מוקדש לזכרו של פרופסור יעקב דוד בקנשטיין
התורה נפתחת במילה “בראשית” – בהתחלה – שהאות הראשונה שלה, ב’, כתובה בגדול כדי לציין שהיא מכילה משמעות נסתרת. הגימטריה (ערך מספרי) של האות ב’ היא 2. יש לה שלושה צדדים – עליון (“גג”), תחתון (“רצפה”) והקיר הימני:
האות ב’ של בראשית ניתנת לראייה כ”אופק האירועים” של התורה.
בתורת היחסות הכללית, אופק האירועים הוא האזור של המרחב-זמן שמעבר לו המידע אינו נגיש לצופה חיצוני. לדוגמה, אופק האירועים של חור שחור הוא הגבול המקיף כל חור שחור הפועל כחומת אש מידע – האור מתוך אופק האירועים אינו יכול לברוח החוצה, ולכן המידע אינו נראה לצופה מחוץ לאופק האירועים. חז”ל (חכמי ישראל) מלמדים שאסור לנו לשאול מה היה לפני בראשית. הצורה עצמה של האות הראשונה בתורה – ב’ – סגורה מימין ופתוחה משמאל, מציינת שאנו לומדים תורה בקריאה משמאל לאות זו (עברית נכתבת ונקראת מימין לשמאל), אך לא יכולים ללכת ימינה, כלומר, איננו יכולים להשיג מידע על מה שהיה לפני בראשית – לפני תחילת הבריאה. כך, האות הראשונה של התורה – האות ב’ – מייצגת, כביכול, את “אופק האירועים” של התורה.
בשנת 1972, יעקב בקנשטיין, שהיה אז סטודנט לדוקטורט בפרינסטון, הציע שלחורים שחורים יש אנטרופיה מקסימלית (מדד לאי-סדר הקשור למידע) והראה שהאנטרופיה של חור שחור פרופורציונלית לשטח של אופק האירועים. סטיבן הוקינג התנגד תחילה לרעיון זה אך מאוחר יותר אימץ אותו. עם זאת, הוקינג הבין שאם זה נכון, המידע ייעלם לנצח בחורים שחורים תוך הפרת חוק שימור המידע – אבן יסוד במכניקת הקוונטים. הוא קרא לזה “פרדוקס המידע של החור השחור”.
פגשתי לראשונה את יעקב בקנשטיין בשנת 2005, בכנס הבינלאומי לתורת היחסות הכללית וכבידה בדבלין, שם כל אחד מאיתנו הציג את המחקר שלו בתורת היחסות הכללית. היינו שני הפיזיקאים היחידים שחבשו כיפה. למעשה, נפגשנו במהלך הפסקת הצהריים בזמן שחיכינו שהאוכל הכשר שלנו יגיע. דנו בפיזיקה תוך כדי אכילת הכריכים הכשרים שלנו. באותה עת, ד”ר בקנשטיין היה פרופסור לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא הזמין אותי לבוא לשם כדי לתת הרצאה על המחקר שלי. עד היום אני מצטער שלא נעניתי להזמנתו. לצערי, פרופ’ בקנשטיין נפטר באופן פתאומי באוגוסט זה (2015) בגיל 68. הוא היה פיזיקאי תיאורטי גדול ויהודי שומר תורה ומצוות. פוסט זה מוקדש לזכרו.
סטיבן הוקינג היה גם באותו כנס. הרצאת המפתח שלו הוקדשה לפרדוקס המידע של החור השחור. יותר מארבעים שנות מחקר של הוקינג ופיזיקאים תיאורטיים מובילים אחרים עדיין לא הובילו לפתרון של פרדוקס המידע.
