתאים כל יום מימי הבריאה לאלמנט מקביל במשכן. ^[5]

2. פרשנות הזוהר על מדידה ומימוש

טקסט קבלי מרכזי, הזוהר, מפרש פסוק זה:^[6]

רבי חייא פתח ואמר: “כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא…” (קהלת א:ז)… אך כל הנחלים הללו הם סוד הנהרות והמעיינות הקדושים, הספירות של זעיר אנפין, שמילאו וזרמו להאיר ולמלא את הים הגדול הזה, מלכות. וכאשר נחלים אלה ממלאים את הים הגדול, הוא גולש ומשקה את חיות השדה ככתוב – “ישקו כל חיתו שדי” (תהלים קד:יא), שהן דרגות בריאה, יצירה, ועשיה.

הפסוק הקודם, “המשלח מעיינים בנחלים…”, ואחריו, “ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם.” אלו הן המרכבות התחתונות של בריאה, יצירה, ועשיה, הנקראות ‘חיות’ ו’פראים’. וכאשר הים, מלכות, מקבל את המעיינות, אורות זעיר אנפין, הוא לוקח ובולע אותם בתוכו, ואז משקה אותם בצד השני, שהן המרכבות הקדושות למטה בבריאה, יצירה, ועשיה, ומשקה אותם וכולם נפקדים ונמנים בשם. כי כל הדרגות שמלכות משקה, היא קוראת בשם, כנאמר “לכולם בשם יקרא” (ישעיהו מ:כו). לכן כתוב: “אלה פקודי המשכן”. כי המשכן הוא מלכות, והדרגות שהיא משקה, דהיינו כלי המשכן, נפקדים ונקראים בשם. (זוהר, פרשת פקודי, ב:רכ:ב)

בפשטות, כל זה אומר שהשפע האלוקי זורם ממקורו אל מלכות של כל מילה בסדר השתלשלות (ההתפתחות האונטולוגית השרשרתית של הבריאה), שבה ספירת מלכות סופרת, מודדת ומכנה את ההקצאות הספציפיות של השפע האלוקי, לפני העברתו לעולם התחתון.

ספירת מלכות, או שכינה – ההיבט הנקבי של האצילות האלוקית – היא ספירת המימוש. באופן כללי, בקבלה, המגדרים זכר ונקבה משמשים כמטאפורות, כאשר זכר מייצג רעיון מופשט המעורר את הנקבה, ונקבה מייצגת את המימוש של אותו רעיון מופשט בעולם התחתון.

הזוהר המצוטט לעיל מבהיר כיצד מלכות מממשת את זרימת השפע האלוקי המכילה אפשרויות רבות – על ידי ספירה (או מדידה) ומתן שמות. לא ניתן לתת שם לריבוי אמורפי של אפשרויות; לשם כך, עליו תחילה להתכווץ למציאות מוחשית, שניתן לתת לה שם. כיצד מלכות מבצעת את התכווצות האפשרויות למציאות מוחשית שניתן לתת לה שם? – על ידי ספירה או מדידה! ההקבלה בין התהליך הרוחני של מדידת השפע האלוקי כדי לממש אותו (לתת לו שם) לבין קריסת פונקציית הגל במכניקת הקוונטים היא מדהימה!

3. גישור בין מכניקת הקוונטים לקבלה

בעוד שהפיזיקה המודרנית והקבלה מתבססות על מסגרות אפיסטמיות שונות מאוד, מתגלות הדהודים מושגיים מרתקים בדיוניהן על מדידה ומימוש.

1. ריבוי אפשרויות
   במכניקת הקוונטים, פונקציית הגל מתארת ריבוי של מצבים אפשריים. בקבלה, השפע האלוקי (שפע) היורד דרך הספירות נושא פוטנציאלים רבים.
2. קריסה לעומת בחירה
   פיזיקאים מתווכחים על המנגנון (אם בכלל) שגורם לקריסת אפשרויות קוונטיות מרובות לתוצאה יחידה. הזוהר רואה במלכות את הסוכן ה”בוחר” או “מעצב” את הזרימה, המייצר תוצאה ספציפית מבין הפוטנציאלים הרבים.
3. תפקיד המדידה
   תורת הקוונטים מדגישה את התפקיד הפרדוקסלי של המדידה, שנראית חיונית להפקת תוצאות מוגדרות. הקבלה מדברת על מלכות “סופרת” או “מודדת” את האצילות האלוקית, ובכך מאפשרת למציאות הסופית להתהוות.
4. מימוש
   שתי המסגרות רואות במדידה שער למציאות ממומשת. עבור תורת הקוונטים, מדידת מערכת מכריחה תוצאה מוחשית יחידה; עבור הזוהר, אפשרויות אלוקיות מתגבשות דרך תהליך הספירה ומתן השמות של מלכות.

באופן מעניין, הקבלות אלו מרמזות שמה שנראה כ”בעיה” בפיזיקה עשוי להיחשב כ”ברכה” בקבלה. פיזיקאים מתמודדים עם השאלה כיצד ליישב בין סופרפוזיציה לתוצאות מוגדרות – לעתים קרובות מסגרים את המעבר כחידה. הזוהר, לעומת זאת, מתייחס למעבר האנלוגי מפוטנציאל למציאות כפעולה שנקבעה על ידי האל המאפשרת את הבריאה עצמה.

