וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה׳; וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט… וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו… (בראשית י״ב:ד-ה)
וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה. (בראשית י״ג:א)
וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה… וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם. (בראשית י״ג:ה-יא)
התורה מתחילה את סיפור האבות של עם ישראל במסעותיהם של אברהם אבינו ואחיינו לוט. שניהם מתעשרים, ופורץ ריב בין רועי אברהם לרועי לוט. כשהעושר גדל, כך גם הסכסוכים המשפחתיים. על פני השטח נראה שאין שום דבר יוצא דופן בנרטיב הזה. עם זאת, ייתכן שזהו משל למושג מעורפל אך חיוני בפיזיקה קוונטית – דקוהרנציה.
במהותה, דקוהרנציה קוונטית היא אובדן הקוהרנטיות הקוונטית. על פי דואליות החלקיק-גל שהציג לואי דה ברויי, לכל העצמים (פוטונים, אלקטרונים וכל החלקיקים התת-אטומיים) יש גלים (הנקראים כיום ‘גלי דה ברויי’) המשויכים אליהם.[1] לכן, לכל העצמים הקוונטים-מכניים יש מאפיינים גליים, כמו תדירות,[2] אורך גל,[3] ופאזה.[4] בפיזיקה קלאסית, קוהרנטיות מתארת את הדמיון הסטטיסטי של שדה בשתי נקודות במרחב או בזמן. הקוהרנטיות של שני הגלים מבטאת עד כמה הם מתואמים. עבור שני גלים מתואמים באופן מושלם, הפרש הפאזה שלהם יישאר זהה. תכונה זו מאפשרת לשני גלים, כאשר הם משולבים, להתאבך באופן בונה או הורס זה עם זה, ויוצרים דפוס התאבכות. האור המופק על ידי נורת טונגסטן חסר קוהרנטיות, מכיוון שכל נקודה על הנימה מייצרת גלים או אור באופן עצמאי, ולגלים אין יחס פאזה קבוע. מצד שני, אור לייזר בדרך כלל מייצר קרן אור עם דרגה גבוהה של קוהרנטיות. הולוגרפיה דורשת אור קוהרנטי לחלוטין, ולכן משתמשים בלייזרים ליצירת הולוגרמות.
דקוהרנציה הוצגה על ידי הפיזיקאי הגרמני ה. דיטר צה (1932-2018) בשנת 1970. ניתן לראות דקוהרנציה כאובדן מידע לסביבה (בדומה לאובדן מידע עקב פיזור חום לסביבה).[5] אם מערכת קוונטית מבודדת באופן מושלם, היא תשמור על קוהרנטיות לנצח; כלומר, המערכת תמשיך להציג יחס פאזה מוגדר בין מצבים שונים. עם זאת, בלתי אפשרי לחקור או לתמרן מערכת מבודדת לחלוטין. אם היא אינה מבודדת לחלוטין, כמו במהלך מדידה, הקוהרנטיות משותפת עם הסביבה ותאבד עם הזמן – תהליך הנקרא דקוהרנציה קוונטית.
שזירה קוונטית קשורה חזק לקוהרנטיות, והתרת שזירה קוונטית קשורה חזק לדקוהרנציה.
בפיזיקה תיאורטית, אוסף כל התכונות של מערכת נקרא מצב. מושג זה משחק תפקיד מפתח במכניקה קוונטית, מכיוון שלכל מערכת יש מצב (המסומן באופן מסורתי באות היוונית פסי, Ψ[6]). נניח שהמצב שלנו הוא סכום של שני מצבים אחרים, Ψ1 ו-Ψ2.[7] אם היינו מפרקים את המצב המקורי Ψ לסכום של חלקיו המרכיבים (Ψ = Ψ1 + Ψ2) ואז משלבים מחדש חלקים אלה, האינטואיציה שלנו אומרת שנקבל את המצב המקורי Ψ. אבל זה לא מה שקורה. כל מצב Ψ1 ו-Ψ2 מתקשר עם הסביבה, משפיע על הסביבה ומושפע ממנה בו-זמנית. זהו תהליך בלתי הפיך.