באותה שנה, 2005, ליאונרד סוסקינד, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, ביקר את חברו, ג’רארד ‘ט הופט מאוניברסיטת אוטרכט בהולנד, שקיבל בשנת 1999 את פרס נובל בפיזיקה על תרומתו לפיתוח המודל הסטנדרטי (התיאוריה המובילה של פיזיקת החלקיקים). ‘ט הופט וסוסקינד פיתחו את העיקרון ההולוגרפי, שלפיו המידע הכלול בכל נפח תלת-ממדי של חלל יכול להיות מקודד על הגבול הדו-ממדי של אותו חלל. זוהי תוצאה ישירה של הגילוי הפורץ דרך של בקנשטיין שהמידע הכלול בחור השחור פרופורציונלי לשטח של אופק האירועים שלו.
כולנו מכירים את ההולוגרמות שמעטרות את כרטיסי האשראי שלנו. הולוגרמות הן תמונות תלת-ממדיות המקודדות על סרט דו-ממדי. הולוגרמה אינה צילום של אובייקט – זוהי תמונה של דפוס ההתאבכות שנוצר על ידי אור קוהרנטי המוקרן על אותו אובייקט. מידע זה מעורבל על ההולוגרמה – אם תסתכל עליה תחת מיקרוסקופ, תראה רק חבורה של נקודות שחורות. יש לפענח מידע זה כדי לשחזר את התמונה התלת-ממדית.
סוסקינד הרחיב את העיקרון ההולוגרפי מחור שחור ליקום כולו, אשר, על פי העיקרון ההולוגרפי, הוא הולוגרמה של המידע המקודד בגבול הדו-ממדי שלו. מושג זה, שהוא לחלוטין נוגד את האינטואיציה ומעוות את המחשבה, התקבל תחילה בחשדנות וספקנות רבה על ידי רוב הפיזיקאים. כיום, הוא חלק מהפיזיקה המרכזית ונמצא בשימוש נרחב בתורת המיתרים, כבידה קוונטית ותחומים אחרים של פיזיקה תיאורטית.
מה שהבנתי לאחרונה הוא שהעיקרון ההולוגרפי מספק דוגמה מושלמת למושג מעורפל בקבלה – האדם הקדמון – אדם קדמון.
אדם קדמון (מקוצר כ-א”ק) הוא הפרצוף (תצורה ספירתית, דמות) הראשון, אם כי הספירות בא”ק קיימות רק במצבן הסמוי. לא”ק אין כלים – רק אור אלוקי. הא”ק קודם לארבעת העולמות של אצילות, בריאה, יצירה, ועשייה. א”ק הוא השלב הראשון של תהליך הבריאה מיד לאחר הצמצום (הכיווץ הראשוני של האור האלוקי אין סוף). מושג זה נדון בהרחבה על ידי רבי חיים ויטאל בעץ חיים (דרוש “עגולים ויושר“) ובהמשך תרס”ו של הרבי הרש”ב (האדמו”ר החמישי של חב”ד – רבי שלום דובער שניאורסון). המאפיין העיקרי של הא”ק הוא שהוא מכיל את כל המידע על כל אובייקט ויצור רוחני ופיזי ביקום. יתרה מזאת, הוא מכיל את המידע של העבר, ההווה והעתיד של כל אובייקט ויצור, כאשר כל האירועים קיימים “באותו זמן”, כביכול, מכיוון שהא”ק קודם ליצירת הזמן, אשר, על פי הקבלה, מתרחשת בעולם האצילות. ניתן לראות את היקום כולו כהולוגרמה של המידע “המקודד” באדם קדמון. זו הסיבה שהיקום ההולוגרפי הוא המטאפורה המושלמת לאדם קדמון.
כל זה נרמז באות הראשונה של התורה – האות ב’. כפי שהוזכר לעיל, יש לה שלושה חלקים אך ערכה המספרי (גימטריה) הוא 2, רומז לעיקרון ההולוגרפי, שלפיו העולם התלת-ממדי הוא הולוגרמה המקודדת על הגבול הדו-ממדי שלו. אולי זו הסיבה שהיא כתובה גדולה יותר מאותיות אחרות כאילו עוטפת אותן. אולי גם זו הסיבה שחז”ל מזהים את הב’ של בראשית כגבול – אופק האירועים של התורה.
