בפיזיקה, אנו מחפשים איחוד גדול, הידוע גם כתורת הכל. המודל הסטנדרטי מתאר שלושה מתוך ארבעת הכוחות היסודיים: הכוח החזק (גרעיני), הכוח החלש (דעיכת בטא), והכוח האלקטרומגנטי. כוח הכבידה, המתואר על ידי תורת היחסות הכללית, אינו משתלב במודל הסטנדרטי. פיתוח תורת כבידה קוונטית ואיחוד הכבידה עם שלושת הכוחות האחרים הוא גביע הקדוש של הפיזיקה התיאורטית.
העם היהודי גם זקוק לאיחוד גדול. ישנו שסע העובר לאורך ההיסטוריה: זהו השסע בין יוסף (יוסף) ויהודה (יהודה). יהודה מייצג “שטעטל ייד“, יהודי החי בגטו, היושב בישיבה, לומד תורה, ורואה את העולם החיצוני כעוין, כמקום מסוכן. יהודה חושש מהשפעות זרות, מהתבוללות. יוסף, לעומת זאת, אינו מהסס לצאת אל העולם. הוא יכול לחבק את העולם מבלי לאבד את זהותו היהודית. הוא יכול לנהל את מצרים בעודו נשאר יהודי מחויב. שסע זה חוזר למריבה בין רחל ולאה, לחלוקה בין “המים העליונים” (מים עליונים) ו”המים התחתונים” (מים תחתונים) שנפרדו ביום השני לבריאה. שסע זה מתרחב עד לתחום הרוחני, שם יש חלוקה בין פרצוף רחל ופרצוף לאה, המייצגים בהתאמה את עולם הדיבור (עולם הדיבור) ועולם המחשבה (עולם המחשבה), או העולם הנגלה (עלמא דאתגליא) והעולם הנסתר (עלמא דאתכסיא).
היו שני אנשים בהיסטוריה שאיחדו בתוכם את שני ההיבטים ללא קונפליקט פנימי: האדם הראשון, אדם הראשון, ואבינו יעקב, שהיה גלגולו של אדם (גלגול). ילדיו של יעקב, עם זאת, התפצלו לשני מחנות ושסע זה נמשך לאורך ההיסטוריה היהודית עד ימינו.
זה עתה חגגנו את חג החנוכה, המתואר לעתים קרובות כניצחון העם היהודי על היוונים שדיכאו אותם. למען האמת, זו הייתה בעיקר מלחמת אזרחים בין הקנאים (צאצאיהם הרוחניים של יהודה) והמתייוונים (צאצאיו הרוחניים של יוסף שעיוותו את גישתו של יוסף והרחיקו לכת באימוץ תרבות זרה על חשבון ערכים יהודיים). זו הסיבה שבחנוכה, אנו חוגגים בעיקר את נס מנורת המקדש ולא את ניצחון הקנאים על המתייוונים. לא משנה מי מנצח, מלחמת אזרחים היא תמיד טרגדיה. הטרגדיה הגדולה ביותר התרחשה כאשר העם היהודי התפצל לשתי ממלכות: ממלכת יהודה וממלכת ישראל, מה שהוביל להרס האחרונה ולאובדן עשרת השבטים.
שסע זה ימשיך עד בוא המשיח—המשיח היהודי. באופן מעניין, הנביאים מספרים לנו שיהיו שני משיחים: משיח בן יוסף, שייהרג או ימות בכל מקרה לפני השלמת הגאולה המלאה של העם היהודי, ומשיח בן דוד שיקבץ את העם היהודי בישראל ויבנה את בית המקדש השלישי. ישנם רמזים בנביאים שמשיח בן יוסף ומשיח בן דוד עשויים להיות אותו אדם, שימות תחילה ואז יקום לתחייה בקרוב להשלים את המשימה. זה מרמז שהמשיח יהיה האדם השלישי שיאחד בתוכו את שני ההיבטים של האומה היהודית—ההיבט של יוסף וההיבט של יהודה (כי דוד היה צאצא של יהודה)—ללא קונפליקט.
ניתן להציג את כל ההיסטוריה של האומה היהודית כמספר 8 עם אדם בתחתית, יעקב באמצע, והמשיח בראש:
פרשת ויגש מספרת על העימות בין יוסף ויהודה שהגן על אחיו הצעיר למחצה, בנימין, שהיה האח היחיד של יוסף. מעשה ההקרבה העצמית של יהודה (הצעתו להיות עבד במקום בנימין) היה מעשה מדהים של אהבת ישראל—האהבה בין יהודים—שהניע את יוסף להתגלות לאחיו.
זו הסיבה שהפטרת השבוע מיחזקאל מדברת על האחדות העתידית של העם היהודי:
ויהי דבר ה’ אלי לאמר: “ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ‘ליהודה ולבני ישראל חבריו’, ולקח עץ אחד וכתוב עליו ‘ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו’. וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך… ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכולם למלך ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד. (יחזקאל לז: טו-יז, כב)
ככל שנחבק זה את זה כאחים ואחיות מהר יותר, ככל שנמגר את כל הפילוגים והמריבות (מחלוקת) בינינו מהר יותר, כך נהיה מהר יותר ל”גוי אחד בארץ בהרי ישראל, ומלך אחד (המלך המשיח) יהיה לכולם למלך.” זוהי הגרסה היהודית של האיחוד הגדול.
