מאת אלכסנדר פולטורק
מבוא
בחלק הראשון של מאמר זה, “קריסת פונקציית הגל של האורים והתומים,” [1] דנו בדואליות המובנית של האורים והתומים—הדואליות של האנושי (הכהן הגדול) והכלי האורקולרי (אורים ותומים). בהמשך זה, ברצוני לצעוד צעד אחורה ולבחון הקבלות רחבות יותר בין האורים והתומים למדע.
האורים והתומים, המשובצים בחושן של הכהן הגדול (חושן), מהווים את המסורת האורקולרית המסתורית ביותר המתוארת בתורה (שמות כח:ל; במדבר כז:כא). בעוד שהתורה מייחסת את השימוש בהם למשה וליהושע בקביעת רצון האל ברגעי משבר (ויקרא ח:ח; במדבר כז:כא; שמואל א כח:ו), היא לעולם אינה חושפת את המנגנון המדויק שבו האור (אורים) והשלמות (תומים) העבירו תשובות. מקורות יהודיים מאוחרים יותר – מהספרי במדבר התנאי (פרק כג) ועד לפרשנים ימי הביניים כמו אבן עזרא – מדגישים שתי נקודות: ראשית, אורים ותומים הם שני מכשירים נפרדים; שנית, שליטה בשימוש בהם דורשת ידע מתמחה באסטרונומיה. כשמסתכלים דרך עדשה זו, הדיאלקטיקה של אורים-תומים מגלמת מודל פרוטו-מדעי: התגלות גולמית (אורים) חייבת להיות מפורשת ומיושבת לידע מושלם (תומים).
א. דואליות במדע
המדע עצמו רווי בדואליות המשקפת את הפרדיגמה של אורים-תומים. בין אם מדובר בהבחנה בין ניסוי לתיאוריה, בחלוקת הזמן לעתיד ועבר, בהמרת נתונים גולמיים למסרים משמעותיים, או במתח בין התפתחות קוונטית למדידה, כל זוג מגלם אינטראקציה דינמית:
- ניסוי ותיאוריה. המדע האמפירי חושף את העובדות הגולמיות של הטבע – נתונים שנאספו באמצעות תצפית וניסוי – בעוד שהמדע התיאורטי מרכיב ומשלים עובדות אלה למסגרות קוהרנטיות, מזהה דפוסים ועקרונות מאחדים.
- השערה והוכחה. השערה מציעה הסבר זמני; הוכחה (או הפרכה) מאשרת את תקפותה, עוברת מהשערה לוודאות.
- שאלה ותשובה. שאלה מסגרת את הסוגיה על ידי הגדרתה והארת הלא ידוע, בעוד שתשובה פותרת ומשלימה את החקירה.
- עתיד ועבר. העתיד נשאר בלתי מוגדר, הרה אפשרויות, בעוד שהעבר קבוע וידוע כאילו אפשרויות עתידיות הושלמו והפכו למציאות ממומשת.
- נתונים ומסר. בתורת המידע, נתונים – רצף הסמלים המועברים דרך ערוץ – מקבלים משמעות רק כאשר הם מפוענחים למסר על ידי צופן, שבו הנתונים הגולמיים מושלמים למסר משמעותי.
- פונקציית גל ומדידה. במכניקת הקוונטים, משוואת שרדינגר שולטת בהתפתחות הדטרמיניסטית, ההפיכה של פונקציית הגל (מכלול התוצאות האפשריות). לעומת זאת, מדידה קורסת את הסופרפוזיציה הזו למצב נצפה יחיד, ובכך משלימה את הסופרפוזיציה המעורפלת של מצבים למציאות מוחשית.
כל אחת מהדואליות הללו מהדהדת עם הפונקציות המשלימות של האורים והתומים.