4. השלכות והרהורים

אונטולוגי לעומת אפיסטמולוגי

במכניקת הקוונטים, חלק מהפרשנויות טוענות שקריסת פונקציית הגל היא אפיסטמולוגית בלבד (היא משקפת שינוי בידע שלנו) ולא שינוי מצב מילולי. לעומת זאת, הזוהר מדבר על תהליך אונטולוגי אמיתי שבו השפע האלוקי הופך למציאות יציבה. עם זאת, נקודות מבט קבליות מסוימות ניתנות לקריאה במונחים סמליים ואפיסטמיים יותר, מה שהופך הבחנות אלה לפחות נוקשות ממה שניתן לשער.

בחירה חופשית ודטרמיניזם

תהליך בחירת תוצאה אחת מתוך טווח של אפשרויות נוגע בשאלות פילוסופיות רחבות יותר כמו רצון חופשי לעומת דטרמיניזם. מנקודת מבט מיסטית, פעולת ה”מדידה” עשויה להדגיש את תפקידו של האדם כשותף ליצירה עם האלוהות. בינתיים, תיאורטיקנים קוונטיים מתווכחים האם התצפיות שלנו (בחירות המדידה) משחקות תפקיד יסודי בעיצוב העולם הפיזי.

מדע ורוחניות

למרות שמדע ורוחניות פועלים בשיטות ומטרות שונות, אנלוגיות ומקבילות כאלה מראות שכל תחום שואף לענות על שאלת יסוד: כיצד הפוטנציאל הנראה כבלתי מוגבל ביקום מגיע להציג את הצורות המוחשיות שאנו מבחינים בהן? נקודות מבט קבליות וקוונטיות מציעות עדשות משלימות שיכולות להעשיר את הדמיון שלנו לגבי מה שמהווה “מציאות”.

מסקנה

מה שהפיזיקה התיאורטית מכנה בעיית המדידה – התמוטטות פונקציית הגל ממצבים אפשריים רבים למצב נצפה אחד – מוצא בבואה בתיאור הקבלי של מלכות. כאן, אנו רואים את המדידה לא כחידה או סתירה, אלא דווקא כברכה המאפשרת קיום מוחשי.

באמצעות מדידה, ספירה ושיום, הפוטנציאל הבלתי מוגבל של האנרגיה האלוהית מעוצב למציאות מובחנת וחיה. באופן פרדוקסלי, התהליך עצמו שהמדענים מכנים “בעיה” הוא, מנקודת מבט רוחנית, ה”פתרון” האלוהי המבטיח שהבריאה תישאר יציבה, נתפסת ובעלת משמעות.

מכניקת הקוונטים והקבלה מתכנסות בסופו של דבר לתובנה קריטית: ללא משהו דמוי מדידה, לא היו מתגבשות תוצאות מוגדרות. ה”התמוטטות” או ה”מימוש” של אפשרויות הוא אפוא פעולת יצירה יסודית – בין אם במרקם החוק הפיזי או בתהליך האלוהי המתואר בתורה. רחוק מלהיות רק חידה, מדידה היא, אכן, הגשר בין האינסופי לסופי – ברכה המאפשרת לנו לחוות יקום מוחשי מלא במגוון, סדר ותכלית.

הערות שוליים

[1] א. פולטורק, “פרשנות עתידנית של מכניקת הקוונטים“, QuantumTorah.com, 19 ביוני 2019 (https://quantumtorah.com/futurist-interpretation-of-quantum-mechanics/); א. פולטורק, “לקראת פיוס בין הגילים המקראיים והקוסמולוגיים של היקום”, הוצג בכנס הבינלאומי השלישי למיאמי בנושא תורה ומדע בדצמבר 1999 ופורסם ב-B’Or HaTorah, 13 (2002) עמ’ 19 (ראה גם ב-https://quantumtorah.com/towards-reconciliation-of-biblical-and-cosmological-ages-of-the-universe/).

[2] לקריאה נוספת, ראה ספרי פיזיקה סטנדרטיים (למשל, ג’. פון נוימן, “יסודות מתמטיים של מכניקת הקוונטים”) ועבודות פרשניות (ג’. בל, “דברים שניתן לומר ושלא ניתן לומר במכניקת הקוונטים”).

[3] בפירושו לשמות כה:א, הרמב”ן (רבי משה בן נחמן) מסביר: “סוד המשכן הוא שכבוד ה’ ששכן על הר סיני ישכון עליו בהסתר… והמשכן וכליו כולם רומזים לעניינים עליונים.” רבינו בחיי (בחיי בן אשר), בפירושו לשמות כה:ח, מרחיב כיצד כל כלי ומידה של המשכן מקבילים למציאויות קוסמיות ורוחניות. הזוהר, תרומה, ב:קסב:ב-קסג:א קובע, “כאשר הקדוש ברוך הוא ציווה את ישראל לעשות את המשכן, אמר למשה: ‘ראה בעיון, כי אני מראה לך את הדגם של הסודות העליונים.'” רבי משה קורדובירו, בספרו פרדס רימונים כג:ח ממפה באופן שיטתי את רכיבי המשכן לעולמות רוחניים שונים ותכונות אלוהיות (ספירות).

[4] מדרש תנחומא, פקודי ג.

[5] מדרש רבה, במדבר (במדבר רבה) יב:יג.

[6] ספר הזוהר, פרשת פקודי, ב:רכ:ב. בתוך: הזוהר: מהדורת פריצקר, כרך. 8. תורגם על ידי דניאל ס. מאט. סטנפורד: הוצאת אוניברסיטת סטנפורד, 2014.

© 2025 אלכסנדר פולטורק. כל הזכויות שמורות.