יום של חגיגות שמחות הפך ליום של דמעות ואבל. כאשר מתרחש אסון, אין זה הזמן לניתוח או להפניית אצבע מאשימה. זהו הזמן לקבור את המתים ולהתאבל. זהו הזמן לנחם את משפחות הנפטרים. זהו הזמן להתפלל שהניצולים יחלימו לחלוטין.
עם זאת, האירוניה הטרגית של האסון הזה היא שהוא קרה לאנשים אדוקים שהגיעו לקבר של רבי שמעון בר יוחאי, הידוע כרשב”י, התנא מהמאה השנייה, כדי להתפלל לניסים. זה קרה בל”ג בעומר – יום פטירתו של הרשב”י, יום שנחשב לזמן מסוגל להתפלל לניסים. כיצד מסבירים לילדים שאנשים שבאו לקברו של הרשב”י בל”ג בעומר להתפלל לניסים מצאו לא ניסים אלא סוף טרגי? זה מחייב הסבר.
מנקודת מבט רוחנית, לא טוב לנסות להסביר טרגדיות כמו השואה. כפי שהרבי מליובאוויטש, הרב מ.מ. שניאורסון, הדגיש לעתים קרובות, להסביר פירושו להצדיק. איננו צריכים להצדיק את מעשי ה’. עלינו רק לדרוש שטרגדיות לא יקרו! באחד מראיונותיו האחרונים, הרב יונתן זקס ז”ל הדהד מחשבה זו. ה’ אינו רוצה שנבין מדוע קורות טרגדיות, הוא אמר, כי הוא אינו רוצה שנצדיק ונקבל טרגדיות. ובכל זאת, ילדים (ומבוגרים) שואלים, “איך זה יכול היה לקרות?” אז אנחנו נאלצים להתמודד עם הטרגדיה הזו ולחפש הסבר.
ההסבר, כפי שמסתבר, אינו קשה למציאה. השאלה אינה “איך זה יכול היה לקרות?” אלא “איך זה לא קרה קודם?” הטרגדיה בהר מירון הייתה אסון שחיכה לקרות. התורה אוסרת עלינו לעשות דברים טיפשיים ומסוכנים, מתוך ציפייה שנס יציל אותנו. אם אדם קופץ מבניין האמפייר סטייט למותו, האם אפשר להאשים את ה’ על שלא הציל את חייו בדרך נס? משהו דומה מאוד קרה אתמול במירון.
כלי התקשורת דיווחו שאנשים מתו אתמול בהר מירון כי נרמסו למוות בהתקהלות המונית. התקהלות המונית היא ריצה קולקטיבית בלתי מבוקרת של קהל אנשים או עדר חיות. כשנבהלים ממשהו בלתי צפוי, עדר חיות מתחיל לרוץ באופן בלתי נשלט כיחידה אחת. אם לא מכוונים אותם מחדש, הם עלולים לרוץ מצוק או לתוך נהר. כאשר הפחד משתלט, הוא מדכא את אינסטינקט ההישרדות, מה שהופך את התנהגות העדר המתפרע לבלתי צפויה ומסוכנת מאוד.
התקהלויות המוניות, עם זאת, נדירות שמובילות למוות. אבל מחיצות כן. מה שקרה אתמול בהר מירון כנראה לא היה התקהלות המונית, אלא מחיצה, שבה ההמון קורס על עצמו. הסיכון למחיצות קיים כאשר צפיפות ההמון עולה על ארבעה אנשים למטר מרובע. כאשר הצפיפות עולה לשישה או שבעה אנשים למטר מרובע, אנשים הנלחצים זה לזה מאבדים את היכולת לנוע באופן עצמאי. במקום זאת, התנהגות ההמון בצפיפות כזו דומה להתנהגות של נוזלים כאשר מסות נעות בגלים. גל הדף שנגרם מתנועה של מספר אנשים (לעתים קרובות כשאדם אחד מועד ונופל) מתפשט דרך ההמון, מזיז את כל המסה כאחד. אנשים הנלחצים בגל ההדף הזה מתים מחנק, כי הם לא יכולים לשאוף. הם מתים תוך כדי עמידה, לא מרמיסה.
התיאור הלא מדויק של התאונה כהתקהלות המונית הוא מצער, כי הוא מתאר את הקורבנות האומללים כהמון חסר דעת הרץ להציל את עצמו. ההפך הוא הנכון – אנשים לא יכולים לרוץ כי הם לא יכולים לזוז. הם מתים מלחץ בלתי מכוון של הסובבים אותם שנעים בעל כורחם על ידי גל ההדף המתפשט בהמון. זהו גל ההדף שדוחף אנשים זה כנגד זה, וגורם להם להיחנק.