ב. אטימולוגיה ופונקציה סמלית
השורשים העבריים מאירים את התפקידים הסמליים של אורים ותומים. אור (אור) פירושו “אור”, המרמז על התגלות, מידע גולמי, והארת אפשרויות – בדומה לפונקציית גל שלא קרסה, אפשרויות עתידיות, או זרם נתונים לא מסונן. תומים (תמים), מהשורש תם (מושלם, שלם), מסמל את ההשלמה או השלמות של אותו חומר גולמי – מקביל לפענוח של מסר, קביעת עובדה בתיאוריה, או קריסת פונקציית הגל לתוצאה מוגדרת ומוחשית.
אבן עזרא מדגיש את הפונקציה הפרשנית הזו על ידי קישור התומים לשליטה באסטרונומיה: רק דרך השלמות של הידע השמימי ניתן היה לתת משמעות לאורות המשתנים (אורים) על חושן הכהן הגדול (אבן עזרא, שמות כח:ל).
ג׳. השלכות פילוסופיות ומתודולוגיות
ענווה אפיסטמית: המטאפורה של אורים-תומים מזכירה לנו שהתגלויות ראשוניות (נתונים, השערות) נושאות עמימות מובנית. ללא השלמה קפדנית (ניתוח, תיאוריה), התגלויות אלה עלולות להטעות.
חקירה רקורסיבית: המדע אינו ליניארי אלא מחזורי: תיאוריות מושלמות מניבות שאלות חדשות, ותצפיות חדשות דמויות אורים יכולות לאתגר ודאויות דמויות תומים.
אינטגרציה בין-תחומית: בדיוק כפי שאורים ותומים דרשו רוח הקודש ולפי אבן עזרא, אסטרונומיה, פריצות דרך מודרניות לעתים קרובות מתרחשות בצומת של תחומים – מפיזיקה ופילוסופיה – שבהם תיאוריות גולמיות פוגשות מסגרות פרשניות.
ד. מיפוי מבני של המטאפורה
המטאפורה מתרחבת בקלות:
1. ניסוי ותיאוריה:
- מדע ניסויי ↔ אורים. בדיוק כפי שאורים חושפים אותות גולמיים של רצון אלוהי המקודדים באותיות מוארות של החושן, ניסוי מניב נקודות נתונים גולמיות – אור המוטל על דפוסים נסתרים של הטבע.
- מדע תיאורטי ↔ תומים. תומים משלימים ומסגרים התגלויות אלה, חושפים את רצון האל, בדיוק כפי שתיאוריה מארגנת עובדות לחוקים מאחדים.
2. השערה והוכחה:
- השערה ↔ אורים. השערה, כהבזק אור מאינטואיציה עמוקה, מציעה הסבר זמני
- הוכחה ↔ תומים. הוכחה (או הפרכה) משלימה את האינטואיציה הגולמית על ידי אישור או הפרכת תקפותה, עוברת מהשערה לוודאות
3. שאלה ותשובה:
- שאלה ↔ אורים. שאלה שהועלתה היטב היא חצי מהתשובה. היא מגדירה ומאירה את הסוגיה.
- תשובה ↔ תומים. התשובה משלימה ומשכללת את השאלה.
4. עתיד ועבר:
- עתיד ↔ אורים. אפשרויות עתידיות מקרינות כמו אותיות מוארות, ממתינות למימוש.
- עבר ↔ תומים. ברגע שאירוע מתרחש, הוא קבוע ומושלם בזיכרון וברישום. [2]
5. נתונים ומסר:
- נתונים ↔ אורים. רצפים בינאריים וקריאות חיישנים מוצגים כאותות גולמיים לא מפוענחים.’
- מסר ↔ תומים. צפנים לפענוח משלימים את השידור ומשכללים נתונים גולמיים, מניבים מידע קוהרנטי ומשמעותי.
6. פונקציית גל ומדידה:
- פונקציית גל ↔ אורים. פונקציית הגל במצב של סופרפוזיציה מחזיקה את כל התוצאות הפוטנציאליות במכלול מואר של הסתברויות.
