במהלך חג הסוכות, אנו חוגגים את ההשגחה האלוקית שהגנה על עם ישראל מהשמש ומסכנות אחרות במדבר במהלך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. השגחה זו באה בצורת ענני הכבוד. ענני הכבוד האלוקי ריחפו מעל עם ישראל והגנו עליהם מפגעי הטבע—השגחה פרטית התגלתה בגלוי.
מושג ההשגחה הפרטית לעתים קרובות מובן שלא כהלכה. אנשים מצפים לניסים גלויים. בימינו, איננו זוכים עוד לגילוי הגלוי של ההשגחה האלוקית, שהיא נסתרת. עם זאת, היא עדיין כאן מנחה ומגנה עלינו, אם נפתח את עצמנו להגנתה.
זה מזכיר לי משל ישן. לאחר טביעת אוניה, יהודי נתקע על אי בלתי מיושב. היהודי התפלל לה׳ לנס שיציל אותו. סירת הצלה הגיעה, אך הוא סירב לעלות על הסירה ואמר למציליו שהוא ממתין להתערבות אלוהית. עוד שתי סירות הגיעו, אך הסיפור חזר על עצמו—היהודי הדתי הזה סירב להיעזר בעזרה אנושית והמתין לנס. הנס לא הגיע, והיהודי מת מצמא ורעב. כשהגיע לשמיים ועמד לפני בוראו, הוא מחה. “הוי ה׳ יקר, האמנתי בך; התפללתי אליך; מדוע לא הצלת אותי?” זעק האיש. ה׳ הביט בו בעצב ואמר, “שלחתי לך את הסירה שלוש פעמים… מה עוד ציפית?”
אנחנו נמצאים בעיצומה של מגפה נוראה שגבתה את חייהם של יותר מ-670,000 אמריקאים ו-4.55 מיליון ברחבי העולם. בזמנים אפלים אלה, קל להיכנע לדיכאון וחוסר תקווה, ולחשוב שה’ נטש את ילדיו. אולם באמת, ההשגחה פרטית עובדת שעות נוספות. ההצלחה חסרת התקדים של חיסון הקורונה שפותח על ידי מדענים בזמן שיא הייתה לא פחות מנס. אבל במקום לחגוג נס זה ולעלות על סירת ההצלה המשלית, אנחנו יושבים ומחכים לנס אלוקי, או סומכים על תרופות לא מוכחות שנמכרות על ידי שרלטנים מכל הסוגים, לעתים מחופשים ל”רופאים” ולעתים ל”רבנים”. הרוב המכריע של הרופאים ממליץ על חיסון. ובכל זאת, רבים בקהילה שלנו מקשיבים לרופא מעורער אחד שאומר אחרת. כמעט כל רב מייעץ למתפלליו להתחסן ולהקשיב לדעות הרפואיות המקובלות. ובכל זאת, רבים מאחינו בחרו להקשיב למספר “רבנים” תועים, שפועלים נגד ההלכה ונגד התורה ואומרים לאנשים לא להקשיב לרופאים.
אל נהיה כמו אותו יהודי שמחכה לנס ומסרב לעלות על הסירה שה’ שלח כדי להציל אותו. אנא, התחסנו ועלו על סירת הבטיחות וההיגיון—הסירה שה’ הכין עבורנו. הבה נעשה את החג השמח הזה על ענני הכבוד, ולא על ענני הקורונה! חג שמח!
