אתם תהיו מנותקים

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם.

ויקרא י”ט:ב

פרשת התורה הזו מתחילה באמירה מדהימה:

דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם.

ויקרא י”ט:ב

תמצית המצווה הזו היא “היו קדוש (או ברבים, קדושים) כי אני, ה’ אלוהיכם, קדוש.” השאלה היא, מה פירוש המילה “קדוש“. בדרך כלל היא מתורגמת כ”קדוש”. המילה “קדוש” פירושה מקודש, מוקדש, מבורך, אלוהי. אבל תרגום זה מציג בעיה. זה יהיה טאוטולוגיה לומר שאלוהים הוא אלוהי. זה גם מובן מאליו שאלוהים קדוש. הוא ההגדרה והמקור לכל מה שאלוהי וקדוש, כלומר, אלוהי. אבל אנחנו, בני אדם, הם בני תמותה פשוטים. כפי שיהיה קשה להבין אמירה “אני אלוהי לכן אתם חייבים להיות אלוהיים,” או “אני אלוהי, אז אתם תהיו אלוהיים,” כך קשה להבין אמירה “אתם תהיו קדושים, כי אני, ה’ אלוהיכם, קדוש.” זה אקסיומטי שאלוהים קדוש. איך נובע מכאן, עם זאת, שגם אנחנו נהיה קדושים?

התרגום האחר למילה קדוש הוא “מורחק“ או “מופרד.” כך, נישואין יהודיים נקראים “קידושין” כי הם מייצגים טקס שבו הכלה (כלה) מורחקת ממאגר הנשים הפנויות ואסורה לכל גבר אחר, מלבד לחתן (חתן) שלה. ובכן, אלוהים ברא את העולם הזה ולכן הוא מעל ומעבר לו. אז ניתן לומר שאלוהים קדוש במובן שהוא מופרד, כלומר, מעל ומעבר לעולם הזה. למעשה, המדרש מפרש פסוק זה כ”בניי, כשם שאני פרוש, כך אתם היו פרושים; כשם שאני קדוש, כך אתם היו קדושים.” (ויקרא רבה כד:ד) אבל אנחנו לא מופרדים מהעולם הזה (ובתקווה, לזמן רב!) – אנחנו חלק מהעולם הזה! אז איך אנחנו יכולים לשאוף להיות מופרדים, בעודנו חלק מהעולם?! יתרה מזאת, כמו עם התרגום הראשון, איך נובע מכך שאנחנו, היהודים, מופרדים מהעולם מהעובדה שאלוהים מופרד מהעולם?

יש מספר דרכים להתמודד עם שאלה זו בהתאם לתרגום הנבחר. נתחיל עם התרגום המסורתי של קדוש כ”קדוש”. כדי להבין מדוע נרצה להיות קדושים כי אלוהים קדוש, עלינו להבין שאלה כללית יותר – מדוע נרצה לחקות את תכונותיו של אלוהים?

כפי שילד תמיד רוצה להתקרב לאמו או לאביו, בהיותנו ילדיו של אלוהים, אנו באופן טבעי רוצים להתקרב לאבינו שבשמיים. לכן, נניח שאנו רוצים להתקרב לאלוהים. אבל איך אנחנו עושים זאת? “קרוב יותר”, “רחוק יותר” – אלה מושגים מרחביים שנועדו לתאר מרחק יחסי במרחב. מיותר לציין שאלוהים אינו קיים במרחב פיזי. אחד משמותיו של אלוהים הוא המקום – מילולית, “המקום”, כלומר, אלוהים הוא ה”מרחב” של העולם. (לאחר שחגגנו את חג הפסח, אתם עשויים לזכור שיר מההגדה ששרנו בליל הסדר – ברוך המקום ברוך הוא – ברוך המקום, ברוך הוא.)

אם אלוהים אינו קיים בתוך מרחב פיזי, איך אנחנו יכולים להתקרב אליו? כפי שכותב הרב אריה קפלן בספרו, “המרחב הפנימי”, ההבדל העיקרי בין העולם הפיזי שלנו לעולם רוחני הוא שהראשון קיים במרחב והאחרון מחוץ למרחב. אין מרחב, כמו שאנחנו רגילים אליו, בעולם רוחני. אם כך, איך אנחנו אומרים, למשל, שמלאכים מסוימים “גבוהים” יותר מאחרים?