ההיסטוריה מלאה במחיצות אנושיות טרגיות. ב-18 במאי 1896, במהלך חגיגות לאחר הכתרתו של הצאר הרוסי האחרון, ניקולאי השני, 1,389 אנשים מתו ומעל 1,300 נפצעו במוסקבה במה שנודע כטרגדיית חודינקה. ב-2 ביולי 1990, 1,426 אנשים נהרגו במנהרה בדרך למכה במהלך עליית הרגל השנתית לחאג’. טרגדיה זו חזרה על עצמה חמש עשרה שנים מאוחר יותר כאשר, בשנת 2015, לפחות 2,177 אנשים מתו בערב הסעודית במהלך עליית הרגל השנתית לחאג’ במכה.
הנטייה היא להאשים את הקורבנות, במיוחד כאשר מחיצה מתרחשת במהלך עלייה לרגל דתית. האשמה זו מתארת את עולי הרגל כקנאים דתיים האחראים לאסון שפקד אותם. בדרך כלל, ההפך הוא הנכון – האשמה בדרך כלל נמצאת אצל המארגנים. לאחר אסון הילסבורו המפורסם ב-15 באפריל 1989 – מחיצה אנושית קטלנית במהלך משחק כדורגל באצטדיון הילסבורו בשפילד, אנגליה, שבו 96 אנשים מתו ו-766 נפצעו – ההמונים הואשמו תחילה. רק מאוחר יותר, לאחר ניתוח קפדני, נקבע כי טעויות מרובות שניתן היה למנוע על ידי מארגני האירוע הובילו למחיצה.
כדי למנוע טרגדיות כאלה, על הרשויות ומארגני האירועים להבטיח שצפיפות ההמונים במהלך אירועים דתיים, ספורטיביים או בידוריים לעולם לא תעלה על ארבעה אנשים למטר מרובע. יש לחנך אנשים שכאשר הם מרגישים את המגע של אדם קרוב מכל ארבעת הצדדים, המצב אינו בטוח. אבל כאשר הם מתחילים להרגיש לחץ מכל ארבעת הצדדים, ובמיוחד, לא משנה כמה קל, הסכנה מיידית.
מה שגורם למחיצה או להתקהלות המונית הוא עניין אחר. חיזוי אירועים כאלה דורש ידע בפיזיקה של מורכבות. המוני אדם הם מערכות מורכבות ומתנהגים בדרכים מסוימות כמו מערכות מורכבות רבות אחרות – שלג, אדמה או שוק המניות. חיזוי של מה שמכונה ברבור שחור, אירוע נדיר ובלתי נשלט עם השלכות חמורות – כמו מחיצה בהמון גדול – עשוי להיות דומה לחיזוי מפולת, רעידת אדמה או קריסת שוק, שכולם עוקבים אחר התפלגויות חוק החזקה. במהלך רעידת אדמה, למשל, כמה רעידות גדולות מלוות ברעידות משנה קטנות רבות יותר. כאשר מצטבר מתח בקרום כדור הארץ, אפילו רעידה קטנה עלולה לגרום לרעידת אדמה משמעותית. כאשר מצטבר מתח בשלג על הר, הגיית מילה רמה אחת יכולה לגרום למפולת. כאשר מצטבר מתח בשוק המניות, אירוע חסר משמעות או שמועת שווא יכולים להפיל את השוק. ידוע שכאשר מערכת מורכבת מגיעה למצב קריטי בגלל מתחים מצטברים, היא הופכת לבלתי יציבה, ואפילו הפרעה קטנה יכולה להוביל לאסון.
הפיזיקה של מורכבות חוזה שככל שיש יותר אי-סדר בין האלמנטים הבודדים המרכיבים את המערכת, כך גדלה הסבירות למפולת, רעידת אדמה או מחיצה. ייתכן שראוי לציין שמסקנה זו של הפיזיקה של מורכבות נמצאת בהרמוניה מושלמת עם המחשבה היהודית. לפי המקובל הגדול, האר”י ז”ל, הקדושה שורה רק במקום שיש בו סדר; אי-סדר הוא תחום הקליפה. הפיזיקה – והקבלה – מציעות ששמירה על סדר היא קריטית להפחתת הסבירות למחיצה או לאירוע קטסטרופלי אחר שנגרם מעליית חוסר היציבות במערכת מורכבת. כאוס בהמונים בשילוב עם צפיפות גבוהה של ההמונים מוביל למחיצות – שאינה מסקנה אנטי-אינטואיטיבית. מארגני אירועים חייבים לנקוט צעדים כדי להבטיח שצפיפות ההמונים לא תעלה על הצפיפות הקריטית של ארבעה אנשים למטר מרובע, ושהתהלוכה תתנהל בצורה מסודרת.
יהי רצון שהפצועים בל”ג בעומר יתרפאו, ושאלה שאיבדו את יקיריהם ינוחמו. הטרגדיה הזאת יכלה להימנע עם תכנון טוב יותר. הבה נוודא שהיא לעולם לא תחזור על עצמה.