- מדידה ↔ תומים. תצפית קורסת את המכלול לתוצאה יחידה ומושלמת. [3]
ניתן לסכם זאת בטבלה הבאה:
| אנלוגיה מדעית | אורים (הארה ראשונית/אפשרות) | תומים (השלמה) |
| ניסוי → תיאוריה | עובדות גולמיות | שלמות פרשנית |
| השערה → הוכחה | ניצוץ אינטואיטיבי | שלמות על ידי הוכחה או הפרכה |
| שאלה → תשובה | ניסוח החקירה | פתרון (השלמה) החקירה |
| עתיד → עבר | אפשרויות עתידיות | עבר קבוע (מושלם) |
| נתונים → מסר | נתונים גולמיים או אותות חיישנים | שכלול המסר על ידי פענוח |
| פונקציית גל → מדידה | סופרפוזיציה קוונטית | מצב עצמי נצפה |
ה. השלכות למדע ורוחניות
בהצבת המדע בתבנית האורים והתומים, אנו מכירים בכך שהחקירה אינה רצף פשוט של צעדים אלא ריקוד מעגלי של התגלות (או גילוי) ופרשנות. ניסוי ללא תיאוריה מניב שטף מציף של נתונים; תיאוריה ללא ניסוי מסתכנת בהפשטה ריקה. באופן דומה, המפגש הגולמי עם האפשרות (אורים) חייב להיות מאוזן על ידי פעולת השלמות המבחינה (תומים) לפני שמתגבש ידע אמיתי.
מטאפורה זו מזמינה גם התבוננות בתהודה התיאולוגית של הפרקטיקה המדעית. בגדי הכהן הגדול, בהם היו משובצים האורים והתומים, נארגו מפשתן פשוט ועוטרו באבנים יקרות, המסמלות את הקדושה והדיוק של החוק הקדוש. במקביל, המפעל המדעי נארג מניסוי צנוע ומוכתר בתיאוריה אלגנטית. שני התחומים מבקשים לגשר בין התודעה האנושית הסופית לבין המורכבות האינסופית של המציאות—המציאות הפיזית במקרה של המדע והמציאות הרוחנית במקרה של האורים והתומים.
מסקנה
האורים והתומים העתיקים הם מטאפורה מושלמת למדע כיוון שהם מאירים את מבנה הידע והחקירה המדעית. כשם שהכהן הגדול תיווך בין האלוהי לישראל באמצעות כלים דואליים אלה, כך המדע המודרני מתווך בין המרקם הגולמי של הטבע להבנתנו המגובשת אותו. הכרה בהקבלה זו מעמיקה את הערכתנו למדע לא רק כאוסף של עובדות ומשוואות אלא כפעולה קדושה של התגלות והשלמה—מפעל שבו אורות האפשרות מובאים לשלמות דרך יצירתיות ותובנה אנושית.
הערות שוליים:
[1] פולטורק, א., “קריסת פונקציית הגל של האורים והתומים,” QuantumTorah.com, 17 במרץ 2025 (https://quantumtorah.com/collapsing-the-wave-function-of-urim-and-thummim/).
[2] כשם שהמעבר בין העתיד לעבר הוא בלתי הפיך—חץ הזמן—כך גם, לאחר שהושלמה על ידי התומים, נבואת האורים הופכת בלתי הפיכה (בניגוד לנבואה רגילה שלעתים ניתנת לביטול, כמו בסיפור נינווה, שיונה ניבא את חורבנה).
[3] הזמן במכניקת הקוונטים הוא אופרטור אוניטרי, מה שאומר שמשוואת שרדינגר היא הפיכה בזמן. עם זאת, פעולת המדידה וקריסת פונקציית הגל הקשורה אליה אינן אוניטריות—הן אינן הפיכות בזמן. כך גם, לאחר שהושלמה על ידי התומים, נבואת האורים הופכת בלתי הפיכה.
© 2025 אלכסנדר פולטורק. כל הזכויות שמורות.