ניתן לומר שלעולם רוחני יש את המרחב שלו – מרחב מושגי. כל נקודה במרחב זה מייצגת רעיון או מושג. המרחק בין נקודות במרחב מושגי – מה שאנו מכנים בגיאומטריה, מטריקה – הוא מדד הדמיון של המושגים המייצגים את הנקודות במרחב זה. ככל ששני מושגים דומים יותר, כך הם קרובים יותר זה לזה. אם שני מושגים זהים, A=B, אנו אומרים ש-A ו-B תופסים את אותה נקודה במרחב המושגי הזה. ככל ששני מושגים שונים יותר, כך הם רחוקים יותר זה מזה במרחב המושגי. אם שני רעיונות הם מנוגדים (אחד הוא השלילה של השני: A = לא B), אז אנו אומרים ש-A ו-B רחוקים אינסופית זה מזה. אלוהים מגדיר את הממד ה”אנכי” במרחב הרוחני (המושגי). המילה “גבוה יותר” במרחב רוחני זה פירושה “קרוב יותר לאלוהים”, כלומר, דומה יותר לאלוהים. המילה “נמוך יותר” פירושה רחוק יותר מאלוהים, כלומר, פחות דומה לאלוהים.

עכשיו אנחנו יכולים להבין שהדרך היחידה שבה אנחנו יכולים להתקרב “יותר” לאלוהים היא על ידי היותנו דומים יותר לו, על ידי חיקוי תכונותיו ומאפייניו. אלוהים הוא טוב לב, אז אנחנו רוצים להיות טובי לב גם כן. אלוהים הוא צודק, אז אנחנו רוצים להיות צודקים גם כן. אלוהים הוא רחום, אז אנחנו רוצים להיות רחומים גם כן. כך אנחנו מתקרבים לאלוהים. זו הסיבה שבתחילת פרשת התורה, אתם תהיו קדושים, המצווה “כי אני, ה’ אלוהיכם, קדוש” – היא מרשם להתקרבות לאלוהים על ידי חיקוי תכונותיו.

בואו נתמודד עם הבעיה מנקודת המבט של התרגום האחר של המילה “קדוש” כמשמעותה “מורחק” או “מופרד”. כפי שאני נוהג לעשות לעתים קרובות בבלוג זה, אני הולך להשתמש במטאפורה של מכניקת הקוונטים כדי לעזור לנו להבין את משמעות הפסוק המקראי הזה.

במכניקת הקוונטים, אובייקטים יכולים להיות מסובכים או לא מסובכים. אם שני אובייקטים מסובכים, הם חולקים את אותו מצב קוונטי-מכני, כלומר, הם מתוארים על ידי אותה פונקציית גל. הכלל של מכניקת הקוונטים הוא כזה שרק שני אובייקטים יכולים להיות מסובכים – זה נקרא עקרון ה”מונוגמיה” הקוונטית. אם שני חלקיקים תת-אטומיים מסובכים ואחד מהם “רוצה” להסתבך עם חלקיק שלישי, הוא חייב להתנתק מהראשון.

הרשו לי רישיון פואטי לתרגם את המילה קדוש כ”מנותק”. עכשיו, הפסוק שלנו נקרא:

אתם תהיו מנותקים, כי אני, ה’ אלוהיכם, מנותק.

“מנותק” כאן פירושו, כמובן, מנותק מהעולם הפיזי. עכשיו משמעות הפסוק הזה נעשית ברורה. אלוהים אומר לנו, כביכול, “אני מנותק מהעולם, אבל אני מסובך אתכם, ילדיי. אם תסתבכו עם העולם הפיזי על ידי התמכרות לתענוגותיו הגסים, תתנתקו ממני. אם אתם רוצים להיות מסובכים איתי, עליכם להתנתק מהעולם הפיזי. רק שנינו יכולים להיות מסובכים.”

אין צורך לומר שאיננו צריכים (וגם לא רוצים) לעזוב את העולם הזה כדי להיות מסובכים עם ה’. אם ה’ היה רוצה זאת, הוא היה בורא אותנו כישויות רוחניות החיות בעולם רוחני. לשם כך לה’ כבר יש מלאכים. הוא ברא אותנו עם גופים גשמיים והניח אותנו בעולם הפיזי הזה. המשימה שלנו היא להפוך את העולם הנחות הזה למשכן לה’. הטריק הוא לא להיות מעורבים מדי בגשמיות ובתענוגות החולפים של העולם הזה, כדי לא להסתבך בו.

לסיכום, התרגום הראשון של המילה קדוש כ”קדוש” מספק מתכון כללי להתקרבות לה’ על ידי חיקוי תכונותיו והיות יותר דמוי-אלוהים, כלומר, יותר קדוש. התרגום השני של קדוש כ”מופרד, מורחק” או “מנותק” מספק הוראה מוחשית יותר כיצד להסתבך עם ה’, על ידי ניתוק עצמנו מהתענוגות הגשמיים של העולם הזה. מיסטיקן יכול להיות מוגדר כמי שמחפש דבקות (אוניו מיסטיקה), כלומר, הסתבכות עם ה’. פסוק זה מלמד שאם המטרה של מיסטיקן היא הסתבכות עם ה’, דרכו של מיסטיקן היא חיים אסקטיים מנותקים (במידה מסוימת) מהתענוגות הגשמיים של העולם הזה.