אבל מה כל זה קשור לאברהם ואחיינו לוט? הפסוק הראשון בפרשה זו קובע:
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. (בראשית י״ב:א)
בקבלה ובחסידות, פסוק זה מתפרש באופן מיסטי כציווי לאברהם (שנקרא אז אברם או בעברית אברם) לעזוב את מקומו הנשגב בעולם האצילות ולרדת לעולם הזה. כפי שכותב רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו״ר הזקן, בליקוטי תורה, ניתן לפרק את השם אברם ל-אב-רם. אב (שבעברית פירושו ‘אבא’) רומז לדרגת החכמה, ואילו אב-רם מסמל ‘שכל נעלם’ – הרמה הגבוהה ביותר של החכמה. מרמה נשגבה זו, אברם מצווה לנסוע ל’ארץ’ – שבקבלה מסמלת את הספירה של מלכות – הנמוכה ביותר מבין הספירות.
במקום אחר,[8] האדמו״ר הזקן מציין שבעולם האצילות, אברם כולל את לוט – הם יחידה אחת. הקשר המשפחתי שלהם הוא משל לשזירה קוונטית. אם הם היו אובייקטים קוונטים-מכניים, הם היו מתוארים על ידי המצב המשולב ψ. אכן, ברמה זו, אברם ולוט שזורים. זו הסיבה שלוט הולך אחרי אברם כשהם עוזבים את ביתם בחרן, והוא ממשיך ללכת אחרי אברם מארץ מצרים. עם זאת, הירידה של אברם מגבהיו הרוחניים לעולם הזה הייתה הכרחית כדי להפיץ את רעיון המונותיאיזם בקרב אנשי דורו. כדי להשיג משימה זו, אברם היה חייב להיכנס לסביבה עוינת כדי להטיף למונותיאיזם. פיזור המידע הזה מוביל בהכרח לדקוהרנציה, כאשר אברם נשאר האיש הצדיק שהיה תמיד, בעוד שלוט יוצא מסנכרון עם אברם ומאבד את המצפן המוסרי שלו, כפי שניכר מהתיישבותו בסדום – בירת חוסר המוסריות.
זוהי ה’דקוהרנציה’ המוסרית שמובילה להתרת השזירה הסופית בין אברהם (שעדיין נקרא אברם באותו זמן) ולוט, שנפרדים והולכים בדרכיהם, בכיוונים שונים.
או, להסתכל על זה מנקודת מבט אחרת, בעולם האצילות אברהם ולוט היו במצב קוהרנטי אחד Ψ. ברגע שירדו לעולם החומרי הזה, הם נפרדו לשני מצבים נפרדים, Ψ1 ו-Ψ2. האינטראקציות שלהם עם הסביבה השפיעו עליה והשפיעו עליהם, אינטראקציה הדדית שכאמור היא תהליך בלתי הפיך. הסכום של ψ1 ו-ψ2 כבר אינו המצב המקורי ψ – במילים אחרות, אברהם ולוט עברו דקוהרנציה. דקוהרנציה זו התבטאה בריב ובפרידה שלהם.
כך, סיפור זה שנראה פשוט של סכסוך משפחתי יכול לשמש כמשל חי לדקוהרנציה קוונטית.
———————-
הערות שוליים:
[1] בניסוי הסדק הכפול המפורסם, אלקטרונים יכולים להתנהג כמו גלים המציירים פסים בהירים וכהים על המסך השני – דפוס התאבכות האופייני לגלים המתאבכים זה עם זה – כאשר פסים בהירים נוצרים מהתאבכות בונה ופסים כהים נוצרים מהתאבכות הורסת. יכולת זו להתאבך קשורה לקוהרנטיות.
[2] ν = E / h, כאשר ν היא תדירות הגל, E היא האנרגיה של האובייקט (למשל, אלקטרון), ו-h הוא קבוע פלאנק.
[3] λ = h / p, כאשר λ הוא אורך הגל, p הוא התנע, ו-h הוא קבוע פלאנק.
[4] הפאזה של גל היא זווית המייצגת את מספר המחזורים שעברו בזמן.
[5] אובדן המידע לסביבה והדקוהרנציה הנובעת ממנו מציגים קושי טכני משמעותי במחשוב קוונטי, הדורש שמירה על קוהרנטיות כדי לבצע חישובים קוונטיים.
[6] בסימון בראקט המשמש במכניקה קוונטית, המצב נכתב כ-|ψ〉.
[7] ליתר דיוק, מצב זה צריך להיכתב בסימון בראקט כ-(|ψ1〉 + |ψ2〉)/√2.
[8] תורה אור, לך לך, מאמר הנה אברם.
