עץ החיים או האין

בפרשת שלח (במדבר י״ג:א-ט״ו:מ״א), משה מורה למרגליו לתור את ארץ כנען ולהביא דו״ח. הוא אומר להם:

… מה היא הארץ השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין? והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. (במדבר י״ג:כ)

הפסוק נראה די ברור – הביאו מפירות הארץ כהוכחה שיש עצי פרי בארץ. הבעיה היא, שזה לא בדיוק מה שהפסוק אומר. בתרגום מילולי, הפסוק אומר:

… מה היא הארץ השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין? והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ.

גרסה מילולית זו בעייתית. ראשית, מדוע המילה “עץ” (עץ) מופיעה במקור בלשון יחיד? האם יכול להיות עץ בודד בכל ארץ כנען? ומה פירוש ה”אין” (אין) הזה? איך יכול להיות אין בארץ? מדוע ביקש משה מהמרגלים להביא פירות כראיה? האם לא האמין לשליחיו הנבחרים, שהיו כולם נשיאי ישראל? הוא היה מוכן לסמוך על הדיווח המילולי שלהם בכל דבר אחר, אבל לגבי עץ, הוא היה זקוק להוכחה?

הזוהר מסביר פסוק זה כך. העץ הוא עץ החיים – עץ חיים – המקביל לספירה של תפארת. האין (אין) הוא הספירה של כתר – הספירה הגבוהה ביותר בעץ הספירות. מה שמשה רצה לדעת היה האם הארץ המובטחת ליהודים על ידי ה’ מקבלת את מזונה מרמת התפארת, כמו כל הארצות האחרות, או מרמה גבוהה הרבה יותר – רמת האין שהיא כתר? הפירות היו אמורים לספר את הסיפור הזה. אם הפירות היו בגודל ובמראה רגילים, זה היה מצביע על כך שארץ כנען מקבלת את מזונה מרמת התפארת, כמו ארצות אחרות. אם, לעומת זאת, פירות הארץ היו בגודל יוצא דופן, זו הייתה ההוכחה שהארץ שואבת את כוח החיים שלה מהרמה הגבוהה יותר של כתר (אין).

למעשה, הפירות היו ענקיים! נדרשו שמונה אנשים כדי לשאת אשכול ענבים – אומר פרשן התורה מימי הביניים, רש”י. זה הוכיח למשה שארץ כנען קיבלה את מזונה מהרמה הנשגבת של כתר (אין).

רבא קובע בתלמוד, “אין מזל לישראל!” (שבת קנ״ו ע״א). באופן מילולי, זה אומר שאין מזל לישראל, כלומר, עם ישראל מתעלה מעל להשפעות אסטרולוגיות. לפי הקבלה, עם זאת, המשמעות העמוקה יותר היא שרמת האין (כתר) היא ה”מזל” של ישראל. על פי הזוהר, כתר (אין) הוא לא רק מקור כוח החיים של עם ישראל, אלא גם של ארץ ישראל.

בקבלה, אין (אין) הוא הרמה הנשגבת ממנה נבראו כל העולמות. תהליך הבריאה מתואר כיש מאין – משהו מכלום – בריאה יש מאין. מושג זה מיוצג ביחס בין הספירה של כתר והספירה של תפארת. תפארת באה מכתר (אין) וכל דבר בא מתפארת (זעיר אנפין) – מכאן יש מאין.

(שימו לב שהגודל הגדול של הפירות מעיד על כך שפירות אלה מקבלים את מזונם ממקור גבוה יותר. אבל מה פירוש “גבוה יותר”? חומר קיים במרחב. אין מרחב בעולמות רוחניים. עם זאת, עולמות רוחניים קיימים במרחב מושגי שבו דמיון בין מושגים מתורגם לקרבה במרחב המושגי. “גבוה יותר” פשוט אומר קרוב יותר לבורא.)

הבה נפנה את תשומת לבנו לעולם הפיזי. גם כאן הכל בא מאין – הריק הקוונטי, ליתר דיוק. הריק הקוונטי, עם זאת, אינו אין מוחלט – הוא רוחש בחלקיקים וירטואליים שיוצאים מאין, קיימים לרגע חולף וחוזרים לאין. כל זה אפשרי בזכות עקרון אי-הוודאות של הייזנברג: אי-הוודאות במדידת זמן מוכפלת באי-הוודאות במדידת אנרגיה חייבת להיות שווה או גדולה מקבוע פלאנק:

Δt × ΔE ≥ ħ/2

כאשר Δ t הוא אי-הוודאות במדידת זמן, Δ E הוא אי-הוודאות במדידת אנרגיה, ו-ħ הוא קבוע פלאנק מצומצם (ħ = h/2π). חוק שימור האנרגיה יכול להיות מופר זמנית כל עוד אי-ודאות זו מתקיימת. במילים אחרות, ניתן ללוות אנרגיה לפרק זמן קצר – ככל שהכמות גדולה יותר, כך פרק הזמן קצר יותר – ואז להחזיר אותה. בידיעה שדבר לא יכול לנוע מהר יותר ממהירות האור c, ניתן לראות בקלות שחלקיקים עם פחות אנרגיה יתרחקו יותר ממקורם וחלקיקים עם כמות אנרגיה גדולה יותר יעברו מרחק קצר יותר, כי אנרגיה זו חייבת להיות “מוחזרת” בזמן קצר. (זוהי, בקליפת אגוז, תמצית תורת השדה הקוונטי הרואה שדות כענני חלקיקים וירטואליים.) לכן, אם אתה מוצא חלקיק וירטואלי עם כמות אנרגיה גדולה במיוחד, אתה יודע שהוא קרוב מאוד למקורו.

האם זו הייתה הסיבה שמשה ביקש מהמרגלים להביא חזרה מפירות הארץ?