סיפור התאומות השזורות ממשיך בפרשת ויצא (בראשית כח:י-לב:ג). מבחינה מבנית, הוא דומה מאוד לסיפור בפרשה הקודמת, תולדות (ראה “תאומים שזורים“). בפרשה זו, אנו קוראים שוב על שני אחים שזורים – אם כי הפעם, אחיות – על הונאה ושבירת סימטריה ספונטנית.
שתי האחיות היו רחל ולאה. יתר על כן, על פי המדרש, רחל ולאה היו גם תאומות (סדר עולם רבה).[1] כתאומות בלתי נפרדות, הן היו “שזורות”, כביכול. הן היו מעט מנוגדות – אחת מופנמת, השנייה מוחצנת; אחת יפה, השנייה, אולי לא כל כך (היו לה “עיניים רכות”):
וללבן שתי בנות: שם הגדולה לאה, ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות; ורחל הייתה יפת-תואר ויפת מראה (בראשית כט:יז).
רחל ולאה היו התגלמויות ארציות של מבנים רוחניים הנקראים פרצופים – פנים אלוהיות, תצורות דינמיות של ספירות משולבות. הקבלה מלמדת שישנם שני פרצופים משניים, פרצוף רחל ופרצוף לאה – שני תת-פרצופים של פרצוף נוקבא (שכינה – ההיבט הנשי של האלוהות). פרצוף רחל מייצג את ההיבט הגלוי של הבריאה (עלמא דאתגליא) ואת עולם הדיבור (עולם הדיבור). פרצוף לאה מייצג את ההיבט הנסתר של הבריאה (עלמא דאתכסיא) ואת עולם המחשבה (עולם המחשבה).
כפי שדנו ב”תאומים שזורים“, השזירות עם עשו אפשרה ליעקב לרמות את אביו, יצחק, על ידי התחזות לעשו. באופן דומה, בפרשה זו, השזירות של שתי האחיות מאפשרת לאביהן, לבן, לרמות את יעקב על ידי החלפת לאה ברחל בליל החתונה:
ויהי בערב, ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו; ויבא אליה (בראשית כט:כג).
בסופו של דבר, יעקב נושא את שתי האחיות, כי בעולם הרוחני, פרצוף ז“א (ז”א), הארכיטיפ הרוחני של יעקב, מזדווג עם שני תת-פרצופים נקביים – פרצוף לאה ופרצוף רחל.
וכמו בפרשה הקודמת, תולדות, הסימטריה בין שני האחים נשברת על ידי בחירת ה’ ביעקב, כך גם בפרשה זו, הסימטריה בין שתי האחיות נשברת באופן ספונטני על ידי העדפת יעקב את רחל, כפי שנאמר:
ויאהב גם את רחל מלאה (בראשית כט:ל).
אנו רואים כיצד אותה דרמה אלוהית מתרחשת בשתי פרשות עוקבות בתורה כמו בשתי מערכות עם צוות שחקנים מעט שונה.
———————-
הערות שוליים:
[1] קשה ליישב מדרש זה עם הפשט של התורה, האומר “שם הגדולה לאה, ושם הקטנה רחל” (בראשית כט:יז). המדרש, עם זאת, אינו מתעניין במשמעות המילולית של הטקסט (פשט), אלא בא לפרש את הפירוש ההומילטי של הטקסט (דרש). אולי המדרש מנסה לרמוז לנו שלמרות העובדה שלאה הייתה מבוגרת מרחל, הן היו בלתי נפרדות כתאומות, כלומר, בשפה המודרנית, הן היו “שזורות”. (כמו בסעיף על התאומים השזורים, אנו משתמשים במונח המכניקה הקוונטית “שזורות” באופן מטאפורי.)
